התערוכה "מוזה מוזאיקה" שתיערך בבית "אות המוצר" בירושלים, בוחנת את שדה היצירה המקומית במוזאיקה דרך הפריזמה האינדיווידואלית של שבעה עשר יוצרות ויוצרים. מיטב אמני המוזאיקה בישראל מציגים את יצירותיהם האחרונות, התערוכה מציעה מבט עדכני, מקצועי, מלוטש ופתוח אל תחום אמנותי מקורי ותוסס זה. כוחה של היצירה במוזאיקה מתבטאת בכך שאמנם כל יוצר ויוצר משקף בעבודותיו את הנושאים המעניינים אותו, אולם יחד עם זאת, כאשר מכלול עבודות מקיף מוצג יחדיו, הוא מרחיב את היריעה, הרבה מעבר לביטוי הנקודתי, האישי. לראשונה בישראל התאגדו יוצרים מן השורה הראשונה כדי להציג את יצירתם בירושלים. אמנות המוזאיקה בישראל פופולארית מאד ועוסקים בה מאות אמנים, בשנים האחרונות הם החלו להחליף ביניהם דעות, להפגש, להשתתף בכנסים ולהציג בתערוכות במסגרת פעילותו של הארגון. בתערוכה "מוזה מוזאיקה" אפשר להבחין בארבעה מקורות השראה עיקריים ליצירה המגוונת- חומרים הבאים ממסורת ותרבות המושפעים מאופנה ומסגנון; חומרים מן הטבע – יצירות המושפעות ויונקות מהשראת הטבע; עבודות הנוצרות בהשראת מיתוסים - אמנים המושפעים באופן מובהק מהמיתוס של תרבויות המקור שלהם ולבסוף: חומרי גלם – עבודות המשלבות רכיבים המזכירים את מלאכת הבנין על כל מרכיביה. שמה של המוזאיקה נגזר משמה של אחת מתשע המוזות שהיו בנות לוויה של אפולו, מקומה בפנתיאון היופי והאמנות גבוה מאד, המוזות הן אלות האמנויות והמדעים היווניות. הן מעניקות השראה לכל היוצרים, אך במיוחד למשוררים, מחזאים, פילוסופים ומוזיקאים. משמן, שמשמעותו המקורית היא "אלות ההר", נגזרות המילים מוזאיקה, מוזיקה, מוזיאון.
זו התערוכה המקיפה ביותר שהתקיימה בישראל בתחום המוזאיקה- היא בוחנת את העיסוק בטכניקת הפסיפס בתרבות והאמנות העכשווית עם היקשים לעולם הקלאסי העתיק. הפסיפס (מוזאיקה), זוכה בשנים האחרונות לפריחה מחודשת, הן כאמנות דקורטיבית והן כעיסוק אמנותי. כיסוי פני שטח על ידי יחידות או חתיכות של חומר קטנות יוצר מרקם ייחודי שממשיך להקסים את האנושות מאז ימי יוון העתיקה ועד ימינו. אותן אבני בנייה קטנות שמכונות " תזרות", מילה רומית שפרושה קובייה, יכולות להיות עשויות מחומרים שונים כגון: שיש, זכוכית, צדפים, חרוזים, קרמיקה ועוד. הפסיפס התפתח ביוון ההלניסטית כדקורציה עשויה מחלוקי נחל, אבל ההתפתחות האמנותית המשמעותית הייתה בימי האימפריה הרומית, תחילה בחיפויי ריצפה ואחר כך כציורי קיר. עם הזמן, הכנסייה אימצה את אמנות הפסיפס והעניקה לפסיפס מעמד מרכזי בציורים מרהיבים של נושאים דתיים עשויים זכוכית צבעונית שפיארו את הכנסיות והגיע לשיא בתקופה הביזנטית. בתקופה המודרנית הפסיפס זכה להכרה בזכות סגנונות ה"ארט נובו" וה"ארט דקו" של סוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה-20. אנטוניו גאודי (1852-1926), האמן הספרדי הדגול, הכניס את הפסיפס למימדים אדריכליים ונתן לגיטימציה אמנותית לשילוב חומרים שונים, זולים, שלא נראו עד אז כחלק מהתחום. כיום ברור שמדובר בתחום עצמאי שפועל במגוון רחב של שדות אמנותיים ועיצוביים. ניתן לראות את הפסיפס משולב באדריכלות, בעיצוב פנים, בריהוט כמו גם באמנות פלסטית. רבים הם אמני ומעצבי הפסיפס בארץ שמנצלים את המדיום בדרכים חדשניות ויוצרים עבודות מקוריות. התערוכה מתקיימת מטעם ארגון אמני המוזאיקה בישראל, ארגון בן 3 שנים, אשר שם לו למטרה לחשוף את היצירה הישראלית בפסיפס לצד השימוש הדקורטיבי והשימושי כמו חיפויים של שטחים ציבוריים ופרטיים ושילוב חברות מחו''ל שמתמחות בפסיפס קלאסי ואף מקיימות בתי ספר לשימור הטכניקות הקלאסיות.
בין התאריכים- 8.4.09 עד 7.5.09 : שעות הפתיחה בחול המועד פסח מ- 10:00 עד 19:00, בכל יום מ- 11:00 עד 19:00, בימי שישי וערבי חג- 10:00 עד , 13:00
בשבת מ- 11:00 עד 14:00
לרגל פתיחת התערוכה יוצא לאור ספר מקיף על אמני המוזאיקה בישראל "מוזה מוזאיקה", אשר יושק בחגיגיות בטקס הפתיחה. הספר מכיל מידע על כ- 35 אמני מוזאיקה בישראל.
האמנים המשתתפים במוזה מוזאיקה- אביבה בייגל, ציפי בלומנפלד, אודרי מאיר-מונץ, לינה לוין, דניז דוניץ, רוסלן סרגייב, לב סירקין, חווה חייט, יעל בלומברגר, אירנה ויטליס, אסתר נעים, לורי רקאנטי, נועה בן אור, לאוניד קריצון, אילה עזרן, אורה קולמן ואילנה שפיר.
