לקראת סוף אפריל (23.4.09) תיפתח בגלריה הלל 17 בירושלים ,תערוכה קבוצתית  בשם גלו-יה , בה מתייחסים האמנים המשתתפים לנושא כיסוי הראש הנשי ביהדות . העבודות נוגעות באספקטים שונים של התייחסות היהדות לנושא , תוך נגיעה באספקטים מגוונים של נושא זה , כגון, הקרבה , ביקורתיות ,השלמה , מרדנות (גלויה או סמויה) ,השינוי המתחולל אצל העוטה בעיניה ובעיני המתבונן , יחס הגבר ויחס הדת באופן כללי  לאשה ועוד . נושא מורכב ומאתגר זה איפשר לאמנים להתייחס לנושא מזוויות שונות ומגוונות . על התערוכה כותב אבנר בר חמא אוצר התערוכה :    

כיסוי הראש אצל האישה ביהדות מהווה בדרך כלל סימן היכר לאישה נשואה. זהו חיוב שאינו קל למרבית הנשים, בהיותו מרכיב חשוב המשפיע על חזותה החיצונית ועל יופייה.

מרבית הנשים המכסות ראשן מקפידות גם על לבוש אופנתי מודרני והעובדה שניתן פטור לרווקה מכיסוי הראש, מלמד שלא מדובר בצניעות רגילה ומעלה שאלות.

גם הגדרת ההלכה לאישה הנשואה "שיער באשה ערווה" (ברכות כ"ד,ע"א) שמחייבת לא רק את האישה הנשואה אלא גם את האלמנה והגרושה, מעלה תהיות נוספות ומגבירה את המבוכה. בנוסף, השוני הקיים בסוגי הכיסוי בקהילות השונות (פאה, כובע, מטפחת, כיסוי מלא או חלקי,) מחדד את השאלה. לכן, כמו במצוות רבות הפתרון לא ימצא בחיפוש דרכי הגיון ומוסר אנושיים באיסור זה.

הצעירה הדתית הבוחרת לכסות את ראשה לאחר נישואיה לא נעדרת התלבטויות. כיסוי הראש מהווה לא רק סימן היכר לאישה הנשואה, זהו סטאטוס שמסווג גם את ההשתייכות למגזר ספציפי בדומה לעיצוב שולי המגבעות בחצרות האדמו"רים השונים.

היום, ברור שרוב הנשים המכסות את ראשיהן מקפידות על איסור גלוי הראש כלשונו מתוך אמונה והן שלמות איתו. אחרות,ביניהן פמיניסטיות מעניקות פרשנויות מגוונות לאקט זה ומנמקות אותו כבחירה מתוך מודעות והעצמה אישית.

בתערוכה, מוצגות עבודותיהם של שמונה אמנים ואמניות המתייחסים לנושא מזוויות שונות ובטכניקות מגוונות (ציור-צילום-וידאו ומיצב). כדרכה של האמנות,יש בחלק מן העבודות אמירה ביקורתית, לעתים בהומור עוקצני. בחלק אחר יש התייחסות אוהדת ונערצת אך האמנים  זהו   נושא מאתגר שבא לידי ביטוי ביצירה חזותית איכותית.

על עבודות האמנים בתערוכה:

סיגל אדלמן-נשים בשחור-לבן

בצילומי דיוקנאות שש הנשים החילוניות המופיעים פעם כחילוניות(כפי שהן) ופעם כדתיות, מנסה האמנית לבדוק מחדש את מערכת המושגים של הצופה ולשבור את הסטיגמות הנטועות בו כשהוא משייך את המראה החיצוני למגזרים. ניתן לראות את עבודותיה של סיגל גם כאמירה פמיניסטית אוהדת על האישה הבשלה שאיכויותיה הפנימיות באות לידי ביטוי גם ובמיוחד במראה החיצוני המקרין ענווה, וצניעות, רוך ועומק, עדינות ןאצילות. "כל כבודה בת מלך פנימה".

רחל אהרן- סיפור כיסוי

בעבודתה, רחל אהרן בוחנת בהתרסה עדינה את השאלה האם הכיסוי מכסה את הראש או משמש כ"סיפור כיסוי". העבודה מטפלת בהתלבטות הידועה של כל נערה דתית לפני נישואיה,כיצד תיראה? האם הכיסוי מהווה אמירה על מצבה הדתי? אופנתי חולף?כל אלו שיקולים העומדים מול צוויי ההלכה שבהן העבודה מטפלת.

אבנר בר חמא-" r לא שה ze!"

סביב סוגי כיסויי הראש, מתחולל ויכוח תמידי בין הקהילות השונות בציבור הדתי והחרדי. קיימות פאות יקרות המחקות את השיער והקרקפת עד כדי אי יכולת לזהותן כפאות, דבר המעמיד ספקות מול  דרישות ההלכה. בהעמדת טקסט מאתגר  לפיענוח בהקשר לאלמנטים המרכיבים את המיצב (מקטרת, סיגר ושיער של בובה),  מביע האמן ביקורת הומוריסטית  על התופעה המטעה לכאורה.

חנה גולדברג- נוף-שקית ניילון-דיוקן עצמי

"כיסוי ראש" נתפס אצל חנה גולדברג במובן הפשט שלו- משמע ראש מכוסה, כולל הפנים.

שקית הניילון הצבעונית המכסה את פניה של האמנית מטעה ועלולה להטעות את המתבונן. בעבודות מתגלית  ביקורת נוקבת לא רק על כך שכיסוי הראש לכאורה ממעיט מיופייה של האישה אלא מגביל את החופש שלה-כיסוי והשתקה! יש בעבודות אווירה של מחנק והן מזכירות את הנידונים למוות בציוריו של גויה.

פנינה גפן- פיסול המטפחת

מטפחת מפוסלת מבד של פנינה גפן, שעברה תהליך הקשיה, מוצבת בזיקה וכאסוסיאציה לכלי מנחה עתיקים. המטפחת מייצגת כלי של הקרבה בזיקה לאקט הכיסוי, הנושא בחובו מידה רבה של הקרבה. ניתוקה של המטפחת מן הראש והעמדתה כאובייקט עצמאי, מעניקה אפשרות לפרשנות צורנית רחבה .

נעמי גפני- חיוך ותפילה

בצילומים של נעמי גפני, בולט הרצון לתהות על טיבן של ההבעות נעדרות הספונטאניות המופיעות על פניה של אישה מכוסת-ראש (האמנית). לדבריה, "החברה הדתית איננה מחשיבה ספונטאניות וגם לא "טבעיות".כיסוי הראש הוא אביזר המכסה לא רק את השיער אלא גם את מכלול הרגשות האינטימיים. החיוך, אינו מבטא קורת-רוח אלא הצהרה להשלמה עם הסביבה. התפילה, אינה מבטאת דיאלוג אינטימי עם אלוקים אלא מאמץ לכוון למילות הסידור.

מיכה שמחון- נשים עטויות

מיכה שמחון מציג פן אוהד לנושא. שלשה דיוקנאות של נשים כסויות ראש שיצאו לכאורה מהמסגרת המכתיבה ושהשתלבו בחברה בתחומים מגוונים. אשת רב, כלת פרס ישראל המתמסרת למפעלי חסד. זמרת, המתמחה במוסיקה פרסית. עובדת סוציאלית, אם לשמונה המטפלת במרכז למתבגרים. כולן נשים בוגרות המכסות ראשן מתוך מודעות והעצמה אישית.

עבודות הוידאו:

פנינה גפן- "שיער באישה"(עבודת וידאו)

זוהי עבודה עם מבט אישי-קונפליקטיבי של היוצרת. העבודה משלבת תיעוד ופעולה ונעה על ציר זמן מעורפל של זמן ומקום  הבאים לבטא מתח תמידי ללא מוצא.קולות הרקע מייצגים את הקול הפורמאלי והקונפורמיסטי מצד אחד ומהצד האחר את הקול הכנה האישי. הקולות מעמיקים את הקונפליקט וסובבים סביב נושא הלכתי מובהק.

נרית זליגר- "איפה את?"

הקונפליקט המוצג בעבודת הוידאו של נרית זליגר לא מייצג אלטרנטיבה אלא חלק מעולמה הדתי של האמנית. זהו קונפליקט שבין החיוב ההלכתי להתמודדות האישית של האישה הנשואה. החיוב ההלכתי קיים מעצם הגדרת אורח חייה כאישה שומרת מצוות, מה שמחייב אותה מצד אחד לכסות את השיער ומצד שני מתנגש עם תחושת הנשיות והדימוי העצמי שלה.

 ניסן תשס"ט

אבנר בר חמא אוצר התערוכה

גלריה הלל 17 ירושלים , מכללת ליפשיץ רח הלל 17 02-5679567