(לתגובות גולשים בהמשך)

צפורה לוריא היתה דמות נערצת לא רק על תלמידותיה ועל הקולגות, אלא על כל מי שהכירה בסצנה האמנותית ומחוצה לה.היא היתה סמל של אצילות, חום ורוגע ובעיקר אופטימיות.

בקיאותה הרבה במרכיבי התרבות הישראלית, אהבתה לספרות ולתיאטרון והכתיבה עליהם, יכולת ההקשבה הנדירה שלה, הרגישות ונועם הליכותיה הפכו אותה לכתובת להתייעצות ולתמיכה ליוצרים רבים משני צידי הקו הירוק. אמנים צעירים רבים סיפרו בהלוויה שבשבילם ציפי תמיד היתה דמות נערצת, ונתנה את התחושה שהיא שם רק בשבילם. היא לא סירבה מעולם לביקור בסטודיו של אמן גם אם היתה צריכה להיטלטל למרחקים באוטובוסים.

היא עשתה כל שביכולתה לעודד ציבור זה להתבטא, לכתוב ולהציג. מקומה לא נפקד משום אירוע תרבותי. היא נכחה כמעט בכל פתיחה של תערוכה לאמן צעיר או השקת ספר למשורר חדש. תמיד עם המחברת בה רשמה את רשמיה שהפכו אחר כך לכתבה מפרגנת.

היא הובילה מהלכים חשובים לעידוד היצירה הפלאסטית בציבור האמוני וליוותה אותם בביקורים ובסקירת תערוכות- בכתיבת מאמרים רבים שחלקם התפרסמו מעל במות שונות שהציבור הדתי לאומי קורא (ארץ אחרת"-"נקודה" "מקור ראשון" ועוד...) בתחילת דרכה כתבה ביקורת בעתון "דבר",אחר כך ב"נקודה" ובבמות נוספות.

כאמן וכאוצר, היתה לי הזכות לעבוד איתה על פרוייקטים אמנותיים רבים כשאנו מלווים יחד זה יותר מעשור את המהפך בהתייחסות הציבור הדתי לאומי לאמנות.
(אצרנו יחד במסגרת הגלריה האחרת שהיתה בין מקימיה והאוצרת שלה את התערוכה "קיץ-קטיף" שהוצגה בנוה דקלים עד יום ההינתקות.היא היתה שותפה לתערוכות רבות ביניהן "הוי ארצי מולדתי" ו"יו"ש-עו"ש" שהוצגו בבית האמנים(2007) ובגלריה האחרת בתל אביב-2008  ותערוכות נוספות).

ציפי פרצה את המסגרות המצומצמות של הציבור לו השתייכה והפכה לדמות מקובלת ומוערכת בסצנה האמנותית הישראלית. הוזמנה לעתים תכופות להיות חלק מצוותי השיפוט של ועדות הפרסים במינהל התרבות של משרד החינוך ובפורומים אחרים.

ביוגרפיה קצרה

צפורה לוריא לבית טסלר נולדה בשנת 1948 בעיר קלוז' שברומניה ועלתה לארץ בגיל עשר לירושלים. היא למדה בביה"ס "חורב" ובתום שרות לאומי נישאה והחלה את לימודיה באוניברסיטה העברית. בשנים הראשונות לנישואיה לישעיהו לוריא איש ההתיישבות, הם גרו בירושלים כשמאוחר יותר עברו להתיישב בעפרה.

(בין השנים - 1968 - 1974 מוסמכת תולדות האמנות, ספרות אנגלית וספרות השוואתית, האוניברסיטה העברית, ירושלים. התמחות בתיאטרון מודרני ובאמנות מודרנית. 1978 - 1980 אצל רפי לביא, תל אביב. כותבת רשימות ביקורת - 1981 - 1982 "דבר" . 1983 - 1984 "עתון 77 " . 1986 - 1988 נקודה". 1995 - 1996 הגשת תכנית תרבות דו שבועית - קול ישראל, רשת א' . ועוד. אוצרת "הגלריה האחרת", תל אביב. ביימה את "מירקם" מחזה מונולוגים של תיאטרון הנשים של מרכז קהילתי שומרון (תקציר ביוגרפי מהאתר ארטיסיפו).

היא לימדה תולדות האמנות בשתי המכללות הדתיות "תלפיות" בתל אביב ו"אמונה" בירושלים, בתחום התמחותה בעיקר באמנות ישראלית ובאמנות עכשווית .

ציפי הייתה לא רק "המנוע של התרבות הישראלית האלטרנטיבית" כפי שהתבטא תלמידה העיתונאי צור ארליך- היא היתה לדעתי הבולדוזר עצמו.

אין ספק שדמותה תחסר בנוף ההתיישבות והאמנות.

יהי זכרה ברוך

אבנר בר חמא

ניתן להוסיף תגובות לדברים, וכן לכתוב אודות ציפורה לוריא ז"ל בתחתית  העמוד