מוזיאון תל אביב לאומנות מציג בביתן הלנה רובינשטיין לאומנות בת זמננו , את התערוכה חמש אמניות: עולמות מופלאים , החל מ-,12.3.09 אוצרת  ורדה שטיינלאוף.

הדימויים נראים כזכרונות הזויים, מעין סיפורי בדים אישיים ולא אישיים, סיפורים המאבדים לפעמים את חוט השדרה אך טווים קסם שלעתים הוא מעורר, לעתים מרגיע ולעתים גורם לאי נוחות.

מתוך המאמרים על עבודותיהן של חמש האמניות :

על "מרחבים אפורים" תערוכתה של  - טלי בן בסט , מאת ורדה שטיינלאוף .

..."פסגות הרים, מדרונות פראיים, שריפת יער, עצים עירומים, מערבולת באוויר, ציפורים גדולות עפות בשמים, להקת כלבים מלקקת גוויה של חיה – כל אלה ממלאים את המרחב הציורי של טלי בן בסט בסדרה החדשה "מרחבים אפורים". הנופים המסתוריים שלה מסמנים אפשרות של כניסה לעולם מדומיין בעל סדר שונה, מפתה ולעיתים אף מאיים. אלה ציורי נוף "ריקים" שהם גם "מלאים"; נוף שיש בו מן הצחיחות, אך בה-בעת הוא גם נוף של ריכוז רוחני מהפנט.......

....טכניקת הציור בצבע-מים על נייר הופכת את הציורים לשטוחים וממוסכים. אולי זהו ביטוי לרצון להתרחק עד כמה שיותר מהמציאות הישראלית. הנוף האחר מסמן את כל מה שאינו "כאן" ו"עכשיו", מעין פנטזיה אולטימטיבית של המרוחק והאחר; יציאה אל מחוזות הדמיון והחלום. הצמחייה המוזרה והנוף העוטה שכבת מיסוך דקה, שקופה והזויה, מוסיפים לתחושה הכללית של התרחקות מנופים והקשרים ישראליים (חברתיים ופוליטיים) ומעבר אל מרחבי נפש אידיוסינקרטיים."......

על "הביקור של דמטר" תערוכתה של  - נגה אנגלר , מאת ורדה שטיינלאוף.

....ציוריה של נגה אנגלר כמו מנסים להגדיר מחדש את מערכת היחסים שבין הרומנטיקה לקלאסיקה. שתי דיסציפלינות אלה עוסקות במובן מסוים, באמצעות ציור נטורליסטי, באידיאלי ולא בשיקוף המציאות. אבל הקלאסיציזם והרומנטיציזם טיפלו גם בגרנדיוזי ובנשגב בנוסף על טיפולם ב"אידיאלי", וציוריה של אנגלר אינם עוסקים בכך. במונח "רומנטיציזם" אפשר לכלול גם את הביטוי המודרני של מושג היופי כאינטימיות, רוחניות, צבעוניות וגעגועים לאינסופי. היסטוריון האמנות רוברט רוזנבלום ביקש להציע קוד חדש של הקשרים היסטוריים-חזותיים-תמטיים באמצעות קריאה של יצירת האמנות המבוססת "לא רק על ערך פורמלי [...] אלא יותר על ההשפעה של בעיות מסוימות של היסטוריה תרבותית ועכשווית, ובמיוחד הדילמות הדתיות שהוצגו על ידי התנועה הרומנטית, בשילוב של נושא, רגש ומבנה"......

....."בנופים של אנגלר, נקודת המבט על הנוף מוגבהת, כשל ציפור. העין האלמונית המתבוננת בנוף מגבוה הופכת להיות המבט של הצופה הנישא לעבר המטפורי. ולעיתים נוחת המבט מן הגובה אל פנים הבור הנפער באדמה. הבור העמוק, השחור והמאיים, הוא רמז לאותו בור שבו שהו אביה של נגה אנגלר, אחיו ואביו בימי המלחמה. הציור מגביה ומנמיך את מבטם של הצופים בו-בזמן, ויוצר תעתועי עיניים או תופעות ראייה קיצוניות; מעין אסטרטגיה של אי-בהירות. הכתמים האדומים של פירות הפטל והאוכמניות החוזרים שוב ושוב על השיחים ועל אזורי הטבע הירוקים, מעלים את האפשרות לקרוא את ציוריה של אנגלר על פי התיאוריה הפרקטלית, כנופים המנביעים מתוך עצמם עוד ועוד מקטעים נופיים זהים/שונים, היוצרים כל אחד לחוד עוד ועוד אזורי נוף אחרים, שמשמעותם משתנה מנוף בעל גוון פסימי לנוף בעל גוון אופטימי".....

על "שיטוטים במרחב האנושי" תערוכתה של  - מירב שטיינמץ , מאת ורדה שטיינלאוף.

..."ציוריה של מירב שטיינמץ מבוססים על מערכת היחסים בין עולמה הפנימי לעולם הסובב אותה. שטיינמץ מתגוררת בניו יורק ועבודותיה משדרות אסוציאציות של הַקְשרים בין הסביבה האורבנית שלה לבין חוויותיה האישיות בסביבה זו. זהו מרחב ציורי שבו מתקיימים יחדיו, זה לצד זה, האישי והכללי, ושניהם מתייחסים למוטיבים מחיי האמנית.

מירב שטיינמץ לוכדת במבטה דמויות ותופעות אורבניות מסביבתה היומיומית. היא מציירת דיוקנאות של טיפוסי שוליים ו"מביימת" אותם תוך כדי הציור. שטיינמץ מתבוננת בטיפוסים האלה, שאותם היא פוגשת בשיטוטיה בעיר הגדולה, ולוכדת במבטה המעמיק-לחדור את העליבות, התשוקה למשהו אחר, את המבט המלנכולי הכבוי מעט לעיתים המשתקף בפניהן של דמויות אלה. עבודתה מייצרת מבט חקרני ולעיתים ביקורתי על חייהם של אנשים הנמצאים במצב של תנועה ממקום למקום.".... 

על תערוכתה של נטע  הררי - Vertigo Inbox (1) , מאת  ורדה שטיינלאוף

..."סדרת הציורים "(Vertigo Inbox (1" המוצגת בתערוכה כוללת גוף עבודות בשמן על דיקט המשתרע בין שני קצוות. בקצה אחד, ציורי נשים שכובות, ונשים בתנוחה מהופכת של סחרור, ורטיגו. בקצה האחר ציור "המשפחה": אישה, גבר וילדים. הנשים בעבודות של הררי יפות, חטובות גו, צעירות וממגנטות את המבט. הן כמו מתגרות בהרגלי הצפייה של המתבונן וגופן משמש מקור לפנטזיות של תשוקה. אבל בה-בעת, לצד הפיתוי, התשוקה, הארוטיות והמציצנות, יש בסצנות גם אלמנטים מטלטלים של מצוקה, זעזוע ומוות"..... 

.....".הרושם המיוחד הסוחף את המתבונן מוקרן מתוך האור הנובע מן הציור. כתמי האור הממלאים את עבודותיה של הררי ממגנטים את העין ומוסיפים לאווירת המסתורין. הפגיעוּת המוחשית הנובעת מהציור מנוסחת באמצעים טכניים וצורניים ומוסיפה לסבך התחבולות הציוריות. נטע הררי בודה את המציאות באמצעות הצילום. היא מביימת ומצלמת סצנות (במצלמה או בווידיאו) תוך שימוש בגופה או בנשים קרובות לה, ולאחר מכן משתמשת בתצלום או בסרט כבסיס לציור. האירוע הממשי-הבדיוני, הלא-מסוכן אך מפחיד, הבנאלי-האקזוטי, האפשרי-הפנטסטי מתנקז אל תוך מרחב הציור, והאמנית משתמשת בו כחומר גלם לעבודתה. היא בונה באמצעות הצילום מילון צורות עצמאי, והציור מטפל בצורות אלה ומעבד אותן באופן שמרחיק אותן מן המקור. כך, ברגישות בלתי מתפשרת, היא מצליחה להעביר לצופה בציוריה עולם אישי ולא-אישי בעת ובעונה אחת."........

 על "בית העלמות" תערוכתה של - רותי הלביץ כהן , מאת ורדה שטיינלאוף.

"עבודתה של רותי הלביץ כהן עוסקת במתח שבין חזות תמימה לבין מהות ממאירה המאיימת על הסדר הקיים. מבט מקרוב מגלה כי מה שנראה יפה מרחוק הוא בעצם דימוי של ריקבון ומוות. העבודות של הלביץ כהן הפכו בשנים האחרונות מציורים לעבודות תלת-ממדיות המתאפיינות בנוכחות כפולה: מצד אחד, הן משדרות מתיקות ופתיינות בהיותן רוויות בצבע ורוד-אדמדם. מצד אחר, הן עשויות במחוות ידניות רחבות ועשירות בנזילות צבע ומשדרות תחושות של אימה ומצוקה.

 הלביץ כהן מנסחת את הציור שלה במונחים של יופי מקולקל ובועט. היא מטילה דופי בדימויים שלה ו"פוצעת" אותם עד זוב דם. היא בונה מערכת שיש בה אלמנטים של כיעור או שוני המרתקים את העין: הלכלוך של נזילות הצבע, מריחת הצבע על פני הנייר השמנוני והשקוף וכתמי הצבע המעורבים בפיגמנט ובמרכך כביסה. "יש בציורים משחק של היעלמות" אומרת הלביץ כהן, "מחיקה של הדימוי והחזרה שלו. זו מציאות שבין סיוט לחלום, שנחשפת בה הדו-משמעות של הדברים".....

מציגות : נגה אנגלר, טלי בן בסט, רותי הלביץ-כהן, נטע הררי נבון, ומירב שטיינמץ, אוצרת ורדה שטיינלאוף