קימונו – תערוכה במוזיאון טיקוטין

קימונו ,תערוכה חדשה במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה, תציג מגוון של קימונו, גלימות כלה, וסוגים שונים של "אובי" – אבנט רחב לקימונו. הבגדים כולם רקומים בחוטי זהב, כסף, ובחוטים צבעוניים על משי ומעוטרים בדוגמאות מן המסורת היפנית. הקימונו, הלבוש היפני המסורתי, משלב בתוכו את היופי האקזוטי יחד עם המסתורין של המזרח.

ההשראה לעיצוב ולעיטור הקימונו מאז ומעולם היה הטבע וחילופי העונות. עד היום ורוד בהיר מסמל את פריחת הדובדבן, ירוק עדין וכחולים בהירים מסמלים את האביב, עלי אדר וקשת רחבה של אדומים חזקים וחומים מסמלים את הסתיו, עיטורים של עגורים וצבים הם סמל למזל טוב בנישואין, עץ אורן הוא אות לשנה חדשה וכו'. משמעות המילה היפנית 'קימונו' היא לבוש, אך בדרך כלל  מכנים בשם זה את הגלימה היפנית הלאומית המסורתית המיוחדת, דמוית ה -T, בעלת השרוולים המלבניים הנכרכת סביב הגוף. בקימונו משתמשים גברים ונשים כאחד והוא עשוי מרצועות בד אנכיות שתפורות זו לזו. הקימונו נקשר בעזרת אבנט – אובי באזור המותניים. .יברעמה דגבה ןמ תיתרוסמה תינפיה המילגה תא לידבהל רקיעב אב ונומיק הלימב שומישהמקור הקימונו בגלימה שלבשו בני המעמד העליון מתחת לאדרת או למספר אדרות עליונות. במאה ה-16 בערך החלו בעיקר בני המעמד הנמוך ללבוש גלימה זו כלבוש עליון יום יומי. בגלל נוחותה, החלו הסמוראים ללבוש אותה באירועים לא רשמיים, וכך אימץ המעמד העליון לבוש שהיה מקובל על בני המעמד הנמוך.

מן המאה ה-16 ואילך לא השתנתה צורתו הבסיסית של הגלימה למעט שינויים באורך או בשיטות העיטור. במאה ה-18 החלו לכנות את הגלימה במונח הכללי קימונו.

במאה ה-17 הוחלף האבנט הצר בעזרתו נקשר הקימונו של הנשים באבנט רחב וקשיח יותר המלופף ונקשר מתחת לחזה. במאה ה-18  החלו האומנים להתמקד גם בעיצוב האבנט. הקימונו והאבנט הפכו כה אלגנטיים, מפוארים ויקרי ערך עד שרק סוחרים עשירים ואצילים-פיאודלים יכלו להרשות לעצמם לרכוש אותם.

היום רוב הנשים לובשות קימונו רק לאירועים טקסיים או כשהן עוסקות באומנויות מסורתיות. ילדים, גברים ונשים לובשים קימונו בראש השנה, בחגי הילדים, בסיום הלימודים או בחתונה. בגלל מחירו הגבוה לובשים אותו גם באירועים מיוחדים, כגון: קבלות פנים רשמיות, טקסי לידה, חתונות, הלוויות וטקסי תה.

הקימונו הטקסי לגברים עשוי משי שחור והעיטור היחידי עליו הוא סמל המשפחה המודפס בצבע לבן על גב הבגד, משני הצדדים בחזית ועל כל שרוול. הקימונו לנשים מתאים למעמדן, לגילן ולעונה שהוא נלבש. יש כמה סוגי קימונו רשמיים לחתונה, לאירועים חגיגיים או לימי אבל.לבישת הקימונו מורכבת ממספר שלבים. בנוסף, לקימונו נלווים אביזרים נוספים, כגון מניפה ותיק. בכל האביזרים משתמשים על פי כללים מוכתבים. לבישת הקימונו וקשירתו באבנט היא מסורת שהועברה מאם לבת אך מכיוון שהיום נשים ממעטות ללבוש אותו, יש הפונות לבתי ספר מיוחדים כדי ללמוד איך ללבוש קימונו כהלכה. בניגוד לשינויי האופנה שמאפיינים את הבגדים המערביים, הקימונו לא השתנה רבות מן המאה ה-19 בצורה ובעיטור.

רוב היפנים היום אינם לובשים קימונו אך הוא ממשיך להיחשב ליצירת אמנות. אף על פי  שהטקסטיל מיוצר בצורה תעשייתית, אמני יפן ממשיכים לשמר את המסורת של הכנת הבגד מחומרים טבעיים ועיטורם בצבעים טבעיים המופקים מצמחים ומינרלים. אמני הקימונו  המודרניים ממשיכים להמציא עיצובים חדשים למוטיבים המסורתיים  ומשמרים את נשמתה של יפן.

התערוכה - "נמס"

. פורטרט של אשה המורכב מתצלומים שונים נחשף ומתגלה לאיטו בפני הצופים בעבודת הוידאו של האמן היפני ואטאנאבה גו בתערוכתו החדשה "נמס" במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה. היצירה "נוף" מציגה פני אישה עם עור לבן, כמעט שקוף, ועיניים כחולות, גדולות ועמוקות של נערה לבקנית, או מעין אנדרואיד. וואטאנאבה הרכיב את הפנים מתצלומים של מספר נשים תוך שהוא יוצר מעין "שיבוט גנטי" של הדמות. תהליך זה, מעלים כמעט לחלוטין את המאפיינים האינדיבידואליים שלה. ביצירה התמונה נעה באיטיות רבה על המסך ובכל פעם נחשף קטע אחר של הפנים כתמונת 'נוף'. כאשר נראית העין של הדמות היא מביטה בצופה במבט מסתורי.

הבדידות מול המסך גורמת לכך שצעירים בימינו תופסים עצמם כאובייקטים בלתי נפרדים מזהותם שבמחשב. בעבודתו השנייה, "נמס", נראית דמות כזו – מעין בובה שתלויה על חוט בלתי נראה, הנמסה ונופלת מטה בשבעה אופנים שונים כגלימה מקולב.

וואטאנאבה גן נולד בשנת 1975. הוא בעל תואר שני באמנות מאוניברסיטת מחוז אייצ'י לאמנות ולמוזיקה. את עבודותיו הוא יוצר באמצעיים דיגיטליים ומעביר אותם לתבנית ממוחשבת, שבה הוא מעבד את הדימויים. הוא ערך תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות ביפן, בסין ובקוריאה.

שער ללא שער

האמנית העכשווית קומאגאי מאסה יוצרת מיצבים מנייר יפני העשוי בעבודת יד. ביצירה "שער ללא שער" היא מנסה להתמודד עם אתגרים חדשים באמצעות מיומנות רבת שנים – הכנת נייר מסיבים עדינים ושבריריים. היא עושה שימוש באמצעי הפשוט ביותר כדי לעסוק בתפיסת החלל והריק, וכן בדבר המורכב ביותר - בשאלת קיומנו בעולם המודרני.

קומאגאי משתמשת בסוגי נייר שונים כגון, ניירות שקופים, ניירות אטומים, ניירות לבנים וניירות שחורים. יריעות הנייר תלויות מן התקרה מטה באורכים שונים ובקבוצות. בכל קבוצה נייר שחור ונייר לבן, שמשולבים בהם חוטי תיל, ונייר גאמפי יפני ועליו מעין קולאז' והדפסה. נייר יפני נוסף, באורך שונה, מבצבץ מביניהם. שקיפות הנייר נקבעת על ידי צפיפות הסיבים. מטרת השילוב בין

הניירות השונים בא ללמד על היחס בין מואר וחשוך, פנים וחוץ. כמו כן, קומאגאי רוצה שנחוש ביופיו של האור החודר מבעד לרובדי הנייר.

אוצרת: ד"ר אילנה זינגר

מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, שד' הנשיא 89 חיפה 04-8383554