רטרוספקטיבה ראשונה בבריטניה של סוניה דלוניי – במוזיאון טייט מודרן

בתערוכה מוצגת יצירתה של האמנית המרתקת והחדשנית, שביטאה את האנרגיה של החיים האורבניים – ובכלל זה גם את עבודותיה שמעבר לכן הציור – ועוקבת אחר מקורות השראתה המגוונים והמרתקים, החל מילדותה ברוסיה ועד חידושי הטכנולוגיה שאפיינו את המאה ה-20

סוניה דלוניי (1885-1979) הייתה דמות מפתח באוונגרד הפריזאי, שהיצירה התוססת והססגונית שלה הקיפה את תחומי הציור, האופנה והעיצוב. מוזיאון טייט מודרן מציג את התערוכה הרטרוספקטיבית הראשונה המקיפה את הקריירה האמנותית שלה, החל מציוריה הפיגורטיביים המוקדמים בשנים הראשונות של המאה ה-20 ועד העבודות המופשטות האנרגטיות שיצרה בשנות ה-60 של המאה. התערוכה מציעה הערכה מחודשת באשר לחשיבותה הרבה של דלוניי כאמנית, כשהיא מציגה את המקוריות והיצירתיות שלה לאורך המאה ה-20.

סוניה דלוניי, שנולדה באודסה וקיבלה את הכשרתה כאמנית בגרמניה, הגיעה לפריז בשנת 1906 כדי להצטרף לאוונגרד שהתהווה שם באותה עת. היא פגשה את האמן רובר דלוניי ונישאה לו, והשניים פיתחו יחד את ה"סימולטניזם" – קומפוזיציות מופשטות של צבעים וצורות דינמיים ומנוגדים. דוגמאות רבות האופייניות ליצירתה מוצגות יחדיו בתערוכה הנוכחית, כגון Bal Bullier מ-1913 ופריזמות חשמליות מ-1914. יצירתה ביטאה את האנרגיה של החיים האורבניים המודרניים, כשהיא מהללת וחוגגת את תאורת הרחוב החשמלית ואת ההתרגשות מהבלט ומאולמי הנשפים בני תקופתה.

התערוכה הרטרוספקטיבית בטייט מודרן מוכיחה כיצד האמנית הקדישה את חייה לנסיינות בצבעים ובהפשטה, תוך העברת רעיונותיה מן הקנבס אל העולם הרחב באמצעות שטיחי קיר, בדים, פסיפסים ואופנה. דלוניי יצרה ב-1913 את "השמלה הסימולטנית" הראשונה, שהורכבה מטלאים בצבעים בהירים, והיא פתחה בוטיק במדריד ב-1918. ה"Atelier Simultané"

הקובץ ששמו rhythm_colour_no._1076_1939: סוניה דלוניי, צבע קצבי מס' 1076, 1939 Centre National des Arts Plastiques/Fonds National d’Art Contemporain, Paris, on loan to Palais des Beaux-Arts de Lille © Pracusa 2014083

שהיא פתחה בפריז ייצר עיצובים אוונגרדיים של צעיפים, מטריות, כובעים, נעליים ובגדי ים במשך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. בין לקוחותיה נכללו הכוכבת ההוליוודית גלוריה סוונסון, האדריכל ארנו גולדפינגר וחנויות כל-בו כגון Metz & Co ו-Liberty. העיצובים של דלוניי מציגים אותה כאישה מתקדמת, שהיא מילה נרדפת למודרניות: רוקמת שירה על האריג, הופכת את דירתה לקולאז' תלת ממדי ויוצרת בגדים נועזים לבלט הרוסי של דיאגילב.

התערוכה חוקרת גם את מקורות ההשראה השונים שמאחורי יצירתה של דלוניי, החל מגישה מאוד אישית לצבע הנשענת על ילדותה ברוסיה ועד להשפעת השנים שבהן חייתה בספרד ובפורטוגל, שם ציירה, בין השאר, את רקדני הפלמנקו (1915-16). כמו כן, מגלים הציורים את ההשראה שהיא שאבה מן הטכנולוגיה המודרנית לאורך הקריירה שלה, החל מן הרכבת הטרנס-סיבירית ועד המטוס, ממגדל אייפל ועד נורת החשמל. בתערוכה נכלל גם ציורי הקיר גדולי הממדים שלה, שאורכם שבעה מטרים, מנוע, לוח מחוונים ומדחף, שנוצרו עבור התערוכה העולמית שהתקיימה בפריז ב-1937, וטרם הוצגו עד כה בבריטניה.

לאחר מותו של בעלה ב-1941, עבודתה קיבלה תפנית, ונעשתה חופשית יותר מבחינה צורנית, כולל קומפוזיציות צבעוניות קצביות בצורות זוויתיות ומעוינות, שהעניקו השראה לשטיחי קיר, שטיחים ופסיפסים גיאומטריים. דלוניי המשיכה להתנסות עם ההפשטה בתקופה שלאחר המלחמה, בדיוק כשם שהיא עשתה מאז הולדת הסגנון המופשט, בשנות העשרה של המאה ה-20, והפכה למנהיגת דור חדש של אמנים ולדמות המעניקה השראה לאמנים ולאומנים יוצרים עד ימינו.

אוצרות התערוכה הן ג'ולייט בינגהאם, אוצרת האמנות הבינלאומית ועוזרת האוצרת ג'ולייט ריצי. התערוכה אורגנה בשיתוף פעולה בין המוזיאון לאמנות מודרנית דה לה ויל בפריז, המוזיאונים הפריזאיים ומוזיאון טייט מודרן, בסיוע הספרייה הלאומית של צרפת והמוזיאון הבינלאומי לאמנות מודרנית, מרכז פומפידו.

התערוכה תוצג עד 9 באוגוסט במוזיאון טייט מודרן בלונדון

סוניה דלוניי, שמלות סימולטניות (שלוש הנשים), 1925 Museo Thyssen-Bornemisza, Madrid  © Pracusa 2014083