"אדם" מאת טוליו לומברדו: שחזורה של יצירת מופת

 הפסל הוונציאני מסוף המאה ה-15 נשבר בשנת 2002 ל-28 חלקים גדולים ולמאות רסיסים קטנים, וכעת, לאחר שתים עשרה שנות שחזור קפדני שנעשו במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק תוך שימוש בשיטות חדשניות, הוא מוצג שוב בפני הציבור, וחונך גלריה חדשה במוזיאון, המוקדשת לפיסול ונציאני

"אדם", פסלו של טוליו לומברדו (בערך 1455-1532), נחשב לפסל העירום הראשון בגודל טבעי מאז העת העתיקה, והוא הפסל החשוב ביותר מתקופת הרנסנס באיטליה הנמצא בצפון אמריקה. הפסל ושחזורו יעמדו במוקד התערוכה "אדם" מאת טוליו לומברדו: שחזורה של יצירת מופת, שתחנוך את הגלריה החדשה לפיסול ונציאני במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.

הפסל שב ומוצג לעיני הקהל לאחר תאונה טרגית שאירעה לו ב-2002 ו-12 שנים של פרויקט שימור חסר תקדים. בערב 6 באוקטובר 2002, התמוטט הכן שתמך בפסל, אשר ניצב בפאטיו ולז בלאנקו במוזיאון המטרופוליטן. הפסל, שהיה באוסף הקבע של המוזיאון מאז 1936, נפגע קשות. פרויקט השחזור המאתגר במיוחד בוצע במוזיאון המטרופוליטן באמצעות צוות של רסטורטורים, מדענים, מהנדסים ומומחי הדמיה, הן מתוך סגל המוזיאון והן מחוצה לו. הפרויקט הוביל גם להתפתחויות משמעותיות בתחום שימור הפסלים, שמוצגות בתערוכה ויפורטו בכרך 2014 של כתב העת Metropolitan Museum Journal.

טוליו לומברדו בא ממשפחה ידועה של פסלים ואדריכלים צפון-איטלקיים. הוא פיסל את "אדם" בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-14 לקברו של הדוג'ה הוונציאני אנדריאה ונדרמין. הפסל הושפע מן הפיסול העתיק, שיצר אידיאליזציה של הדמויות, וזהו הפסל היחיד מן המונומנט שחתום ע"י האמן. במקור, עמד הפסל "אדם" בתוך גומחה, לשמאלו של ארון הקבורה עם דמותו של ונדרמין, שם נמצא כעת פסל לוחם חבוש קסדה. פסל של חווה היה מתוכנן לגומחה ממול.

הקבר היה במקור בכנסיית סנטה מריה דאי סרבי, אולם הוא הועבר בשנות העשרה של המאה ה-19 אל הבזיליקה של הקדושים ג'ובאני ופאולו, ונשאר שם. ב-1821, הפסל "אדם" נלקח מן הקבר והועבר לארמן ונדרמין קאלרג'י. ב-1884, הדוכסית מברי רכשה את הארמון על תכולתו, והפסל נשאר אצל יורשיה עד 1931. באותה תקופה הפסל נמצא בפריז, שם רכש אותו הבנקאי הנרי פרייר. אלמנתו מכרה את הפסל לסוחר אמנות ב-1935, והמוזיאון רכש אותו בשנה שלאחר מכן. "אדם" הוצג בגלריות שונות במוזיאון המטרופוליטן עד לתאונה בשנת 2002.

עם נפילתו, נשבר "אדם" ל-28 חתיכות גדולות ולמאות רסיסים קטנים. למרבה המזל, הראש, הפנים והגֵו נותרו – יחסית – בלא פגע. את עיקר הפגיעה ספגו הזרועות, החלק התחתון של הרגליים וגזע העץ הדקורטיבי. זמן קצר לאחר התאונה, הרסטורטורים של המוזיאון, מדעני שימור ואוצרים, שנתמכו בצוות חיצוני של מדעני ומהנדסי חומרים, החלו בשיתוף פעולה רב תחומי חסר תקדים כדי לקבוע מהו מסלול הטיפול הטוב ביותר בפסל זה. מלכתחילה היה ברור שהטיפול בפסל השבור יביא עמו סדרת אתגרים בלתי רגילים, כאשר כמעט אין ניסיון מן העבר להסתמך עליו. הרסטורטורים נאלצו למצוא שיטה שתצמצם את המגע עם הפסל, ולמקם את החלקים הכבדים באופן מדויק מבלי לשרוט את קצות השברים. החשיבות של "אדם" הצריכה הערכה קריטית של השימוש במוטות מתכת ובחומרי דבק שבדרך כלל משתמשים בהם רסטורטורים, ונערכה חקירה אודות גישות פחות חודרניות ויותר הפיכות. השיטות שהתפתחו כתוצאה מן המאמץ הזה היוו, בסופו של דבר, דגם חדש של פרקטיקות וסטנדרטים לשימור פסלי אבן גדולים.

במסגרת הפרויקט, נערכו מחקרים ובדיקות נרחבים, שלא בוצעו מעולם קודם לכן על חומרי שימור, כדי לקבוע מהם החומרים והשיטות המתאימים ביותר. כך, לדוגמה, פותח שריון חיצוני שהיה חזק דיו לתמוך בפסל המורכב ללא דבק. לא זו בלבד שהשריון תמך בפסל בעת ההרכבה, אלא שהוא שימש כשיטה להידוק השברים כאשר הונח הדבק.

עם הצגתו המחודשת של הפסל "אדם" לעיני הציבור נחנכה במוזיאון גלריה חדשה לפיסול ונציאני וצפון איטלקי בכלל. הגלריה היא בצורת קובייה מושלמת, והיא תוכננה תוך חשיבה על האידיאלים אודות הגיאומטריה והפרופורציות שאפיינו את תקופת הרנסנס. "אדם" יוצג שם לבדו במשך כשמונה חודשים, כשהוא מלווה בהסבר מעמיק אודות השימור על גבי מסכים דיגיטליים ולוחות טקסט. לאחר מכן, הוא יהפוך לנקודת המוקד של תערוכת הקבע בגלריה זו. הוא יוצב בגומחה שנבנתה בהשראת המיקום המקורי שלו במונומנט הקבורה, ויצטרפו אליו מיטב הפסלים מאותה תקופה שנמצאים באוסף המוזיאון, כולל "קתרינה הקדושה מאלכסנדריה", מעשה ידיו של כריסטופורו סולארי, שנרכש תוך מחשבה על הגלריה החדשה.

אוצרי התערוכה הם לוק סייסון ופיטר ג'ונתן בל, שניהם מן המחלקה לפיסול ולאמנויות דקורטיביות מאירופה. הרסטורטורית הראשית הייתה קרוליין ריקרדלי, מן המחלקה לשימור חפצים במוזיאון, וכן היו שותפים בצוות רסטורטור הפיסול העצמאי מייקל מוריס וג'ק סולטניאן, אף הוא מן המחלקה לשימור חפצים, שהיה אחראי על הניקוי. הם עבדו תחת פיקוחו של לורנס בקר. המדען היועץ של המוזיאון, ג'ורג' ווילר, הוביל את תחום חקר החומרים, ורונלד סטריט היה ממונה על ההדמיה התלת ממדית. הצוות שיתף פעולה עם מדענים מביה"ס להנדסה באוניברסיטת פרינסטון וכן עם מהנדסים מחברת Computer Aided Engineering Associates, Inc. ממידלברי, קונטיקט.

* פרטיo על הפסל
טוליו לומברדו (איטלקי, בערך 1455-1532), אדם, בערך 1490-90 (פרט), שיש, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו יורק.

צילום: מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, הסטודיו לצילום / ג'וזף קוסיקה ג'וניור.

הפסל יוצג בגלריה החדשה לפיסול ונציאני במוזיאון המטרופוליטן עד יולי 2014