הרב גוניות של המודרניות

"מה מגדיר את הרוח המודרנית? מהו תפקידו של האמן? אוטופיה או ניבוי? אוניברסליות או זהות"? שואלת האוצרת הראשית קתרין גרנייה במאמר הנלווה לתערוכה "הרב גוניות של המודרניות" המוצגת כיום במרכז פומפידו בפאריס. התערוכה מבוססת על מחקר נרחב, אותו ערך צוות בראשותה של גרנייה, ומלבד ההיקף הבלתי רגיל שלה – למעלה מ-1,000 יצירות מאוספי המוזיאון, שנוצרו בין השנים 1905-1970 ע"י 400 אמנים מ-47 מדינות – היא מכסה מגוון גדול של תחומי אמנות, כולל ציור, פיסול, צילום, קולנוע, אדריכלות ועיצוב, ומבקשת להתבונן במודרניות בראייה רחבה ורעננה, לערער על החלוקות המקובלות בחקר האמנות המודרנית ולחפש אחר קונצנזוס מסוג חדש, שלא יתבסס על אכיפת קריטריונים אוניברסליים.

בין השאר, נאמר בהודעה לעיתונות מטעם המוזיאון: "המודרניות אינה אחידה, אלא רב גונית. מעבר להיקפה הבינלאומי, התערוכה מספקת גם פנורמה רחבה יותר של צורות של יצירה אסתטית. לכן, נלקחת כאן בחשבון אסתטיקה שעד כה זכתה לייצוג מועט בלבד או שלא הוערכה דיה". וכך, בהתאם לרוח זו, ניתן מקום נרחב גם לאמנות שנוצרה ע"י נשים – ולא רק אמניות מפורסמות כגון פרידה קאלו וג'ורג'יה אוקיף – אלא גם אמניות שהיו ידועות בזמנן ונשתכחו או שלא היו ידועות כלל; ליצירות לא מערביות, בין השאר של אמנים מהמזרח התיכון, מאפריקה שמדרום לסהרה, מהמזרח הרחוק ועוד; להשפעות הדדיות בין זרמים בינלאומיים ובין אמנות מקומית ולדיונים שהתקיימו באסיה ובאפריקה באשר להשתלבות בזרמים אוניברסליים או הדגשת הייחודיות התרבותית המקומית; לאינטראקציות בין האמנות המודרנית ובין פרקטיקות מסורתיות ומבעים לא אמנותיים; לאמנות שהודרה בעבר לשוליים כגון אמנות עממית; לאדריכלות שמחוץ לאירופה, שם, לדברי צוות המחקר, הייתה אפשרות רבה יותר לבנייה חדשה, מצד אחד, והיה צורך להתאים אותה לתנאים המקומיים, מצד שני. כך, לדוגמה, ניתן בתערוכה מקום אדריכלים הודים בשנות ה-50 של המאה ה-20, שהצליחו להימנע מן הניגוד המסורתי בין המודרניות והמסורת, בין התרבות המלומדת והעממית, התעשייה והמלאכה, מודרניות ורוחניות. כמו כן, התערוכה מדגישה את הגוונים השונים של זרמים מרכזיים כגון המופשט או הריאליזם, כאשר חלק מן החדרים מוקדשים לזרמים שונים וחלק לנושאי חתך. כן מציגה התערוכה את ההתעניינות של האמנים עצמם באמנויות הלא מערביות, באמנויות הפופולריות, או בחיים המודרניים ובאומנויות היישומיות, ואף עוסקת בהפצת המידע אודות האמנות המודרנית באמצעות מבקרים וסופרים ע"י הצגת כתבי עת רלוונטיים בצד היצירות.

התערוכה מסתיימת בשתי יצירות שהתגלו מחדש ושוחזרו ע"י צוות המוזיאון, ושמדגימות שתי תפישות שונות לגמרי בעקבות מלחמת העולם הראשונה: מצד אחד – "אירופה", תמונה שצוירה ע"י איסמאל דה לה סרנה מ-1935, במהלך התקופה האפלה שהובילה למלחמת האזרחים בספרד, ומהווה תיאור מבועת, רדוף פורענויות, של עם משועבד, ומצד שני – "ארבעת הגזעים" מאת אמדה אוזפן, שבו, לדברי האוצרים, מתוארת אנושות מפויסת המעידה על המחויבות ההומניסטית והפציפיסטית של האמן ועל תקווה לעולם חדש שבו האמנות ממלאת תפקיד מכריע.

תמרה דה למפיקה, נערה צעירה בירוק, 1927-1930, שמן על בד, 61.5 x 45.5ס"מ, © TAMARA ART HERITAGE / ADAGP, Paris, 2013		מאן ריי, כינורו של אנגר, 1924, הדפס ג'לטין-כסף, 31 x 24.7 ס"מ (28.2 x 22.5 ללא השוליים), © Man Ray Trust / ADAGP, Paris, 2013

התערוכה מוצגת במרכז פומפידו בפאריס עד 21.1.15