לבנות את התמונה: אדריכלות בציורי הרנסנס האיטלקי

התערוכה מעודדת את המבקרים להתבונן בדרכים חדשות במבנים המתוארים בציורים, ולחקור את האופן שבו האמנים המציאו מרחבים מדומיינים שהתעלו אל מעל למציאות של הלבנים, הטיח והשיש

נשיונל גלרי, לונדון, עד 21 בספטמבר 2014

הנשיונל גלרי בלונדון מציגה את התערוכה הראשונה בבריטניה שחוקרת את תפקיד האדריכלות בציורי הרנסנס האיטלקי, במאות 14-16. התערוכה, ששמה "לבנות את התמונה: אדריכלות בציורי הרנסנס האיטלקי", נועדה להעמיק את הבנת הצופה אודות אחדים מן התיאורים היפים ביותר של האדריכלות שצוירו ע"י אמנים איטלקיים כגון דוצ'ו, בוטיצ'לי, קריבלי ובני זמנם. התערוכה מעודדת את המבקרים להתבונן בדרכים חדשות במבנים המתוארים בציורים, ולחקור את האופן שבו האמנים המציאו מרחבים מדומיינים שהתעלו אל מעל למציאות של הלבנים, הטיח והשיש.

כתוצאה משיתוף פעולה מחקרי בין הנשיונל גלרי ובין אוניברסיטת יורק, התערוכה הזו מאפשרת להציג פרשנויות רעננות של חלק מן היצירות מתקופת הרנסנס הנמצאות באוסף של הנשיונל גלרי. בנוסף, התערוכה "לבנות את התמונה" תכלול את הציור "משפט שלמה" מאת האמן הוונציאני סבסטיאנו דל פיומבו (Kingston Lacey, The Bankes Collection, National Trust), שמוצג בלונדון לראשונה מזה 30 שנה ואת "המדונה של רסקין" מאת אנדריאה דל ורוקיו (הגלריה הלאומית של סקוטלנד).

באיטליה של תקופת הרנסנס, היה קשר הדדי הדוק בין האמנות ובין האדריכלות, והגבולות בין כל האמנויות היו גמישים. אחת הסיבות החשובות לכך הייתה שלא הייתה תוכנית לימודים או הכשרה מוגדרת לאדריכלים. כך, לדוגמה, האדריכל הפלורנטיני ברונלסקי קיבל הכשרה של צורף, ואילו מיכלאנג'לו היה צייר ופסל לפני שהחל לתכנן מבנים.

חמישה סרטים קצרים, שהוזמנו כדי שיוקרנו ביחד עם התערוכה, מדגימים את האופן שבו גם האמנים וההוגים בני התקופה מטשטשים את הגבולות בין המדיה השונים ובין שיטות העבודה בפועל. הסרטים מספקים זווית ראייה עדכנית אודות האדריכלות הממשית והמדומיינת – נקודת מבטם של האדריכל השווייצי עטור הפרסים פטר זומתור, יוצרת הסרטים מרתה פיינס, חוקר תולדות הקולנוע ג'ון דיויד רודס ובימאי משחקי המחשב הקולנועיים פיטר גורנסטיין.

קרוליין קמפבל, אוצרת הציור האיטלקי לפני שנת 1500 בגלריה הלאומית ואחת מאוצרות התערוכה הנוכחית, מוסרת כי "התערוכה היא הזדמנות מצוינת לחשוב על האופן שבו אפשר ליצור יופי אדריכלי בציור. אנו יכולים להתבונן אל מעבר לפרספקטיבה ולהעריך את המרחבים המדומיינים והפנטסטיים שיוצרת האדריכלות. וכיצד התחושה של המאסה, קנה המידה והתלת ממדיות המוצגים ע"י המבנים משנות את האיזון ואת התחושה בציור".

התערוכה "לבנות את התמונה" חוקרת את התפקידים שאותם ממלאת האדריכלות בציור וכיצד היא משפיעה על תהליך הצפייה. לרוב, היחס אל האדריכלות בתוך הציור היה כאל רקע פסיבי, או כרקע משני לדמויות, או משועבד אליהן. התערוכה הזו מוכיחה, כיצד, בניגוד להשקפה זו, האדריכלות עמדה בבסיסם של ציורים רבים, ושימשה כדי לתכנן את הציור כולו מלכתחילה. כך זה בציורו של סנדרו בוטיצ'לי "סגידת מלכי הקדם", שבו הריסות המבנים תוכננו תחילה, והן עדיין שולטות בקומפוזיציה. הציורים מתקופת הרנסנס מלאים בקשתות, כניסות ומפתנים, כמו לדוגמה בציורו של קרלו קריבלי "הבשורה עם אמידיוס הקדוש", אשר מזמין את הצופה אל התמונה ומעודד אותנו להתחיל במסע חזותי. כמו כן, היו מקרים שבהם האדריכלות נועדה לספר סיפור, לבטא את העלילה, להעמיק את הבנתנו אודות הנרטיב ולשתף אותנו באירועים. בציורו של דומניקו ונציאנו "זנוביוס הקדוש, הבישוף של פירנצה, משיב לחיים את בנה של אלמנה אשר נהרג ע"י מרכבה נהוגה לשוורים בבורגו דלי אלביצי בפירנצה" (הנמצא במוזיאון פיצוויליאם בקיימברידג'), הפרספקטיבה הדחוסה שלה רחוב מעצימה את הרגש של האם הנואשת, שבנה מת זה עתה.

התערוכה מלווה הקטלוג מקוון. אוצרי התערוכה הם דר' אמנדה לילי, קרוליין קמפל ואלסייר פלינט.

התערוכה מתקיימת כאמור בנשיונל גלרי בלונדון במסגרת סדרת התערוכות "אביב של רנסנס", ומי שיזדרז לנסוע ללונדון עד 15 ביוני עוד יספיק לראות גם את התערוכה המוקדשת לאמן הוונציאני ורונזה, שגם היא מוצגת במסגרת זו.

 דומניקו ונציאנו "זנוביוס הקדוש, הבישוף של פירנצה, משיב לחיים את בנה של אלמנה אשר נהרג ע"י מרכבה נהוגה לשוורים בבורגו דלי אלביצי בפירנצה", בערך 1442-1448
© מוזיאון פיצוויליאם בקיימברידג'
© The Fitzwilliam Museum, Cambridge