גלריה אינדי הינה הגלריה הקבוצתית היחידה בישראל, העוסקת בצילום בלבד. לפני כחודש עזבה הגלריה את החלל שבו פעלה בשלושת השנים האחרונות וחברי הגלריה נמצאים באתנחתא לקראת התארגנות לפעילות הגלריה בעתיד. בשלושת השנים בהם פועלת הגלריה הוצגו בה עבודות של כ-80 אמנים בהם אמנים צעירים רבים. מעט על הגלריה, הקמתה ופעילותה מספרת לנו עדי עוז-ארי.
לפני מעט יותר משנה קיבלתי שיחת טלפון מאשה ששאלה אם הייתי רוצה להצטרף ולהיות חלק מגלריה לצילום. לא ממש ידעתי במה מדובר אבל זה בהחלט נשמע מעניין, הגעתי לראיון ופגשתי קבוצת אנשים נעימה שישבו צפופים בפינת הגלריה (המאוד לא מרווחת) בכדי לא להפריע למהלך התערוכה שהוצגה באותו זמן. אז ידעתי שאני רוצה להצטרף אליהם בינתיים התחלתי לברר קצת על הגלריה. לפני כ-5 שנים הקימו עדי ברנדה ודניאלה הורבין גלריה בשם D&A מתוך רצון ואמונה להקים גלריה שמתמחה בצילום.
במהלך שנתיים פעלה הגלריה כגלריה מסחרית שהציגה אמנים ידועי שם לצד אמנים צעירים ומבטיחים ויצרה שיתופי פעולה עם אמנים זרים וישראלים החיים בחו"ל. אח"כ הפכה הגלריה ממסחרית לשיתופית כאשר קבוצה של 10 אמני צילום חברו יחדיו במטרה ליצור גוף חדש בסצנת הצילום המקומית. לאחר שנה מוצלחת החליטו המשתתפים לסגור את הקבוצה והמשיכו איש איש לדרכו.
לפני כשלוש שנים החליטו דניאלה הורבין, דנה לנדאו ועמרי שפירא להקים באותו החלל קבוצה חדשה בשם אינדי. כיום אינדיהיאגלריהשתופית המונה 11 צלמים. כל אחד מהצלמים עוסק בתחומים הייחודיים לו , אך כולם מחויבים לגוף ולגלריה במטרה להעשיר את השיח ביניהם וכן סביב נושא אמנות הצילום בארץ. הגלריה מארחת באופן קבוע וללא תמורה אמנים צעירים וותיקים שאינם חברי הגלריה. . חברי הגלריה אמונים על הפן האמנותי והניהולי גם יחד וכן נושאים במימון הגלריה.
הנושא של קבוצות אמנים יוצרות אינו תופעה חדשה. אנחנו יודעים על קבוצות כאלו בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה, בצורה דומה פעלו קבוצות של אימפרסיוניסטים בסוף המאה ה-19. גם את קבוצת הפאקטורי של אנדי וורהול ,באמצע המאה ה- 20 ניתן להגדיר כסוג של קבוצה, אם כי מעט שונה. בתחום הצילום אנו מכירים למשל, את קבוצת F/64, קבוצה של שבעה צלמים שחיו בסן פרנסיצקו, אשר דגלו בצילום ישיר וחלקו סגנון צילום משותף., סגנון שהיה מאופיין בצילומים חדים מאוד ופריימים מוקפדים מאוד.
בישראל אנו נתקלים לראשונה בקואופרטיב כזה בתחום הצילום כשקבוצת לימבוס מוקמת בתחילת שנות ה-90. גלריה לימבוס, מקלט ברחוב בן-יהודה בשנים 1992-2006 בניהולן ואוצרותן של יהודית גואטה, גליה גור- זאב ודפנה איכילוב. לימבוס אחראית למאות תערוכות יחיד וקבוצתיות, למכירות פומביות של צילום ישראלי ולשיתופי פעולה אמנותיים ארציים ובינלאומיים. קבוצת לימבוס זכתה בפרס מוזיאון ישראל לצילום על תרומתה לצילום הישראלי.
כולנו מכירים את הנוסחה הישנה של גלריה המייצגת אמן לצורך מכירות. מכירות המניבות רווח לאמן ולגלריה. נוסחה זו המורכבת ממספר משתנים ואינטרסים ומגלמת בתוכה את הקפיטליזם האמנותי, עשויה להכתיב לאמן מראש את התוצרים אשר ייצור וימכור ועולם התכנים והאסתטיקה עשוי להיות מושפע מהקונים הפוטנציאלים. תופעת קבוצות היצירה והגלריות השיתופיות מציעה דרך חשיבה שונה, חשיבה הפועלת לנטרל את התכתיב הכלכלי מההתנהלות האמנותית בצד יצירת שיח משותף והעשרה הדדית.
חבירה לקבוצה כזו היא מהלך אשר מאפשר לאנשים להיות מעורבים יותר בשיח האמנותי, מאפשר שיתופי פעולה ולמידה מאמנים נוספים החברים בקבוצה, וכמובן שהוא מאפשר חופש יצירה החף מכל שיקול כלכלי. מובן כי החשיפה גם בדרך שיתופית זו מאפשרת לאמן חשיפה ואף מכירת עבודות. באינדי כל אמן תרם את חלקו הכלכלי במשוואה של החזקת הגלריה וזמן עבודה לאיוש המקום ובתמורה מקבל חלל להציג בו תערוכת יחיד אחת לשנה ולאצור תערוכת בזק (של סופשבוע) לאמנים שאינם חברי הגלריה.
קבוצת אינדי כוללת את האמנים: אילן כרמי, איה ניצן, אורית ברתיני שביט, עדי עוז-ארי, טל ניסים, סשה פליט, רונית פורת, עמרי שפירא, אסף גאם הכהן, הילה ווגמן ושגית זלוף נמיר.
בקיץ האחרון התבקשנו לפנות את חלל הגלריה שברחוב יהודה הלוי, מסיבות שאינן תלויות בנו והחלטנו לצאת לפגרה עד אמצע נובמבר הקרוב , זמן בו נוכל להתמקם בחלל חדש.
אתנחתא זו יצרה לנו, חברי הגלריה, אתגר ליצור ולנסח פעילויות אמנויותיות הקשורות לקבוצה עצמה ולא תלויות גלריה. כמו כן ממשיכה הקבוצה להיפגש ולעבוד באופן קבוע בחללי עבודה הפרטיים של אמניה.
(עדי עוז-ארי היא חברת הגלריה)
.jpg) |
|
תערוכת של לירז פאנק ועדי עוז-ארי "סכין במים" 5/13 |
