אף על פי כן – התערוכה הקבוצתית השנתית של אמני "חנינא"

רפי קורצברג משוחח עם יונתן הירשפלד על התערכה הקרובה ב"חנינא" (31.10-30.11).

ב 31 באוקטובר תיפתח בגלריה חנינא התערוכה הקבוצתית השנתית של חברי הגלריה. את התערוכה יאצור השנה יונתן הירשפלד. התערוכה שתיקרא ״אף על פי כן ״ היא הזמנה של האוצר לאמנים החנינאים לחשוב, להרהר, לבקר, להתנגד או להאיר ולשאול שאלות, על יחס עבודת האמנות שלהם להגות הפוסטמודרנית.נפגשתי אתו כדי לברר על מה כל הרעש ומדוע הממשק לפוסט מודרניזם אמור לבוא לידי ביטוי בהליכי יצירה עכשוויים .

תערוכה קבוצתית שנתית של חברי הגלריה היא הזדמנות לסכם וגם לשאול על התכניות העתידיות ועל מה שצפוי לנו ב-2014 העומדת בפתח . על כך אומר הירשפלד: "הגלריה קיימת כעת כבר חמש שנים. הצגנו תערוכות וערכנו פרויקטים מכל סוג שניתן לדמיין. מאמנים הונגקונגים ועד בדואיות מהנגב. מערבי לימוד פרשת השבוע ועד צפרים שדיברו בגלריה על מנהגי הקינון של ציפורים בתל אביב. עבדנו עם הקהילה סביבנו ועשינו ואנחנו עדיין עושים הרצאות ערבי הקרנת סרטים ועוד. התערוכה הזאת תלווה באירועים רבים. אני ארצה על הבעיה הפוסטמודרנית ב 14. ב 21 תרצה ידידתי הפילוסופית שלומית ויגודה על האתיקה המאוחרת של ויטגנשטיין וב 28 יהיה ערב סיפרותי עם אנשי "הבה להבא" בין לבין צפויה שיחה על פרשת השבוע ואולי גם הדלקת נר חנוכה. ובעתיד הרחוק יותר מספר תערוכות מרתקות שמתבשלות ברגעים אלו ממש." (התערוכה הבאה היא תערוכת המכירה השנתית של "חנינא" , ר.ק )

ברקע תערוכה זו עומדת ההנחה שבעולם האמנות הישראלי נהנית ההגות הפוסט מודרנית מדומיננטיות רבה. בשנים האחרונות ניסה הירשפלד להתמודד עם הגמוניה תרבותית זו במספר פרויקטים כאוצר, כאמן וככותב. בהם, סדרת המאמרים ״נגד פוקו״ במוסף ״תרבות וספרות" של הארץ. האסוציאציה הישראלית המידית למונח - "אף על פי כן" היא למאבק על ההעפלה לישראל ולאניית המעפילים בשם זה. המונח אם כן מייצג את כל מה שאינו פוסטמודרני. ערכים, אידיאליזם, קיומה של אמת, אמונה בדרך, לכידות אנושית, עומק, משמעות, רגש, ועוד. בחירת השם ב"הפוך על הפוך" ממחישה לדבריו של הירשפלד את מטרתה של התערוכה. התערוכה רוצה לשאול שאלות ואולי לערער את היציבות שממנה נהנית המסורת הפוסטמודרנית שכבר התנוונה והפכה לאורתודוכסיה. האמנים החנינאים לא יכולים להעמיד פנים שהם לא פוסטמודרנים אבל הם שואלים אם יוכלו למצוא מקום בלבם לסנטימנט מודרניסטי למרות מה שהם יודעים. קראנו את פוקו הם אומרים. ואנחנו מסכימים ומבינים , ואף על פי כן.

יוצרים , תמיד ראו את עצמם כאנשים בודדים. על השאלה האם התרחבות ההגות הפוסט מודרנית הפכה יוצרים לאנשים בודדים יותר, אומר הירשפלד, "זו שאלה מעניינת שהרי לב לבה של העשייה בחנינא היא המחשבה על קבוצה,על קהילת אמנים. באופן כללי ניתן לומר שהחברה שלנו הולכת ונעשית אטומיסית יותר. כל אדם הוא אי. מוקף במסכים. מכיר אחרים מהפייסבוק. אם השאלה הייתה אקדמית והייתה נשארת באקדמיה זה היה סיפור אחר. אבל הרעיונות של הוגים פוסטמודרנים חלחלו לתרבות הפופולארית: הם יצרו מציאות. הדיבור על כוחו הנבואי של בודריאר למשל הוא אחד הדברים המקוממים: הוא לא ניבא את התופעות הוא נתן השראה ולגיטימציה להיווצרותם. "

על הצורה שבאה לידי ביטוי התייחסות זו בעבודות של חברי הגלריה אומר יונתן הירשפלד, "האמנים חקרו רעיונות כגון מות המחבר ומות הסובייקט. המחשבה האומרת שתחושת האני שלנו היא פיקציה היסטורית. שהמושגים שבאמצעותם אנחנו מבינים את עולמנו אינם קבועים אוניברסליים אלא פיקציות, שניתן לכתוב היסטוריות שלהם. ההנחה שהאדם על כל חוויותיו הוא תוצר של מכונות חיברות, מישטור, פיקוח וענישה והחברה כולה מייצרת את חבריה כשוטרים האחד כנגד השני. מושגי הדגל של הפוסט מודרנה, נתק המסמנים, התמוססותם של הנארטיבים הגדולים וכו ושאלו האם בכל זאת למרות שאנחנו ערים לכל זה האם ניתן לא להיות ציניים, אירוניים, מפוקחים עד מוות, האם ניתן להאמין ברגש, בנפש, במושג שנוי כל כך במחלוקת כמו "האותנטי"- אף על פי שאנחנו ערים לכתיבה שיצאה כנגדו. ואכן האמנים הפנו את מבטם אל האישי,האוטוביוגרפי הפנימי. אני חייב להגיד שהם עשו זאת בזהירות. לא בתמימות. מתוך הסתייגות. "

צופים באמנות מחפשים לעיתים קרובות ביצירות אמנות ביטוי רגשי ועומק. לעומת זאת הוגים רבים רואים בהגות הפוסט מודרנית , הגות שטחית ונטולת רגשות. האם תתכן אמנות מתוך הפנמה של מוטיבים פוסט מודרניים. האם אמנות שכזו אינה מרחיקה את האמנות מהקהל ? על כך אומר יונתן הירשפלד : " אני בהחלט חושב שקור, אירוניה ותחכום של טקסט אפיינו את האמנות הפוסטמודרנית. והתערוכה הזאת היא הזדמנות נוספת לשאול האם לא ניתן ליצור אף על פי כן-למרות הדומיננטה התרבותית של הפופ- משהו אישי ורך וחם, ויחד עם זאת לא תמים, ולא נבער מדעת. כלומר האם ניתן גם להבין את המציאות שהפעילה את ג'ף קונץ וגם להאמין בצופה היחיד הרגיש שניתן לפנות אליו.

ההגות הפוסטמודרנית הביאה לכך שגם תיאורטיקנים שאינם פוסטמודרנים עוסקים בה רבות. כך למשל ג'יימסון שעסק רבות בהגדרתה על אף שאינו פוסטמודרניסט. אולי הדברים הם מאחר והפוסטמודרניזם מתאפיין בתרבות המונים, עדיפות המיתוג על המהות, ירידת ערכן של אידיאולוגיות, התנערות מאמיתות , תרבות שטחית ונטולת רגשות ועומק, בדידות ושלל תופעות המאפיינות את העולם החדש. האם זהו האדם החדש והעולם החדש ? "העניין הוא שזו הגות ישנה. ". אומר יונתן, "רוב הדברים האלו נכתבו בסוף שנות השישים. המאוחרים ביותר בראשית השמונים. עברו שלושים שנה. נדמה לי שניתן להשמיע עוד קולות. בעולם הייתה תנועת נגד חזקה בניינטיז אני לא כל כך מרגיש אותה בארץ. כלומר יש כמובן "כיסים של התנגדות" אבל אפשר להגיד שפופ ארט על גרסאותיו השונות הוא עדיין הצליל המרכזי שנשמע במקומותינו. גרינברג מצוטט בספרו של ארתור דנטו "אפטר דה אנד אוף ארט" כמי שאמר ב 92 ש"האמנות מעולם לא קפאה כך" ושמאז אנדי וורהול לא הייתה שום תנועה משמעותית בעולם האמנות."

באקראי, במהלך תיעוד שיחתנו, אני נתקל בסרטון יוטיובי, בו שר הצמד הברסלבי-חרדי המצויין, האחים גת, את שירם של סיימון וגרפונקל "The sounds of silence " . מילותיו של פול סיימון מ-1964 מושרות בידי הזמרים החרדיים הם דוגמא מצויינת להרהור של יוצרים, פול סיימון והמבצעים במשך השנים, על הערכים הפוסטמודרניים. ( בשיר נדונים בין השאר: בדידות, חוסר משמעות, סגידה לשום דבר - לאלוהי הניאון (רייטינג, מלאכותיות), חוסר הקשבה, שטחיות, חוסר רגש וכד')

לא מפתיע שמילות השיר כה מוכרות בעולם המערבי . המילים אף נלמדו ע"י תלמידים אמריקאיים לשאלוני בגרות בשנות ה-70.

מומלץ להאזין - "The sounds of silence" ( תוך כדי קריאת המילים המופיעות בהמשך) 

The Sound Of Silence
Simon & Garfunkel



Hello darkness, my old friend,
I've come to talk with you again,
Because a vision softly creeping,
Left it's seeds while I was sleeping,
And the vision that was planted in my brain
Still remains
Within the sound of silence.

In restless dreams I walked alone
Narrow streets of cobblestone,
'neath the halo of a street lamp,
I turned my collar to the cold and damp
When my eyes were stabbed by the flash of
A neon light
That split the night
And touched the sound of silence.

And in the naked light I saw
Ten thousand people, maybe more.
People talking without speaking,
People hearing without listening,
People writing songs that voices never share
And no one deared
Disturb the sound of silence.

Fools said i,you do not know
Silence like a cancer grows.
Hear my words that I might teach you,
Take my arms that I might reach you.
But my words like silent raindrops fell,
And echoed
In the wells of silence

And the people bowed and prayed
To the neon God they made.
And the sign flashed out it's warning,
In the words that it was forming.
And the signs said, the words of the prophets
Are written on the subway walls
And tenement halls.
And whisper'd in the sounds of silence..