ז'ול אדלר – הצייר החברתי הראשון.

ז'ול אדלר היה מחלוצי נושאי המסר החברתי בתחום האמנויות החזותיות במאה ה-19.  המודעות לצייר הצרפתי והיהודי הידוע, שהשתוקק להיות משורר סבלם של הפועלים בתקופת המהפכה התעשייתית,  לא ממש עשתה עליה לישראל.

הכינוי הנפוץ לצייר הצרפתי הידוע ז'ול אדלר (1865-1952) היה הצייר העניו. הצייר היהודי שרכש לו מקום של כבוד בין הציירים הצרפתיים החשובים במאה ה- 19 ותחילת המאה ה-20 התפרסם בשל ציוריו האורבאניים בסגנונו האקדמי המשובח, ובעיקר בשל נטייתו לצייר את פשוטי העם, סצנות של מצוקה, עבודה קשה ,פועלים וסצנות חברתיות. בסביבתו נהגו לומר שאדלר אינו מצייר את מי שידיו אינן מיובלות. אדלר ידוע בציורים בסגנון ריאליזם חברתי המביאים לעיון והרהור בצרכים חברתיים. בנוסף להתייחסות נרחבת לחיי עובדים, אדלר התייחס לנושאים כמזון לעניים ואף התייחס לנושא האנטישמיות. בין ציורי הסצנות התעשייתיות, ציורים מפורסמים כגון "השביתה (the strike) ","המפעל (the factory interior ) ", "החותרים בסירה (towing the barge) " ואחרים . עבודותיו בנושאים אלה חושפות את ראייתו הסוציאליסטית והאינטרס העמוק שהיה לו בבעיות סוציאליות . בתקופתו נושאים חברתיים זכו לעניין רב ביצירות ספרותיות של המובילים בסופרי התקופה (כוויקטור הוגו וברנרד שאו), אך אדלר היה בין המובילים שחיזקו את העניין בנושא החברתי מתוך תחום האמנויות החזותיות. אדלר היה חבר חשוב בביה"ס לציור ריאליסטי בפאריז(realist school of painting) וככל הידוע השתתף בסלון המפורסם של פריז מספר שנים החל מ- 1895 לערך, אז זכה בפרס ובמענק מהמדינה ציורו "עירוי דם". אחר כך השתתף בסלונים נוספים עד לשנת 1902 לערך. מעט מאוד ידוע על ההיסטוריה של אדלר אך אין ספק שההיסטוריה האישית שלו כיהודי בן מיעוטים בפריז וחשיפתו לאנטישמיות השפיעו רבות על רגישותו החברתית. כבן למשפחה יהודית שעברה לפריז בעקבות גילוי כשרונו של ז'ול ובמטרה לאפשר את התפתחותו נראה היה שהמשפחה צועדת בכיוון שצעדו בו יהודים רבים. לקראת השתלבות בתרבות הצרפתית וטשטוש הרקע היהודי. אך החיים מסובכים יותר . עם עליית הנאצים לשלטון מי שרוב ימיו חי כאינטלקטואל צרפתי מוערך חזר להיות מובחן כיהודי. בשנת 1944 גנרצח בנו ז'יל , צייר כשרוני בזכות עצמו, על ידי הנאצים . בשנת 1952 מת ז'ול אדלר בעוני יחסי בבית האבות לאמנים בNogent-sur-Marne בפאריז, כצייר צרפתי מוערך וכיהודי.  אדלר שציוריו נמצאים בחשובים שבמוזיאוני פריז (כולל אוספי הלובר ואורסיי), מוזיאונים בינלאומיים חשובים בארצות הברית ואירופה, אוספים ציבוריים ופרטיים חשובים וספרי התקופה זכה בישראל עצמה להכרה מוגבלת ביותר. בשנת 2002 נערכו בצרפת תערוכות לציון 50 שנה למותו, בעיר הולדתו Luxeuil קיים מוזיאון מקומי על שמו כבר מ-1933 ותערוכות המציגות את יצירותיו מתקיימות במקומות שונים בעולם. עבודתו של אדלר היא אוסף תיעודים של ההיסטוריה החברתית בתקופת המהפכה התעשייתית. הוא הבין את השפעתן של המכונות תעשייתיות על רוח הפועלים ואת השפעת המהפכה על נפש האדם. אדלר הרבה להתעניין בחייהם של העובדים במפעלים, ומציאות העוני שנגלתה לו הביאה אותו להשתוקק ולהיות המשורר של סבלם. רצונו היה להראות כי האמנות שלו יכולה להעניק למציאות החיים הדלים של העובדים הפשוטים יופי מסויים.