עכשיו במכירת האביב של סותביס ניו יורק
מכירת אחד מארבעת גירסאות הציור הידוע "הצעקה" של אדוארד מונק, עשויה להוות אירוע חריג ביותר בשוק האמנות הבינלאומי. בית המכירות סותביס יכלול את העותק היחידי של הציור "צעקה", המצוי עדיין בידיים פרטיות, במכירת האביב שלו המתוכננת להתקיים בניו יורק ב-2.5.2012 . על אף הזהירות הרבה בהערכות הצפויות , בית המכירות מסר כי הציור צפוי להימכר בלמעלה מ-80 מליון דולר אך כבר עתה קיימות הערכות גבוהות בהרבה למחיר הצפוי. ידיעה שהנסיכות קטאר מתכוונת להתמודד על רכישת הציור עשויה להשפיע על התנהלות המכירה ועל המחיר שיקבע. על הצפוי במכירה ניתן ללמוד מדבריו של פיליפ הוק דירקטור המכירות של סותביס לונדון שאמר, כי מבחינות רבות זו העבודה החשובה ביותר שטיפל בה בית המכירות סותביס. מאחר ונמכרו יצירות אמנות בעבר במחירים גבוהים יותר ההערכה המוקדמת של סותביס עשויה להטעות. ביצירות נדירות בית המכירות זהיר מאוד בהערכותיו, ויש לזכור שזו ההערכה המוקדמת הגבוהה ביותר שניתנה ע"י בית המכירות סותביס אי פעם ליצירת אמנות כלשהי. כשנשאל פיליפ הוק אם הציור עשוי גם להשיג את המחיר הגבוה ביותר שהשיג בית המכירות אי פעם עבור יצירת אמנות, ענה , "בהחלט כן".
גירסה זו של הציור "הצעקה" היא גירסת פסטל על נייר המוחזקת על ידי איש העסקים הנורווגי פיטר אולסון . אביו של אולסון היה ידידו ופטרון של אדוארד מונק.
על "הצעקה" מאת אדוארד מונק.
לציור "הצעקה" ארבע גירסאות . שתיים מהן בידי מוזיאון מונק (נורבגיה) ואחת בידי הגלריה הלאומית באוסלו. כמו כן יצר אדוארד מונק הדפס אבן של היצירה. אדוארד מונק צייר אקספרסיוניסטי נורווגי היה אחד האמנים המשפיעים ביותר על צמיחת הזרם האקספרסיוניסטי של תחילת המאה ה-20.סדרת הגרסאות של "הצעקה" צויירה בשנים 1893-1910 . העיניים החלולות והפה הפעור נחשבים בעיני רבים לזעקה אילמת כנגד החיים המודרניים. רבים רואים ביצירה זו של מונק את אחד הסמלים החשובים של המאה ה-20 והדמות במרכז הציור נחשבת לאחד הדימויים הידועים ביותר בעולם האמנות. מונק כתב, בקשר לתמונה:
"הלכתי לאורך שביל עם שני ידידים - השמש נטתה לשקוע - לפתע האדימו השמים כדם - עצרתי, כוחי תש, ונשענתי על הגדר - היה
דם ולשונות אש מעל הפיורד הכחול-שחור ומעל העיר - ידידיי הוסיפו ללכת, ואני עמדתי שם רועד מחרדה - וחשתי צעקה אינסופית
עוברת בטבע"
"I was walking along a path with two friends — the sun was setting — suddenly the sky turned blood red — I paused, feeling exhausted, and leaned on the fence — there was blood and tongues of fire above the blue-black fjord and the city — my friends walked on, and I stood there trembling with anxiety — and I sensed an infinite scream passing through nature."
יש המסיקים מדבריו של מונק שהדמות בתמונה אינה זועקת אלא מגיבה לזעקה העוברת בטבע. דברים אלה תואמים את דבריו של פיטר אולסן המוכר את התמונה ואומר- "I am concerned as an environmentalist about man's relationship with nature, and I feel The Scream makes an important statement about this."
עסקי אמנות באיחוד הנסיכויות הערביות ובמדינות המתפתחות.
הצטרפותה של קטאר לרוכשים הפוטנציאליים של "הצעקה" לא מפתיעה לאור מדיניותה לרכוש יצירות אמנות חשובות ולהוות מרכז תרבותי משמעותי. בפברואר האחרון נודע כי לפני שנה רכשה קטאר את הציור "שחקני הקלפים" של פול סזאן ב-250 מליון דולר, עסקה הנחשבת לגדולה ביותר בתולדות האמנות ( עד ל"צעקה" של אדוארד מונק, העשוייה לטרוף אף את קלפיהם של "שחקני הקלפים" של סזאן). בתו של אמיר קטאר המשמשת כראש רשות המוזיאונים של קטאר, נחשבת כבר מספר שנים לאחת הדמויות המשפיעות על עולם האמנות. עד לפני מספר שנים הובילה, בתכניותיה בתחום האמנות באיזור, דווקא אבו דאבי העתידה לפתוח בשנת 2012 או מיד אחריה את מוזיאון לובר אבו דאבי. במקביל לשלוחה של גוגנהיים באבו דאבי. על עסקת זכות השימוש בשם, השאלת תמונות לתצוגה וייעוץ, לרבות ייעוץ בבניית אוסף עצמאי, שילמה אבו דאבי לממשלת צרפת סכום של 1.3 מיליארד דולר. בשנת 2007 נמסר גם שאבו דאבי תקצה סכום של למעלה מחצי מיליארד דולר לרכישת יצירות אמנות ולבניית אוסף אמנות משלה. יש להניח כי סכומים אלה שודרגו במשך השנים וכספים מתוכם עשויים להופיע במכירות פומביות הכוללות פריטים נדירים. יש לציין כי גם פרטיים ומוסדות בסין ובמזרח הצטרפו בשנים האחרונות למאגר הרוכשים הפוטנציאליים בתחום האמנות כמו גם בעלי הון רוסים ואחרים.
על סיכום תוצאות המכירה - הצעקה של מונק בסותבי'ס
