תערוכתה של חוה ראוכר "אמהות קדושות" תוצג בגלריית החוצות וייצמן, ברמת השרון (מול האנדרטה) החל מ-25.11.2010 . התערוכה נערכת לציון היום הבינלאומי למאבק באלימות במשפחה .

 "הציורים בתערוכה ," אומרת לנו חוה "נעשו מתוך התבוננות במודלים שישבו לפני, העבודות מאד מרובדות, הן מתעסקות באסטטיקה של הציור , ביחסי אמן מודל, ובמבטים שבתוך חלל התמונה.   ההתבוננת באנשים שישבו מולי מעלה מטבע הדברים,  את סיפורם".חוה ראוכר מציירת ומפסלת גם גברים אך תערוכה זו מתמקדת  בנשים.  

על העבודות בתערוכה אומרת לנו חוה ראוכר "העבודות שואלות שאלות על צווים חברתיים נוקשים , ועל האפשרות או חוסר האפשרות של האשה לבחור. זה מובן מאליו לגבי חברות מסורתיות, אך מסתבר שקיים בצורה מסוות גם בחברה המודרנית המערבית הפתוחה לכאורה. אני עסקתי בזה בסדרה "נערות לוח שנה"  הנשים המבוגרות בתנועה הפתינית, ובציור של הנערה האנורקטית. אילו ציורים ששואלים שאלות  על  מוסכמות חברתיות שיוצרות דימויי גוף בלתי אפשריים. על חוסר היכולת לקבל את הגוף המזדקן, ואת הגוף  חסר הפרופורציות  ה"אידיאליות".   צווים חברתיים   שמובילים נערות רבות לאנורקסיה, נורמות חברתיות שרואות בצורה החיצונית של האשה את התוכן העיקרי שלה."  

 שתיים מהדמויות בציורים הן חיה , אשה אתיופית אמיצה והודיה , צעירה דתית .   

בציור של האתיופיות, האם חיה מצויירת במרכז הטריפטיך ולצידיה הציורים של שתי בנותיה מירי ואביבה. היא מצויירת על רקע טכסט באמהרית אותו כתבה ישירות על  הבד. הטכסט  מספר כיצד עזבה את בעלה, וכשהיא בהריון ועם תינוקת על זרועותיה, יצאה במסע נדודים לארץ ישראל כדי לברוח ממסורת של דיכוי נשים באתיופיה.הן היו רכוש האב או הבעל היו משיאים אותן בגיל 7, כדי ללדת הרבה ילדים,  לעבוד עבודת פרך ולמלא את רצון הבעל. 

חיה היא אשה אמיצה, שעשתה בחירה ובחרה בחפש, את בנותיה היא מגדלת בארץ "בלונדיניות" ומשוחררות. 

"הודיה ואחד עשר ילדיה"  היא דמות של אשה  דתית  צעירה הבוהה במבט מרוחק  ומנותק 

באחד עשר תינוקות  המוגשים לה ע"י יד גדולה. נערה שהיא חלק מחברה, בה נשים צעירות נישאות בגיל צעיר מאד ויולדות ילד אחר ילד כחלק מהנורמה והלחץ החברתי המופעל עליהן, תוך  איום על זהותן האישית הטרום-אימהית, והזדקנות ובלייה מוקדמת של גופן.  הן חלק מחברה המעבירה מסר בו המימוש העצמי של האישה הוא דרך ילדיה והיא אינה, אלא כלי עבורם. 

עוד על התערוכה , מאת דר' סורין הלר , אוצר התערוכה . 

"אמהות קדושות" חוה ראוכר 

חוה ראוכר משויכת לקבוצת ציירי הריאליזם בארץ  (ביניהם ישראל הירשברג, שלום פלש, מיטש בקר ואחרים). אך חוה ראוכר איננה מיישמת  את  הנושאים המקובלים אצל עמיתיה: נוף, טבע דומם, תפנים, אלא מתמקדת בדימוי האנושי ובעיקר נשים.  

ביצירתה, ראוכר יוצרת שיח עם תולדות הציור המערבי, תוך אזכורים מתוך איקונוגרפיה של אמנות הבארוק והרוקוקו, עירום נשי, מלאכים מרחפים. אך ביצירותיה אידיאל היופי הנשי נשבר פעמים רבות כאשר  דמויותיה מנותקות מן הרקע וגופן מעוות או מקוטע.  

זהו פן אחר, הנתפס בעיני המתבונן כשונה. נשים אלו, חרדיות, עולות מאתיופיה או מחבר העמים הן ה"אחר" של החברה הישראלית. המכנה המשותף הוא העיסוק בהגירה, עקירה, חיפוש אחרי זהות ואלימות סמויה באמצעות צווים חברתיים נוקשים.  

בתערוכה נוגעת ראוכר, גם  בנושא היעדר חופש הבחירה של נשים, בחברות מסורתיות, האתיופית והחרדית. בהן קיימת תופעה של נשים צעירות הנישאות בגיל צעיר מאד ויולדות ילד אחר ילד כחלק מהנורמה החברתית עד כדי איום על זהותן האישית הטרום-אימהית והזדקנות ובליה של גופן.  חברה בה המימוש העצמי של האישה הוא דרך ילדיה והיא איננה אלא כלי עבורם. שם התערוכה "אמהות קדשות" הוא מחד האדרה של האישה כקדושה ומאידך הראיה בה כקורבן של החברה.   

חוה ראוכר, ציירת ופסלת, למדה ציור במכון אבני לאמנות בתל אביב ובהמשך תואר       

 באוניברסיטת וושינגטון, סנט לואיס, מזורי. ארה"ב. M.F.A. 

אוצר: ד"ר סורין הלר