תערוכתו מתחלקת ל-3  חלקים:

1.תמונות שמן ואקריליק על בד

בציורי השמן והאקריליק ניתן להרגיש בתחושתו של האמן של בריחה ממציאות עכשווית קשה ולא ברורה אל זמן אחר בעתיד, שבו יהיה לו  טוב יותר.

אבל העתיד שאותו סער מגלה תוך כדי ציור, מאוים על ידי כוחות טבע שיצאו מן האיזון. החיים נמשכים כביכול כרגיל, אך בכל רגע צפוי להתרחש אירוע המאיים על קיומם. הדמויות האנושיות בציורים מנסות להתמודד עם האיום באמצעות פתרונות הנראים מגוחכים לנוכח עוצמתה של הסכנה.

בציור "מגורים על מצופים": 

בציור מוצגים אנשים שחפרו והוציאו את הבתים והגנים  מהאדמה והניחו אותם על כריות ציפה גדולות. זהו הפתרון זמני, מפני שבעוד שבריר דקה האישה המטיילת  עם תינוקה בגן תגיע לקצה המדרכה  ותגלה שאינה יכולה להמשיך, האנשים  מוקפים ומבודדים  במים אין סופיים ואין לאן ללכת. ציורים אלה מבטאים את סיפור חייו של גדעון סער, שלכאורה ניהל חיים נורמאליים, אבל היה רדוף מראות מהעבר כל הזמן וחי כל הזמן בהרגשה שבכל רגע צפוי להתרחש אירוע המאיים על קיומו. כמו בציור כך גם בחייו הוא ניסה להתעלם .

את התערוכה מסיים הציור  "סוף והתחלה חדשה"  בציור זה ישנו תיאור של צמיחה של עולם חדש משאריות העולם הישן.  

2.תמונות בצבעי אצבעות על קרטון  

בתמונות אלו מתוארים רגשות וחוויות שסער עבר במלחמה. ציורים אלו נעשו במהלך הטיפול

באומנות . ציורים אלו צוירו במשטחים גדולים על גבי קרטון ביצוע וקרטון חלק, ע"י מריחה וצביעה באצבעות ובמכחול.

3.תמונות באקוורל על קרטון

אלו ציורי אקוורל שמתארים אירועים טראומתיים עבור סער, במלחמת יום כיפור.

גדעון סער מספר על עצמו:

"מעולם לא חשבתי שאני הלום קרב.

כשהשתחררתי סבלתי מנדודי שינה, תמונות קשות, וריח המוות החרידו את לילותיי.  

לא סיפרתי לאף אחד על המערבולת החושית בה אני חי .

לבקש עזרה נחשב בעיני ובעיני הסובבים אותי כחולשה, ואני האמנתי שזה יחלוף.

ניסיתי לנהל חיים נורמאליים לימודים, חתונה, עבודה והייתה תקופה שחשבתי שאכן הסיוטים מאחורי. אבל לא כך היה. עם הזמן חזרו סיוטי הלילה והופיעו חרדות במשך היום ללא שום סימן מקדים. למרות זאת המשכתי לשרת במילואים בניסיון להיות כמו כל החברים שלי.

בשנת 1994 לאחר 20 שנות שירות במילואים, הוצבתי במחנה דוד בחיפה, באחד

הלילות הודיעו לי שאני עולה ללבנון. נתקפתי בחרדה משתקת וברחתי.

הפסקתי לתפקד בעבודה, סבלתי  מהתפרצויות כעס וזעם, מצבי החמיר, והמארג המשפחתי  התפרק. בשנת 2003 עזבתי את הבית ושכרתי דירת חדר.

החלפתי 10 מקומות עבודה בשנה הרעה הזאת,לא הבנתי מה עובר עלי.

 בשנת 2006 לאחר שחזרתי הביתה, פגשתי חבר מהיחידה הצבאית,שסבל מהלם קרב .

הסימפטומים שהוא תאר גרמו לי להבין שאני הלום קרב.

כיום אני מטופל ע"י משרד הביטחון ועוסק באומנת כמקצוע. "

לפרטים אודות מיקום זמני ופרטי התערוכה נא לחץ על הקישור:

"בריחה אל העתיד"- גדעון סער