בימים אלה לקראת שנת המאה של תל-אביב מוזיאון בית ראובן חוגג רבע מאה משל עצמו, לרגל פעילותו כבר 25 שנה.

התערוכה שנבחרה לציון החגיגה מקיפה יצירות של 38 אמנים ישראלים לדורותיהם בדיאלוג עם האמן ההולנדי ואן גוך.

האמנים המציגים בתערוכה:

אביבה אורי, אניסה אשקר, מיכאל איזמן, יואב אפרתי, אריה ארוך, ציבי גבע, יאיר גרבוז, משה גרשוני,

דוד הנדלר, שריף ואכד, מאיה כהן-לוי, כומר ומלמד, רפי לביא, אורי ליפשיץ, עופר ללוש, חיים מאור,

יעקב מישורי, יהושע נוישטיין, לאה ניקל, מיכאל סגן-כהן, יהודה פורבוכראי, מאיר פיצ'חדזה,

מנשה קדישמן, מיכאל קובנר, אלכס קרמר, לאופולד קרקואר, ידיד רובין, ראובן רובין, אוסוולדו רומברג, אורי רייזמן, פיליפ רנצר, תום שובל, יהודה שטנגר, יחזקאל שטרייכמן, רות שלוס, הנרי שלזניאק,

ערן שקין, יגאל תומרקין.

הסיבה לפתיחתה של התערוכה הינה ציור לא מוכר של ראובן רובין "הומאז' לוינסנט" שבציור זה ראובן ציטט דיוקן עצמי של ואן גוך, שהתגלה באוסף פרטי לפני מספר שנים. מחוות של אמן לאמן אינן מפתיעות, הן יוצרות דיאלוג מתמשך ורצף בתולדות האמנות , אך התערוכה שתיפתח בבית ראובן מראה שבמקרה של ואן גוך יש תופעה רחבת היקף ורב גונית במיוחד, מעין פרק מובלע המספק זווית התבוננות נוספת לבחינת הלכי הרוח וחיפושי הדרך של האמנות הישראלית.

מבין האמנים היו כאלו שנמשכו אל המיתוס שנקשר בדמותו ובמותו של האמן הדחוי ואל סיפור חייו. אחרים הושפעו במיוחד מהגעש האקספרסיבי ביצירתו ומלבטיו שנחשפו במכתביו המפורסמים. יש שבחרו להגיב לצדדים הצורניים- אסתטיים של יצירתו. ממרחק השנים הגיבו יוצרים מקומיים גם להיבט הקלישאי והאבסורדי של התופעה של יוצר שסימל יותר מכל את דמות האמן המיוסר, ויצירתו הפכה לסמל יוקרה שובר שיאים בבורסת האמנות.

מעבר להתייחסות הפרטנית, פריסת העבודות מניבה רשמים על תפיסת הזהות המקומית, ועל יחסי פריפריה מול מרכז באמנות המקומית. בהקשר זה מאזכרת התערוכה בבית ראובן את תערוכת ואן גוך יוצאת הדופן שהתקיימה  בביתן הלנה רובינשטיין, במוזיאון תל-אביב ואח"כ בחיפה, בשנת 1963.  מסתבר שגם כעבור כמעט 50 שנה, ואן גוך איתנו, לא רק באמצעות שניים מציוריו באוסף מאייר במוזיאון תל-אביב. ניתן לגלות את עקבותיו ביצירה המקומית. ששים העבודות בתערוכה בבית ראובן הן רק חלק מתופעת ואן גוך במקומותינו.