חורף מנקודת מבטם של שלושה אמנים ממדיות שונות.
ראובן דטנר מבטא את החורף בציורי שמן על בד טקסטוראליים.
זוהי טקסטורה שנוצרת משימושו ב סכין, שפכטל או מקל, המשמשים תחליף למכחול המסורתי.
ראובן דטנר מייצג את החורף ע"י נופים חורפים מינימליסטים של מרחב עירוני או מרחב פתוח המאכלס מספר עצים ובתים פרטים בודדים. נופי רקיע חורפי כהים, סגולים, כחולים, שחורים, אדמה בוצית וענני גשם.
סערת החורף מתבטאת במריחת צבע סמיך שנמשך אנה ואנה כמבטא את און סערת הגשמים והרוחות, ולעומת זאת עבודות אחרות מתייחסות לשקט החורפי המגיע לאחר הסערה, המתבטא במשיכות צבע מעודנות ותיפופי נקודות צבע לייצוג השקדייה הפורחת.
רות ערמוני מתייחסת לחורף כמו אל עונת מעבר, החורף מבחינתה הוא עונה הממוקמת בין הסתיו לאביב ולאחריו הקיץ.
העונות מתחלפות זו בזו במעברים מעגליים שסובבים שוב ושוב.
המעברים האלו תופסים את מקומם אצל רות ערמוני במספר תבליטים שמתמקדים במעברים: כמו תבליט שעוסק במעברי מגורים, תבליט אחר המציג אדם המהלך על חבל בין מיקומו בחיי החומר לחיי הרוח, בעוד שתבליט נוסף עוסק במעברי דורות, זאת באמצעות הצגת שלוש מסכות של סבתה, בתה והאמנית עצמה.
מוטיב מזוודות והחלונות מופיע בעקביות בעבודות השונות כמוטיב חוזר המסמל אריזה, שינוע, יציאה, כניסה וחוזר חלילה, מסעות, מעברים, תחנות ועונות בזמן ובמקום
שושנה גנז מבטאת בתצלומיה מטאפורה למצבו של האדם בתקופת החורף - התכנסות. כאשר העץ מישיר את עליו וניצב עירום בסערת החורף - בסערת חייו. ויחד עם זאת, התכנסות זו מאפשרת מבט לעבר דרכים ושבילים חדשים.
מטאפורה חורפית זו מיושמת באמצעות תצלומי חורף שצולמו על ידי שושנה בסביבת מגוריה: הר מירון, כפר תבור ורמת הגולן.
לדבריה: "אני מרבה לשוטט בטבע ובנופים החקלאיים ולבחור בפריים שמבטא הלך רוח. בתצלומים אלו בחרתי לצלם בזווית המדגישה את הפרספקטיבה, בחלקם מעין "מסדרון" המכניס את הצופה לאווירה ולוקח את עין המתבונן אל קצה משהו, קצה שדה, קצה מטע שקדים המשירים את פרחיהם. הקצה כהתחלה של משהו חדש ולעיתים כמסתיים כך סתם, כאילו נחתך".
נורית טל-טנא – אוצרת התערוכה.
