גיל שחר מתרכז בתערוכתו במוטיב שהוא מרכזי ביצירותיו (מאז אמצע שנות התשעים) – יציקות ראשים וטורסו, של גברים בעיקר. אל הראשים החדשים מתכנסים שני מוטיבים נוספים שהופיעו בעבודתו בעבר אבל בנפרד מן הראשים. האחד הוא הייצוג של הציור, או המחווה לאמנות הציור, והשני הוא האמנות התאומה/מתחרה של הפיסול נזילת הדם, שבעבר הופיעה בכף היד, כעין סטיגמטה, נראית עכשיו על הגולגולת באופן שגם הוא יכול להיקשר לצליבה: על הראש, במקום עטרת הקוצים מונחת קופסת צבע.

התערוכה מתמקדת בדימויים שמייצגים את מוטיב הסטודיו של האמן וכוללים בפעם הראשונה פסל דיוקן עצמי של האמן.

הציור תופס חלק חיוני בתהליך הביצוע של פסליו ותבליטיו של גיל שחר, ועתה הוא ניכר בעוצמה שלא הייתה לו בעבר, באמצעות עשרות מכחולים שיצאו מכלל שימוש לאחר ששחר משח בעזרתם אפוקסי, שעווה או צבע תוך כדי עבודה. המכחולים האלה נעוצים בראשים כחיצים (בגופו של סבסטיאן הקדוש) או משמשים מעין בסיסים לראשים. הדומיננטיות של הציור מיוצגת גם על ידי הפֶּסל "מריק הצייר" ופחית הצבע המונחת על הראש היצוק בפסל "חלומו של רסול". דימויי הפירות והירקות, שהופיעו בעבר באופנים שונים, מתגלים עתה ביציקת תפוח בעבודת מחווה ל"גלגול" של קפקא וביציקה של כרובית, הנראית בתוך אחת הגולגלות כמעין תחליף או דימוי אנלוגי למוח. בדימויים אלה ובדימויים אחרים, דוגמת המכחולים ופחית הצבע, מתגלה האופי הכפול של החפצים השגורים של הבית, של הסטודיו ושל הטבע הדומם: המוזר והמוכר, החי והמת, הסמלי והיומיומי.

החפצים הביתיים ופנים הבית עצמו, מאז המאה השבע-עשרה  – כלי אוכל, מאכלים, מונחים על שולחן או תלויים בהמתנה על הקיר, והסטודיו ואביזריו – מכחולים, כלים למכחולים, הבד המתוח על המסגרת וצדו האחורי, או תמונות תלויות על הקיר, משמשים כאביזרים של הטבע הדומם על שני פניו: הסימבולי והליטרלי , עד למימוש הקיצוני שלו ב-Trompe l’oeil (תעתוע).

אצל רנה מגריט בציוריה הסוריאליסטיים, קיבלה המסורת הזו פיתול נוסף ואחריו, בעבודה של האמן האמריקאי ג'ספר ג'ונס, הפיסול והציור, הסטודיו והאוכל נוכחים יחד באופן ממשי ככלי אוכל או יציקות גוף התלויים על הציורים עצמם כעל קירות, מכחולים אסופים בתוך קופסת קפה שהתרוקנה, קנווס הפוך המודבק לציור או תלוי בתוכו על ציר. עבודותיו החדשות, הסימבוליות ודמויות החלום של שחר, הן נדבך נוסף במסורת הזו.

אודות גיל שחר

גיל שחר נולד בשנת 1965, סיים את לימודיו במדרשה למורים לאמנות ברמת השרון ב־1992, ומאז 1996 מתגורר בדיסבורג, גרמניה.

אוצרת: אלן גינתון