לאחר תקופת יצירה "ירושלמית " שהיוותה עבורו המשך טבעי ללימודיו בבצלאל , ולאחר שהציג מספר תערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בארץ ובעולם , ביניהן התערוכה "בשם", תערוכת יחיד בסדרת "נדבך" בבית האמנים בירושלים ותערוכת יחיד במינכן בגרמניה , החל יונתן הירשפלד לפני כשנה , ליצור בסטודיו עצמאי בתל אביב . תוך זמן קצר התערה בעשייה האמנותית בעיר , השתתף במספר תערוכות קבוצתיות במקביל ללימודי תואר שני בפילוסופיה של האומנויות בתוכנית הבינתחומית של אוניברסיטת ת"א, וריכוז מגמת האמנות של תיכון "מוזות" ביפו , כל זאת במקביל לאצירת תערוכות בחנינא מקום לאמנות עכשווית ביפו . זו תערוכת יחיד ראשונה ליונתן בעיר , והיא כוללת יצירה מגוונת מהשנים האחרונות . לשאלתנו יונתן הירשפלד סיפר על התערוכה: "אלו הם ציורי שמן וסופר לק די קטנים שמסיטים תמות עתיקות ומיתולוגיות או רומאנטיות לתוך הכאן והעכשיו הפוליטי אוטוביוגרפי שלי."
כמו כן מצורף קטע מתוך טקסט התערוכה שכתב ד"ר גדעון עפרת
על פניו, על פני הרעלה, ועוד בטרם התגלתה זו כרעל, אמנותו של יונתן הירשפלד היא התשובה העברית לאסכולת "דלות החומר", עליה השלום. שבעוד זו האחרונה העלתה על נס-הדיקט את התבדלותה מאירופה (זו של הפאר, המיתוס והשגב), יונתן הירשפלד דבק בעטיניה של סבתא-אירופה ואינו חדל לינוק את הדר תפארתה, גם אם דלילים העטינים ובלו מזוקן. גם אם יצייר את עמודי בועז ויכין, לא למקדש שלמה יכניסו אותנו ציוריו של הירשפלד, אלא להיכל תרבותה של אירופה הנוצרית. קודם כל, אירופה של הסגידה ליופי: יפעת אורנמנטיקות פרחוניות שופעות, ספק בדחיסת פאר בארוקי וספק בחנחוני רוקוקו (בסגנון ה"סטוקו" מארמונות בית הבסבורג, או בסגנון תליוני זהב ואמאייל מאוסף מאריה תרזה); עוד ועוד זרי-אבל הקורסים בתפארה (עתירי תפרחות ועלים, כה רחוקים מזרי-האבל ה"דלים" של משה גרשוני, ממחצית שנות השמונים) – ואף הם מאובנים-משהו כקישוט ארכיטקטוני מלכותי. כי ציורו של הירשפלד מלכותי, הרואי, חגיגי, נשגב, גם אם תרועת החצוצרות שלו מבשרת סופה המר של החגיגה.
למאמרו המלא של ד"ר גדעון עפרת.
חנינא // חלל לאמנות עכשווית ביפו
רח' רבי חנינא 25 // פינת מרגוזה, יפו