זוקי קריסטל התחילה את סידרת ציורי "החתולים" לפני ארבע שנים, לפני מותה של חתולתה האהובה "טוטסי", אשר חייתה בביתה 18 שנים רצופות. זמן קצר לאחר מותה של "טוטסי" היא אימצה את "פושפוש", חתולת רחוב "מג'ונג'נת" ופראית, "אשר הציתה את סידרת הציורים המרהיבה", כותבת קרימולובסקי- אוצרת התערוכה.

ובאמת ציוריה של קריסטל הם שיר הלל לחתולים.

הצילומים של בתה מיכל, הצלמת, שהיטיבה לקלוט בעדשת המצלמה  את החתולות בפוזיציות טבעיות שימשו אותה כהכנה לציוריה.

"פושפוש", השרועה באלגנטיות על הספה, או על שטיחון קטן,יושבת זקופה לצידו של בעל הבית, או זורקת מבט נוקב אל כל המתבונן בה בכל מצב, היא יפה, מסקרנת ומאוד אנושית.

"נדמה כי קסמה של התערוכה טמון בדיוק ביכולת של קריסטל להוציא מהחתולים את האנושיות שבהם. לחתוליה יש מבט חושב, מבין, האומר: "אני כבר הייתי בכל וראיתי הכול" ", כותבת קרימולובסקי במאמרה לתערוכה.

בציוריה יש משהו מן הסגנון הנאיבי- הצבעוניות העזה, אפילו סוערת לעיתים. היא מיטיבה ליצור אווירה ורגש בציוריה ולשוות לחתוליה מבע אנושי, חם ואינטליגנטי.

ציורי החתולים שלה הם לא בהכרח "חתול נטו", לא חשוב לה הדיוק שבציור, או הקפדה על קווי המתאר של מושאי הציור.

"כשמסתכלים על ציוריה של קריסטל אי אפשר שלא לחשוב על אנרי מאטיס והתנועה הפוביסטית, אותה תנועה שהצבע היה בראש מעייניה. צבע שלא מבטא בהכרח את המציאות, אלא את הרגש, הנפש והתחושות שאובייקט זה או אחר מעוררים באמן. כל תמונה ותמונה היא מעין חגיגה, יופי ושמחה, שהחתול המצוייר מעורר בנו.

באחת התמונות המרשימות ביותר, אפילו  שהחתול נועץ בנו עיניים ונראה כעומד לזנק עלינו בכל רגע, דמותו יוצאת מתוך צנטריפוגה של צבע. כחולים ורודים, , ירוקים וכתומים מסתחררים באופן המהווה מעין עולם פנטסטי ממנו בוקע החתול".

" כך גם ב"חתול בכחול" תמונה בה שרוע החתול בחלל לא מזוהה, על רקע כחול עז, כשמעליו קולאז' העשוי פרחים מצוירים ופרחים ממפיות נייר. הדוגמא המקשטת שיוצרת קריסטל, מתחברת באופן מופלא אל הפוזה האלגנטית של החתול ירוק העיניים. הכתם החתולי הלבן, על רקע הצבעוניות העשירה, יוצר אף הוא רושם חזק מאד. 

למרות  האופי ה"פוסטרי", בחלק מן התמונות האובייקט נבנה שכבות- שכבות ונוצרת תחושה מאד בשרנית ופיסולית של הדמויות. כך, בתמונה בה יושבת ה"פושפושית" ליד בעל הבית, מצוירים השניים בשכבות אחדות של צבע, הנמרח בצורה סוערת למדי. אופי זה, יוצר תחושה מנייריסטית משהו ותורם לתחושת החוויה החושית. "

קריסטל מקדישה תשומת לב רבה לתיאור עיני חתוליה, שנדמים כאמור, אנושיים ומורכבים, לא פחות מבני אנוש. שכן,  "עיקר מבעו של אדם בעיניו".  כך גם לפעמים אלה עיניים ירוקות, כמעט מזוגגות, פעמים אחרות אלה עיניים עמוקות מאד, שניתן לראות בתוכן עולם ומלואו. קריסטל דבקה בכל ציור באפיונים החתוליים  המובהקים. עיקר המבע הוא כמובן בעיניים, אך האוזניים, כפות הרגלים, הזנב, והשפם, "מדברים" אף הם."

" טי. אס. אליוט כתב ספר שירים שלם על חתולים, קסמם וחכמתם, זוקי קריסטל, מבקשת באמצעות המכחול דווקא, לפענח את סוד הקסם של היצור רב הפנים הזה. ", מסכמת קרימולובסקי את מאמרה לתערוכה.

אודות זוקי קריסטל

האמנית זוקי קריסטל,  מוכרת כמורה המיתולוגית לתנועה ב"בית צבי", אשר הכשירה מאות שחקנים הפועלים ויוצרים בתיאטרון, בתעשיות הקולנוע והטלוויזיה,  כבר שנים רבות.

מאחוריה קרוב ל 40 שנות עשייה ויצירה בבית הספר למשחק "בית צבי", ברמת גן.

במקביל לכך, יצרה כוריאוגרפיות להצגות רבות, בכל התיאטרונים בארץ. מראשית שנות ה- 60 ואילך עבדה עם מיטב הבמאים והיוצרים, אשר פעלו ופועלים בארץ  והטביעה את חותמה, הן כיוצרת עצמאית והן ככוריאוגרפית לתיאטרון, אשר העלתה את יצירותיה בבתי הספר בהם לימדה, (תלמה ילין, בית צבי, ובלונדון) ובמסגרות עצמאיות (תיאטרון נווה צדק,בימת צוותא).

לאחר שחיפשה שדה נוסף בו תוכל לבטא את יצירתיותה, החלה לצייר באמצע שנות ה- 90 ,  היא למדה ציור בבית הספר מימד, עם המורים: מרים כבסה ודלית שרון ולאחר מכן בסדנאות האמנות של מוזיאון תל אביב עם המורים: מיכל גולדמן, מוטי פן ומירי נשרי.