מיכל היימן בתערוכתה החדשה "התקפות על חיבור ", חוזרת ושבה אל שדה האמנות, פעם אחר פעם, כמו אל זירת פשע, כדי לדלות מתוכה פליטי "חיבורים", לדובב בדלי מחשבה, לחפש אחר ניצולים, בהעמדה החותרת תחת עצם אפשרותו של החיבור להוות נקודת אחיזה. היא משתמשת בעבודותיה בחומרים מגוונים ועשירים - החל באירועי יומיום וזכרונות ילדות ועד יצירות של אמניות ואמנים אחרים יומנים,, תצלומים, סרטי קולנוע, מחקרים קליניים וטקסטים פסיכואנליטיים. כל אלה נצרפים בכור ההיתוך של מבטה הדיאלקטי ההורס ובונה, מנתק ומחבר, מחלל ומקדש עקבות של עשייה ומחשבה אנושית.
בעבודתה של מיכל היימן נוכחת מאוד התלות במבט והחרדה הבו-זמנית מפני אותו מבט עצמו - המתבונן במה שכבר איננו כאילו נגזר עליו להיות במציאות אחרת. השניוּת הזאת, שאינה מוותרת על חמלה והומור, מייצרת תודעה מורכבת הנפתחת לאפשרויות חדשות, שהן מעיקרי עניינו של המעשה האמנותי.
מיכל היימן ממשיכה להפגיש בזירה של תערוכתה החדשה את פרקטיקת האמנות עם פרקטיקות הפסיכואנליזה, הצילום, התיאטרון והקולנוע, בתערוכה מוצגות סדרות חדשות בטכניקות שונות, המקושרות ביניהן בחלל המוזיאון כמו בתוך מרכב של ארכיון המחולל מעברים פנים-חזותיים.