תערוכת ציור קבוצתית-"סתיו"- רחל אלקלעי, אורה בריל, שרית גורה. יום ה' 6/11 גלריה פרימה- ת"א.

שרית גורה 

שרית גורה רואה את  דרמת הטבע הסתוויות כמקום לספיגת תכנים אישיים והבעה פנימית.

האמנית שרית גורה יוצרת התרחשות מיידית שמאופיינת במינימליזם: כתמי אור וצל, שימוש במספר גוונים: שחור, אדום, ירוק, צהוב, וקו עפרון. שרית רואה את הטבע כטופוגרפיה שיש בה ריתמוס, קווי העפרון מאפשרים הבעה ישירה לביטוי הדרמה שמתחוללת, אין אצלה המתנה לבחירת הצבע המדויק, אלא הקווים מייצרים מקצב מהיר, טמפו של הטבע. גם מבחינת הקומפוזיציה מתחוללת דרמה – חוסר לעומת גודש, כאשר הקואורדינטות  מאפשרות את ההתמצאות במרחב דרמטי זה. מקצב קווי העיפרון מקביל לסימוני הא.ק.ג המעידים בצורה הכי בסיסית על חיות ומקצב.

הנוף מפורק לגורמים, אין שאיפה לריאליזם, אלא רצון לבטא תרגום של הטבע באמצעות כלי הציור לבדם.

אורה בריל

בשביל אורה בריל הסתיו מייצג את המרחב הפרטי, הפנימי שלה. גוף העבודות שנוצר בסתיו מייצג טריטוריה אישית של מקום וזמן. אורה מסמנת את ארבעים ותשע שנותיה, רגע לפני יובל חייה, באמצעות סרט מדידה המודבק לקנוס. היא מעגנת עונה זו בסמליה ובדימוייה השונים: הברושים המייצגים את תחום הטריטוריה, העלים הנושרים, הציפור הנודדת, תנועת הרוח, צמחים שיבשו, פריו של עץ, זרעים הממתינים לבוא עונת הגשמים, ועץ פרי ההדר שמסמל את בואו של הסתיו.

הקושי "ללכוד" את גבולות הנוף על פני הבד מזמן יצירת נוף פנורמי המתפרש לעומק ולרוחב בעבודות המשכיות בנות מספר חלקים דוגמת דיפטיכון וטריפטיכון. כאשר הצבע הנוזלי המטפטף על הקנווס ותנועות ומשיכות המכחול הנמשכות אנה ואנה כזרימת הרוח מצד לצד, הנמשכת גם מעבר לגבולות הקונווס.

רחל אלקלעי

רחל אלקלעי מציגה נופים של סתיו שמהווים אספקלריה של נוף סתווי ישראלי. מדבר, נוף הרים, עצים וגבעות.

ציוריה מאופיינים במעט פריטים ובצבע מצומצם, אך יחד עם זאת הטקסטורה שופעת בעקבות שימוש בטכניקה מעורבת שמעניקה לאדמה ולנוף מימד עשיר יותר. הציורים צוירו על נייר כרומו כשהצבע מודפס עליהם באקראי ורק לאחר מכן האמנית עיבדה בסמרטוט ספוג בטרפנטין את תווי הנוף.

הטכניקה הייחודית הזו, מבטאת מאבק במפגש בין חומר לחומר, מאבק המתבטא במשיחות צבע, מחיקה וחוזר חלילה, כאשר נייר הפרגמנט הלבן משמש פעמים רבות כצבע בפני עצמו.

המפגש הזה, שמאפשר את הצגת הסתיו במימד אקספרסיבי המוביל לתחום הנסתר שבין המוחשי לדמיון. מפגש חומרי זה, אנלוגי לעונת הסתיו הממוקמת  בין  שלהי  הקיץ לבין הציפייה לגשם הראשון.

נורית טל-טנא – אוצרת התערוכה.