רחל ארז חושפת בפנינו עולם פנטסטי של אור וחושך. עולם של געגועים ותעתועים. של סבל שכרוך ביופי גדול. השראתה באה ממקורות ביוגראפיים. אירועי הילדות מעובדים כמחזות אפיים סהרוריים. הצילומים בשחור לבן, מגלים עולמות של טקסים  פגאנים. נעורים, יופי וקמילה. כלולות וזיקנה . הגוף הערום המעוות, הבית ושברו.

" כמו לידה של זיכרונות, כך נוצרת לה תמונה. וכך, זיכרון ועוד זיכרון תלויים הם מעל, מתנדנדים קלות על חוט זהב דקיק, כמעט סמוי מן העין. ואני מרימה יד ואוחזת בזיכרון אחד והחוט נקרע. בעוד אחד וחוזר ונקרע. זיכרון ועוד אחד נאספים אל תוך דמיוני. עינוי ועונג, עינוי ועונג"  רחל ארז.

בתמונות הדימויים פורצים  מן הרקע  החשוך בנקודות של אור בהן מתרחשת העלילה.  התמונות מאתגרות את עין הצופה בריבוי  ובמאמץ הסיזיפי שהם מייצרים. נדמה לנו  שלעולם איננו יכולים להקיף ולראות את כל שמתרחש בתמונות מולנו. כל מבט מהווה ליקוט אינסופי של פרטים נטולי מרכז ראיה אחד ומזכיר לנו את אופן המבט בתמונותיו של ברויגל.העשייה המיוחדת של רחל מרחיבה את גבולות  הצילום הישיר והופכת  אותו לדמיוני ובלתי ניתן לראיה פרספקטיבית רגילה. היא חותכת ולשה את הנגטיב.  דימוייה יוצרים מציאות נפשית שמקורות ההשפעה שלהם הם גותיים ודתיים. החטא ועונשו. החיים והמוות. הצל האלים של המציאות.

רחל ארז מלמדת תהליכים של צילום קלאסי ביחידה ללימודי חוץ במרכז האקדמי לעיצוב ויצו חיפה.