"אלבום מגן דוד" , תערוכה קבוצתית של 25 אמנים , חברי קב' "ולא הצלחתי להגיד" ואומנים אורחים ,בבית העתונאים ,רח' קפלן 4 ת"א.17.4.08-8.5.08
בהמשך הסקירה דברים מאת עמילי גלבמן -האוצרת ,זאב ברקן -יוזם התערוכה , וזיוה רענן- עתונאית .
" אנחנו נולדים לתוך מציאות שאין לנו שליטה עליה" ,אומרת עמילי גלבמן, המגן דוד מסתכם בשני משולשים הפוכים היוצרים סמל ,אותו מטביעים בנפשנו ברגע שאנחנו יוצאים לאוויר העולם.
הוא נותן לנו זהות , מסורת, סביבה , מנהגים ,אמונות , ויוצר דרך חיים.
הוא גם הביא אלינו רדיפות, רציחות, מלחמות, אסונות,אכזריות, וכאב שרודף אותנו וחיי בתוכנו.
בתערוכה " אלבום מגן דוד" אנחנו ניצבים נוכח תמונת מצב עכשווית ,
מראה מקום וזמן, 60 שנה למדינת ישראל 25 אמנים ,25 יצירות , 25 מגני דוד" .
עמילי גלבמן אוצרת התערוכה .
זאב ברקן יוזם התערוכה אומר - המגן דוד הוא סמל אחדות הניגודים (שחור - לבן, ימין - שמאל, קדימה- אחורה, מעלה-מטה, טוב ורע, זכר נקבה...), סמל השתלבות והתחברות, סמל הגנת האל, סמל הגנה בכלל, וסמל של גאולה עתידית. מקורו עלום בנבכי העבר, ותולדותיו סבוכים מכדי שניתן יהיה אי פעם להקיפם. כל שאספתי עד כה אודות סמל זה אינו אלא בגדר ניסיון לשתף את העולם בחוויית החיים במחיצת הסמל לאורך תקופה אינטנסיבית וארוכה.
מתוך דברים שכתבה זיוה רענן ,על קבוצת האמנים " ולא הצלחתי להגיד"
המעגל הרחב של החברה הסובבת ואל החברה הישראלית בפרט, עומדת הקבוצה להציג תערוכה ובה התייחסות של האמנים אל סמל "המגן דוד". הרעיון לתערוכה עלה בעקבות מחקרו של זאב ברקן על יצירות אמנות, שבהן הופיעה התייחסות כלשהי לסמל. כל אמן מבטא בדרכו את התייחסותו הייחודית אל הסמל.
...ארבע התערוכות שהציגה הקבוצה בשנה האחרונה הן עדות בלעדית לכוחה של העשייה המשותפת.
למעשה, המשותף לקבוצה הוא הצורך האישי, שקיים אצל כל אחד מחבריה באופן נפרד, למצוא דרך הבעה באמצעות ייצוג פלסטי.
החיבור בין כל העבודות יוצר איזה פרופיל חברתי. עמילי אומרת שזהו פרופיל חברתי ישראלי, תמונת מצב או אפילו מעין דו"ח מייצג של החברה הישראלית נכון לעכשיו. הדבר נכון אם נבחר לראות את החברה הישראלית לקראת סוף שנת 2007 כאוסף של אנשים אינדיווידואליים. אם מהות הישראליות היא אוסף הזהויות של אזרחיה, אז יש לקבוצה, "ולא הצלחתי להגיד", ספקטרום מרשים של אמירות ושל זהויות מעניינות.
חברי הקבוצה, "ולא הצלחתי להגיד", מייצגים פרופיל אנושי מגוון מאוד, וקורות חיים שונים זה מזה, מקצה לקצה. אבל ההליכה ביחד מגשרת על פני השוני העצום ומשמשת תעודת כבוד לכוח של השיתוף ותקווה לאפשרות אחרת, אולי בשורה חדשה. זהו הישג בפני עצמו, לא פחות מהתוכן העולה מיצירותיהם של האמנים. הקריטריון העיקרי לבחירת האמנים היוצרים נראה אולי כללי או אמורפי, אבל הוא הדבר המהותי אותו חיפשה עמילי: הכוח לומר דברים בקול צלול. גלבמן נמנעת מהגדרות שיגבילו את כוח היצירה ונמנעת מזיוף, שעלול להיווצר מיצירת כותרת מלאכותית. העולם שלנו כאוטי למדי, ובתקופה הפוסט מודרנית שלאחר ה"איזמים" הגדולים, הכוח נמצא באמירה האישית.
התערוכה הראשונה התקיימה בחודש דצמבר 2006 בגלריה "גאודי" ברעננה. שם נקבעו הנורמות והסטנדרטים הגבוהים של עומק ההבעה האישית ושל מגוון אופני ההבעה בטכניקות ובחומרים. בחודש מרץ 2007, הציגה הקבוצה בגלריה של "הצוללת הצהובה" בירושלים. באותה תערוכה התייחסו האמנים אל פרשת החטופים והשבויים, אודי גולדווסר, אלדד רגב, גלעד שליט ורון ארד. אופני הביטוי השונים של האמנים היו מנקודת המבט של ההתבוננות האנושית על הסיטואציה הכואבת. בחודש מאי 2007 הציגה הקבוצה במוזיאון "חוצות יפו" , בסוף אוקטובר 2007 נפתחה העונה החדשה של הקבוצה בתערוכה בשם "תעודת זהות" בגלריה "אפרת" ברחוב גורדון. תעודת זהות מייצגת את הזהות האישית של האמן אבל באותה עת מציינת גם את עובדת היותו אזרח של מדינה, מדינת ישראל. ואמנם, ההתמודדות של האמנים באה לידי ביטוי מצד אחד בהתחפרות לעומק בתוך "האני" הפנימי ביותר ומצד אחר במודעות להיותם חלק מחברה.(מאת זיוה רענן)
האמנים המשתתפים בתערוכה:
עמילי גלבמן , מייקל מיטל (ניו יורק), אורנה אדורם , אביבה בייגל , אופירה אוריאל , פרופ' זמירה מברך, איריס יחזקאל , יוסי רגב , נאוה סידון ,עמוס פלאוט (גרמניה) , ענבל קורץ , רלי וסר , חדוה זלוטר , דיק בן דור, דר' מרטין קיזלשטיין ,מאיר סלומון, נעמי רותם , סבינה סעד , יעקב פורת , צבי נדב רוסלר, קיטי לוי ,אהוד שחורי, שמעון המאירי , חוה יהב ,דבורית בן שאול
רשימת היצירות , וכותרת אישית של האמנים ליצירותיהם:
עמילי גלבמן חברת, יוזמת ואוצרת קבוצת האמנים " ולא הצלחתי להגיד"
"סיפורו של בייליס"
אני בת לניצול שואה. אל מול מציאות חיי הבנתי שקיימים בנפשי אמצעים רגשיים דלים מכדי שאוכל לעמוד מול האכזריות והזוועות של השואה.
היצירה "סיפורו של בייליס" מבטאת מצד אחד את ה"גבורה" האישית שלי לעמוד נוכח סיפור מזעזע על אדם יהודי שרדפו אותו בגלל
היותו יהודי,ומצד שני היצירה מבטאת את עולמי שלי ואת האמונה שלי בעולם ובעתיד אחרים.
מייקל מיטל ( ניו יורק) חבר קבוצת " האמנים ולא הצלחתי להגיד"
Untitled""
אני מתגורר בניו יורק ומידי יום אני נוהג בהרלם ומוקסם מהבניה הארכיטקטונית הישנה,ואחד הדברים שמושכים את עיני זו הכנסייה הישנה ועליה שני מגני דוד"
פרופ' זמירה מברך
שם היצירה: טוב להודות
קונספט היצירה:
מכל מאה --
לא מבינים את הנקרא
שלושים ושישה
מגיעים לבגרות בלי תעודה
חמישים וארבעה
נמצאים בקו העוני או מתחתיו
שלושים ואחד
מוכנים לתרום דם
פעם אחת ודי
עשרים וארבעה
משתמטים מצה"ל
עשרים ושמונה
מתושבי תל אביב
שלושים וחמישה
מירושלים הקדושה
חמישים ושלושה
נזקקים למד"א
ואולי גם לזק"א
חוזרים בארון
תמיד אחד יותר מדי
תרומה למגן דוד
טוב להודות
עמוס פלאוט (גרמניה) חבר קבוצת האמנים " ולא הצלחתי להגיד"
"שעיר לעזאזל" שאל את הצלבנים 1989
אביבה בייגל חברת קבוצת האמנים " ולא הצלחתי להגיד"
"צבר", לוח מתוך "ככה בונים חומה"
מיצב שנעשה עבור הביאנאלה הרביעית לקרמיקה 2007
30/60 ס"מ
ציור והדפס על קרמיקה, מלט, על עץ
נושא המיצב הוא קיר המסמל את חומת ההפרדה
הוא בעל שני צדדים: צד ישראלי וצד פלשתינאי,
. ובכל צד המאפיינים התרבותיים ,הלאומיים והדתיים שלו
בלוח ה"צבר", מספר מאפיינים וסמלים ישראליים ויהודיים:
נוף קיבוצי עם פרות, הצבר" - המאפיין את הישראלי "הקוצני"
קופסת קרן הקיימת לישראל 48- שנת הקמת המדינה
טכסטים משירים כמו:"אין לי ארץ אחרת" ..וכמובן המגן-דוד בצבעי כחול לבן, עם הטבעות של סמל המדינה ועוד
ד"ר מרטין קיזלשטיין
"היצירה מבטאת את הזיכרונות הקשים שלא עוזבים אותי מהתקופה הנוראית שעברתי ביחד עם בני עמי במחנה הריכוז.המספר האישי שהיה טבוע על הבגד שלבשתי בכל התקופה ההיא לא נמחק ממוחי עד עצם היום הזה".
דבורית בן שאול
3בקבוקים
לפי המסורת מיוחס המגן דוד לדוד המלך.
במלחמתו עם גוליית, הסיר מעליו דוד את השריון ואת המגן שנתן לו שאול.
ולכן מה שנישאר מגן דוד כסמל אלוהי רוחני מופשט.
המוט מסמל שלטון, ועליו מגן דוד שמסמל את רעיון ההגנה האלוהית.
דיק בן-דור.
"שבעת ימי הבריאה (ימים ראשון ,רביעי, וחמישי)" חלק מסדרה של 50 ציורים.
נעמי רותם
155ס'מ
"קיבוץ גלויות"
"מגן דוד" הוא סמל יהודי עתיק המשמש עד היום כסמל הלאומי של עם ישראל.
בחרתי להשתמש בו כעוגן לאינטגרציה שנרקמה בארץ השזורה במאבקים ובתקווה.
על ה"מגן דוד" יושבות דמויות של נשים שכל אחת מייצגת תרבות שונה וביחד יוצרות את המרקם האנושי האופייני
למדינת ישראל.
יעקב פורת
"מגן דוד"
על העבודה: מגן הדוד נוצר בשנות ה 90 יחד עם סידרה לא קטנה של עבודות, שבאף לא אחת מהן אין זכר למגן דוד. והואיל וכך הוא, אפשר שמגן הדוד מאיר את התמאטיקה של העבודות האחרות בסדרה, כשם שהן - העבודות האחרות - יש בהן כדי להאיר איכשהו את מגן הדוד הזה...
זאב ברקן בחר לצטט באלבומו בהקשר לעבודתי זאת את הפסקה הבאה מדברי פרופ' נורית גוברין במאמרה "קפקא של יעקב פורת":
"חיפושיו המתמידים של יעקב פורת קשורים בילדותו רבת-התהפוכות, הקשה והמגוונת, התחקותו אחר זהותו היהודית והישראלית, הפנמתו את מאורעות העבר וההיסטוריה המשפחתית, כמו גם אלה של ההווה והחברה בישראל ומקומו בתוכה. עמידתו בתוך כמה מענפי האומנויות הציור, הספרות, המוסיקה והצילום, מאפשרת לו להרכיב יחד את המיוחד שבכל אחת מהן ולהביאן לידי אחדות של ניגודים". - ולא מן הנמנע, שבכך חושף זאב ברקן היבטים תמאטיים בעבודה הנדונה...
מאיר סלומון
"מנא מנא"
35 שנה חי ויצר האמן מאיר סלומון בהולנד, למד באקדמיה לאמנות ריטפלד באמסטרדם, ונראה כי הולנד טבועה עמוק ביצירתו. העיסוק בפריחה ופריחות, מוטיב החלונות החוזר שוב ושוב . בכל יצירה יש נוכחות חזקה ליהדותו. מוטיבים יהודיים חוזרים ומופיעים – סידור התפילה, מגן דוד, תשמישי קדושה שונים וציטטות מן הכתובים.
יצירתו של סלומון מחברת בין קצוות – בין מזרח ומערב, בין מודרניזם למסורת, בין מופשט לפיגורטיבי, בין צבע לקו.
סבינה סעד
עפרונות צבעונים על ניר שחור.
"התמונה צוירה ביום השואה בזמן האזנה לשידורי רדיו המוקדשים לנושא".
נאוה סידון חברת קבוצת האמנים " ולא הצלחתי להגיד"
"התקווה"
"התקווה". כחוט השני העובר בעבודה שזה גם כמו אינפוזיה, יש את הרחם או אבר מין של האישה, שבתוכו יש פנינה, אור; הכול בידינו - האם אנחנו רוצים להתחבר עם האור, הפנינה שבתוכנו, ולחיות בשלום, באהבה, באחדות? הכול אפשרי; יש את ברכת הדרך של המגן דוד ששומר ומגן עלינו ונותן לנו כוח להתחיל משהו חדש- להתחדש.
אופירה אוריאל חברת קבוצת האמנים " ולא הצלחתי להגיד"
"עם אחד"
60 פיסות היוצרות מארג צבעוני של מגני דוד שונים כסמל לססגוניות שנרקמה בחברה הישראלית במהלך 60 שנות קיומה.
חדוה זלוטר חברת קבוצת האמנים " ולא הצלחתי להגיד"
"היצירה היא על מצבה הקיומי של מדינתנו (שהיא הגוף הלבנבן במרכז) שמדומה כאן כרקמה אוורירית רגישה ונושמת בתוך מערך כוחות חזק (חזק ממנה) שמשפיע ומושפע מכל הכיוונים. מימין אפשר לראות עץ ושורשים חזקים שממנו יונקת "המדינה" . העץ שולח זרועות ומניק ומסמל את השורשיות שלנו – ההיסטוריה, הדת, המורשת ששולחים נוזל מחייה ומחייב. משמאל למעלה אפשר לראות מגן דוד בתנוחה מלחמתית אך במצב רעוע ולא תפקודי – הוא מסמל את הציונות האגרסיבית והמאצ'ואיסטית שכבר לא תמיד רלוונטית אך עדיין שולחת זרועות משפיעות לכל עבר. במרכז קיימת הליבה החברתית-אנושית שפועמת בחוזק- יונקת כוחות ומלבה תהליכים. ובתוך כל הכוחות החזקים האלה – מה יהא על הגוף הלבנבן השברירי- אוורירי הזה (קרי "המדינה")? האם ישרוד אותם? יתחזק מהם? "
איריס יחזקאל חברת קבוצת האמנים " ולא הצלחתי להגיד"
קונספט היצירה:
טווס יוצר במשק כנף אקו והד המהדהד במרחב ויוצר מגן דוד אין סופי.
שמעון המאירי
"אם אני מצליח לדחוס אותן אל תוך מסגרת אחת, איך זה שהן לא מצליחות לנסות ולחיות ביחד.....?"
שלושת סמלי הדתות עם חומת ירושלים ברקע גולפו וצולמו כהולוגרמות נפרדות.
צילום נוסף של שלושתן ביחד יצר את " במסגרת אחת ".
מהדורה מוגבלת של 100.
צבי נדב- רוסלר
ציור זה שייך לסדרה המוקדשת לזיכרון השואה בבלגיה.
בחודש יולי 1942 הנאצים התחילו לעצור את היהודים ולשלוח אותם למחנות ריכוז.
באותם הימים אמי נהגה להגיד: "אנו חייבים להימלט ממלכודת זאת בכל מחיר ". ואכן היא הצליחה !
אהוד שחורי
"הוקעה"
קיטי לוי
קונספט יצירה: ציור זה נעשה בעקבות מלחמת לבנון הראשונה.
במהלך היצירה עלו בי רגשות מעורבים, תחושה של חיבור חזק למדינה, לעוצמה שלה ויחד עם זאת לשבריריות ולחוסר הביטחון ששורר בה.
המגן דוד מסמל עבורי כוח, הגנה, וחיבור לשורשים שלנו כיהודים במדינת ישראל.
חוה יהב
צבעי הדגל , פלסטין,צלב, מגן דוד,
לפי תורת הקבלה , ארבעה עולמות , בארבעה צבעים התחיל העולם ,
לבן- האין סופי , אדום – בריאה , ירוק- יצירה, שחור- מלכות.
רלי וסר חברת קבוצת האמנים " ולא הצלחתי להגיד"
" עץ החיים"
יצירה בטכניקה מעורבת . טיט, זכוכית,אקריליק על גבי עץ ממוחזר.
קונספט היצירה:
את מכלול החיים ניתן לדמות לעץ ענק...עץ החיים....עץ המראה את השתקפות החיים...סמל לאיזון... זרועותיו-ענפיו-שורשיו כלפי האדמה וכלפי השמים זהים...משם בא האיזון המופלא, אולם בו זמנית גם אותן זרועות מביעות את אותם ערכים של טוב ורע בו זמנית, הזרועות הנשלחות כלפי האדמה לשורשיות ולאבדן...וכלפי השמים-לרחמים ולהתרסה...ברוחניות ובכאב כלפי השמים.האיזון הכול כך מיוחד הזה מובע על ידי מגן הדוד שבלבו של עץ החיים...מגן הדוד מסמל את האיזון היהודי המאזן את עץ החיים.
אורנה אדורם חברת קבוצת האמנים " ולא הצלחתי להגיד"
"מגן דוד, מגן לבנים"
מגן הדוד הכחול הפך לסמל המזוהה עם מדינת ישראל.
עפ"י המסורת היהודית היה הסמל חרוט על מגניי לוחמיו של דוד המלך.
בלילות מלחמת לבנון השנייה בדאגתי לבני החיילים, חיפשתי מול כן הציור מגן לילדי ומגן לנפשי. הציור הוא תוצאה של לילות רבים, שכבה על שכבה, ללא תכנון וללא מחשבה.
ענבל קורץ חברת קבוצת האמנים " ולא הצלחתי להגיד"
"הפחד להיות יהודי "
"חוויה אקוטית קשה..חו"ל ,רומניה...משפחה...המלחמה מרחוק ... הפגנות נגד ישראל...הפחד לצאת לרחוב.... אפשרות פיגועים ביהודים...וסי אן אן יום ולילה.
כף היד שלי - זו הזהות העצמית שלי ,ומגן הדוד אחד שלם שממלא את כולי
מפוצל אבל שלם..."
יוסי רגב חבר קבוצת " האמנים ולא הצלחתי להגיד"
יוסי רגב אמן ומעצב גרפי הוא דור שני להורים ניצולי שואה.
ברישום משולב בהדבקות משנת ,2002 מבטא האמן את רחשי הלב ותחושות התסכול של ניצוליי שואה, למעלה מ- 50 שנה אחרי...
התחושות של אין-אונים, מצור ונרדפות מודגשות על ידי שימוש ברשת מתכת מקומטת, פרומה ופגומה.
ה"טלאי העכשווי" (בנפילה כלפי מטה) עשוי פיסת רשת הסוואה צבועה מחדש, בצבע המזוהה עם הדגל הלאומי ובתנועתו
כלפי מטה גורר הטלאי שובל של חוטי בד צהובים ושחורים, זיכרונות מהטלאי ההוא...