הרעיון לאצור תערוכה מקיפה בנושא זה נבעה מהאבחנה  שאמנים רבים העוסקים ביצירתם בתיאורי זמן, מקום, זהות, מרחב, מרכז-פריפריה, לאחר עיון נוסף בעבודתם ושיחה מתברר, כי מוטיב הזיכרון מלווה את רובם. יוצרים רבים ניזונים רעיונית מזיכרונות  ילדות, מראה הבית והשכונה, בני המשפחה, ביה"ס, אירועים "גדולי משמעות". אחרים משתמשים בזיכרון חלומות או מראות הזויים.

למושג זיכרון בתרבות הישראלית יש הקשר מיידי של שואה, מלחמות ישראל ואירועים פוליטיים מרכזיים. הזיכרון קשור בעיקרו לעבר, אלא שבתערוכה ישנה גם התייחסות אל אין-זיכרון לעתיד, כלומר איך יזכרו/לא יזכרו את האדריכלות של היום בעוד 20 שנה.

ההתייחסות האמנותית לאירועים קולקטיבים, מגלה לפעמים יחס אירוני, הומריסטי או ציני, כמו לרצח רבין מלחמת יום כיפור ואפילו לשואה.

בניגוד לזיכרונות קולקטיביים, הזיכרונות האישיים של האמנים בתערוכה חושפים חפצים או תיאור פנים של אחד ההורים, פינה בשכונה שהשתנתה, פעולת שינה או ילד מצביע בכיתה.

מעניין לגלות כי גם היצירות שעוסקות בזיכרונות אישיים וגם בזיכרונות קולקטיביים, אינן שונות במהותן האמנותי- תרבותי, הזיכרון מהווה "תירוץ" לפעולה האמנותית.

הסיבה לכך נעוצה בראשית התהליך האישי של האמן אשר מערבל בתוכו מאגר תרבותי רחב עם אלמנטים מאוד פרטיים.  הסיבה הנוספת היא  כי זכרונו הפרטי של כל אדם ניזון לא מעט מזיכרונותיהם של אחרים.

מחסן הזיכרונות האנושי הוא מאגר מסקרן, אשר  מורכב מאין ספור פרטים, סיפורים ותמונות. הזיכרון מקנה לאדם רצף והמשכיות של זמן, זהו אחד מעמודי התווך הרגשיים, שעל פיהם נבנית זהותו של האדם.

הזיכרון הקולקטיבי הוא כלי תרבותי אשר ראשיתו בהמצאת הכתב. שיכתוב ההיסטוריה האנושית ע"י אנשים שתפקידם להזכיר. הספרנים במצרים העתיקה, ההיסטוריונים ואף כלי התקשורת בימנו. השכתוב קשור גם בטקסים, מונומנטים, מנהגים, מצבות ומוזיאונים היסטוריים.

בעידן בו עיקר התקשורת היא דיגיטאלית, פרטי הזיכרון של המחשב, מידע חסוי והעברתו, כרוכים הן באבטחה   והן במיצוי מהיר ואדיר של פרטי מידע.

האמן כאדם אשר לוקח על עצמו שליחות להוביל וללכת לפני המחנה, ניזון, נבנה ומשתמש בחומרים אישיים- אוטוביוגרפים מהעבר לצורך בניית השפה האמנותית המתקדמת שלו.

הפרשנות של יצירת האמנות היא אישית, כך גם הזיכרון שמותיר אירוע מסוים איננו זהה מאדם לאדם. ישנם אנשים אשר מעדיפים לזכור אירועים בעבר בדרך ייחודית להם, בטכסים ובסמלים פרטיים. יש גם זיכרונות חבויים שלעולם לא יצאו ממחסנם הפרטי של אנשים.

 בתערוכה מציגים 11 אמנים ישראלים אשר העיסוק בזיכרון הוא חלק מהותי ביצירתם.

האמנים : אוה דברה, אסנת רבינוביץ, אתי וידר, גלעד אופיר, יוסף באו, דב אור-נר,

מירי נשרי, סופי ערב, רוני ראובן, רענן חרל"פ , רפי בלבירסקי.

חגי ארגוב

אוצר התערוכה

 רח' שאול המלך 5 רמת אליהו, ראשון-לציון טל' 9617477

שעות פתיחה: א'- ה' 14 - 9  ב', ד' 19:00 - 16:30

נעילת התערוכה: 20.12.07