לערער את גבולות הציור: רטרוספקטיבה של פרנק סטלה במוזיאון ויטני בניו יורק

"מה שהציור רוצה, יותר מכל דבר אחר, הוא מרחב פעיל – מרחב לצמוח אתו ולהתרחב לתוכו" אמר בהרצאותיו האמן שפירק את המסגרת המסורתית של הציור וניסה להיכנס אל המרחב של הצופה. רטרוספקטיבה המוצגת במוזיאון ויטני – אשר תנדוד מאוחר יותר למקומות נוספים בארה"ב – מאפשרת לראות את החקרנות הבלתי פוסקת ואת פריצות הדרך היצירתיות והמרתקות שלו ולעקוב אחר האופן שבו הוא שחרר את הציור מגבולותיו

תרגום ועריכה: עטרה מוסקוביץ'

4/11/2015

לערער את גבולות הציור: רטרוספקטיבה של פרנק סטלה במוזיאון ויטני בניו יורק (הגדל)

בימים אלה מוצגת במוזיאון ויטני פרנק סטלה: רטרוספקטיבה שהנה רטרוספקטיבה מקיפה ביותר של יצירתו של האמן האמריקני (יליד מסצ'וסטס, 1936). התערוכה, המאורגנת ביחד ע"י מוזיאון ויטני לאמנות אמריקנית והמוזיאון לאמנות מודרנית בפורט וורת', מציגה את היצירות הידועות ביותר של האמן לצד דוגמאות פחות ידועות וחושפת את ההיקף והמגוון הבלתי רגילים של הקריירה שלו, שמתפרשת על פני כמעט שישים שנה. בתערוכה מוצגות כמעט מאה עבודות ממוזיאונים מרכזיים ומאוספים פרטיים, ובצד בצד הציורים, התבליטים, הפסלים וההדפסים, נכלל גם מבחר של רישומים ודגמים המאפשר לשפוך אור על תהליך היצירה הקונספטואלי והחומרי של סטלה.

זוהי תערוכה רטרוספקטיבית ראשונה המוקדשת לאמן חי במשכנו החדש של מוזיאון ויטני, היא משתרעת על פני כל 1,672 המטרים הרבועים של הקומה החמישית – הגלריה הגדולה ביותר של המוזיאון המוקדשת לתערוכות מתחלפות. התערוכה אורגנה תוך שיתוף פעולה הדוק עם האמן ע"י מייקל אופינג, אוצר ראשי במוזיאון לאמנות מודרנית בפורט וורת' ואדם די. וויינברג, מנהל אוסף אליס פרט בראון במוזיאון ויטני לאמנות אמריקנית ובסיועה של קרי ספרינגר, עוזרת אוצר במוזיאון ויטני לאמנות אמריקנית.

"רטרוספקטיבה של סטלה מציבה בפנינו אתגרים רבים", מציין מייקל אופינג, "בהתחשב בצורך של האמן, מראשית הקריירה שלו, ליצור עבודות חדשות באופן מיידי ורצוף בתגובה לסדרות קודמות. והוא מעולם לא נרתע מיצירת עבודות גדולות, ואפילו מונומנטליות. התוצאה היא גוף עבודות עצום, שמתבטא בסדרות רבות ושונות. המטרה שלנו הייתה לצמצם מבלי לאבד את הטקסטורה הגולמית של רבות מן ההמצאות שלו".

Gobba, zoppa e collotorto, 1985

צבע שמן, אמייל אורתני, אלקיד זרחני, אקריליק ודיו הדפסה על מגנזיום צרוב ואלומיניום. 348 X 305.1 X 87.3 ס"מ. המכון לאמנות שיקאגו;

Mr. and Mrs. Frank G. Logan Purchase Prize Fund; Ada Turnbull Hertle Endowment 1986.93

"לא מדובר רק באורך של הקריירה שלו, אלא באינטנסיביות של עבודתו וביכולתו להמציא את עצמו כאמן שוב ושוב במהלך שישה עשורים, שהן ההופכות את תרומתו לכל כך חשובה", מסר אדם די. ויינברג. "פרנק הוא ממציא רדיקלי, אשר ספג מראשית דרכו את הלקחים של תולדות האמנות ואז יצר מחדש את העולם, במונחים אמנותיים משלו. הוא רב אמן אמריקני ייחודי, ואנו מתרגשים לחגוג את ההישגים המדהימים שלו".

לאורך הקריירה שלו, סטלה ערער את גבולות הציור ואת המושגים המקובלים של הסגנון. אם כי יצירתו המוקדמת אפשרה לשייך אותו לגישה המינימליסטית שהייתה אז בראשית דרכה, סגנונו של סטלה התפתח ונעשה מורכב ודינמי יותר במשך השנים, שכן הוא המשיך לחקור את טבעו של הציור המופשט.

לובנו של הלווייתן (IRS-1, 2X), 1987.

צבע על אלומיניום. 378.5 X 309.2 X 114.9 ס"מ. אוסף פרטי

התערוכה אמנם בנויה באופן כרונולוגי, אך האמן, שהיה מעורב מאוד בהצבה שלה, הציב במקרים מסוימים עבודות מתקופות שונות זו בצד זו. אופן ההצגה מדגיש את היחסים בין היצירות שבוצעו במהלך השנים, ומרמז על כך שאפילו הקומפוזיציות המינימליסטיות ביותר עשויות לעורר אסוציאציות של אדריכלות, נופים וספרות.

העבודות המוקדמות ביותר המוצגות בתערוכה, כגון איסט ברודווי (1958), שמבטאת את אימוץ האקספרסיוניזם המופשט ואת החיבה לצבעים עזים ולקומפוזיציות המתפרשות באופן אחיד על פני כל שטח העבודה, שיופיעו לאורך כל הקריירה של האמן.

לאחר מכן מוצגים הציורים השחורים הידועים. הרצועות השחורות בקומפוזיציות אלה היו שלב מכריע במעבר מן האקספרסיוניזם המופשט אל המינימליזם ומדגימות את תפקיד המפתח של סטלה בהתפתחות המינימליזם האמריקני.

ב"ציורים השחורים", סטלה ניסה ליצור את הבסיס של הציור במונחים ברורים, מוחלטים. אולם על אף הצלחתו בשלב המוקדם, האמן המשיך בהתנסויות, כדי לקדם את שפת ההפשטה, ובמהלך העשור שבא לאחר מכן, הוא החל ליצור בדי קנבס בצורות שונות, שפתחו אפשרויות חדשות בפני המבנה של הציור. סטלה החל בתפנית הזו ב-1960, עם "ציורי האלומיניום", יצירות שהחלו כרישומים של דפוסים קוויים, במקרים רבים קווים ארוכים שנקטעו פתאומי בזווית ישרה. כאשר הוא ניסה להעתיק את הצורות הללו אל פני השטח המלבניים של הקנבס המסורתי, נותר מרחב ריק ומטריד. בעצתו של חבר, הוא החל לחתוך ולסלק את הצדדים החיצוניים של פני השטח, והתוצאה הייתה מה שתואר כקנבס "מחורץ", כך שהמצע הפך לחלק אינטגרלי מן הדימוי.

החל מנקודה זו ואילך, הבנייה הפכה לחלק מהותי מן הגישה שלו. מן הסדרות המוקדמות שלו, שקיבלו אופי יותר ויותר פיסולי, משתמע כי יתכן שגבולות הציור רחבים יותר מן המקובל. כך לדוגמה, ב"ציורי הנחושת" ובסדרת "המצולעים הלא סדירים", הוא הרחיק לכת אף יותר מן המגבלות המלבניות של הקנבס, ובנה צורות מופשטות שהתבלטו על רקע הקיר, כך שהגלריה עצמה הפכה לחלק מן הקומפוזיציה.

הציור כפר פולני מציין את תחילת עבודתו של סטלה במדיום הקולאז'. הוא מתחיל לבנות ציורים ומשלב חומרים שונים בקונסטרוקציות בקנה מידה גדול, תוך שהוא ממשיך לחקור שאלות העוסקות בפני השטח, בקו ובגיאומטריה. ביצירות כגון בכהופן (1972) המישורים הגיאומטריים המשתלבים זה בזה של העץ הלא צבוע מרחיבים את הציורי הטהור ומובילים אותו אל תוך המרחב הממשי.

העבודה שנעשתה באמצע שנות ה-70 ובשנות ה-80 של המאה ה-20 מהווה סוג אחר של הפשטה אקספרסיבית, ומדגימה את ההתעקשות של סטלה על הרחבת הציור שלו אל תוך המרחב של הצופה. במהלך תקופת כהונתו כפרופסור אורח בקתדרה לשירה ע"ש צ'רלס אליוט נורטון באוניברסיטת הרווארד (1984-1983), סטלה אמר כי "מה שהציור רוצה, יותר מכל דבר אחר, הוא מרחב פעיל – מרחב לצמוח אתו ולהתרחב לתוכו, מרחב ציורי שמסוגל לכיוון ולתנועה, מרחב ציורי שמעודד אוריינטציה והרחבה בלתי מוגבלות. הציור אינו אמור להיות חסום ע"י הגבולות של הקצה ושל פני השטח". יצירות כגון ציפור אקזוטית; Indian Bird; Brazilian; וסדרת קונוסים ועמודים, כולל St. Michael's Counterguard (1984), שבהן רצועות מתכת חתוכות יוצאות מתוך מישור התמונה, מתייחסות לעניין זה. האופי הפיזי והחומרי הרדיקלי של יצירות אלה השפיע מאוד על הדור הצעיר של הציירים בשנות ה-80 של המאה ה-20.

הרן II, 1967

צבע פולימר ופולימר זרחני על קנבס. 304.8 X 609.6 ס"מ. מוזיאון סלומון ר. גוגנהיים, ניו יורק

; Gift, Mr. Irving Blum

בשלושים השנים האחרונות, חלק ניכר מעבודתו של סטלה התחבר לספרות ולמוסיקה. התבליטים המטליים בקנה מידה גדול בסדרת מובי דיק (1997-1985), שכל אחד מהם נקרא על שם פרק אחר ברומן מאת מלוויל, מדגימים גם את הרעיון של סטלה בדבר "מרחב פעיל".

מאז שנות ה-90 של המאה ה-20, סטלה עסק ביצירות דו ממדיות ותלת ממדיות מחומרים שונים, שנעשו יותר ויותר מורכבות, כגון פסל האלומיניום והפלדה גדול הממדים דוברת המדוזה (חלק I) )1990); והציור רעש אדמה בצ'ילה (1999) מתוך הסדרה שיצר האמן בשם היינריך פון קלייסט (2008-1996), שנקודת המוצא שלה היא כתביו של הסופר הגרמני מראשית המאה ה-19. תבליטי המתכת הבלתי רגילים בסדרת באלי (2009-2002), וכן הפיסול קל המשקל והדינמי בסדרת סקרלטי סונטה קירקפטריק (מ-2006 עד עתה), שהעדינות והמורכבות שלה מזכירות את הקומפוזיציות המוסיקליות של המלחין מתקופת הבארוק, מייצגים בתערוכה את היצירות המאוחרות. ברבות מן העבודות הללו השתמש סטלה בדימויים ובעיצובים ממוחשבים כדי להרחיב את המורכבות, השכבות וההרמזים של התהליך החומרי שלו.

התערוכה פרנק סטלה: רטרוספקטיבה מדגישה את התפקיד החשוב שממלא סטלה במסגרת מחצית המאה האחרונה. היא מהווה הזדמנות נדירה לצופים לגלות את הקשרים החזותיים והקונספטואליים בתוך גוף העבודות רחב ההיקף והפרודוקטיבי של אמן חסר מנוח בעל רעיונות חדשים.

התערוכה מוצגת במוזיאון ויטני לאמנות אמריקנית בניו יורק עד 7 בפברואר 2016 ולאחר מכן, מ-17 באפריל ועד 4 בספטמבר 2016,
היא תוצג במוזיאון לאמנות אמריקנית בפורט וורת', ומ-5 בנובמבר 2016 ועד 27 בפברואר 2017 – במוזיאון דה יאנג בסן פרנסיסקו.