רוח נלהבת של המצאה ואלתור

החל מ-26 במארס תוצג במוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק התערוכה המונוגרפית הראשונה שהמוזיאון מקדיש לאדגר דגה. התערוכה, הנקראת אדגר דגה: יופי מוזר וחדש, תבחן את היצירות החדשניות והרדיקליות של דגה בטכניקת המונוטיפ, אשר מוצגות בפני הקהל רק לעתים נדירות, והיא כוללת כמעט 130 מונוטיפים בצד כ-50 יצירות הקשורות אליהן, אשר נעשו במדיה שונים – ציורים, רישומים, פסטל, פנקסי רישום והדפסים.

אילר ז'רמן אדגר דגה (1917-1834) היה דמות מרכזית באמנות המאה ה-19, וידוע בעיקר כצייר וכמתעד של אמנות הבלט. אולם יצירתו במדיום ההדפס מגלה את היקפה האמיתי של היצירתיות חסרת המנוח שלו, שכן הוא ערבב טכניקות באופן אימפולסיבי, ואף שיתף את חבריו במתכונים ליצירת אפקטים לא שגרתיים.

תהליך המונוטיפ מורכב מרישום בדיו שחורה על פני לוח מתכת שמועבר לאחר מכן דרך מכבש דפוס, כאשר בדרך כלל התוצר הוא הדפס אחד בלבד. ככל הנראה, תהליך זה הוצג בפני דגה ע"י האמן לודוביק לפיק (Ludovic Lepic) בשנות ה-70 של המאה ה-19, במהלך תקופה שאופיינה בהתלהבות מיצירת הדפסים ניסיוניים. דגה הוקסם מן הפוטנציאל של המדיום, ויצר למעלה מ-300 מונוטיפים במהלך שני פרצי יצירתיות, האחד מאמצע שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80 של המאה ה-19 והשני בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-19.

דגה העלה את המדיום הזה לגבהים חדשים ורדיקליים, תוך שהוא נוטש את סגנון הרישום האקדמי של נעוריו, ממציא רפרטואר חדש של אופני סימון, שכלל מחיקה, הסרה, קרצוף, שריטה, הטבעת טביעות אצבעות ועוד. היצירות שנוצרו כתוצאה מכך מאופיינות ע"י צורות חידתיות ומשתנות, מעברים מאירים המגיחים מתוך חשיכה עמוקה ותחושה מוגברת של מוחשיות. החירות שדגה גילה עם הטכניקות הללו הנה נושא חשוב בתערוכה הזו, והצגת היצירות תקשר בין ניסיונותיו בטכניקת המונוטיפ – התנועה הקלילה שבה הוביל את דיו ההדפסה לאורך לוח המתכת החלק, אשר מובילה לצורת תיאור משוחררת יותר – ובין יצירותיו במדיה אחרות.

אדגר דגה. הזמרת, 1880-1875. פסטל על פני מונוטיפ, על נייר. גודל הלוח : 15.9 X 11.4 ס"מ.   Gift, Miss Martha Elizabeth Dick Estate. Reading Public Museum, Pennsylvania

התערוכה תסקור את החידושים הטכניים הללו ואת מגוון הנושאים שדגה חקר באמצעותם, כולל סצנות מן החיים המודרניים, זמרות בתי קפה המוארות בתאורה אכזרית, שגרת החיים בבית הבושת, רגעים אינטימיים בחדר הרחצה ונופים.

אדגר דגה. שתי רקדנית, 1905. פחם ופסטל על גבי נייר שקוף המודבק על נייר. 109.2 X 81.3 ס"מ.   The Museum of Modern Art, New York. The William S. Paley Collection

היצירות יוצגו בתערוכה באופן כרונולוגי: תחילה יוצגו הניסיונות בהדפס בשנות ה-50, ה-60 ושנות ה-70 המוקדמות של המאה ה-19, ולאחר מכן תתמקד התצוגה בניסיונות שערך האמן בפיגמנטים ובלוחות שונים, והיא תסתיים עם ציורים, רישומים ועבודות פסטל שנעשו בסוף הקריירה שלו, ושבהם אפשר לראות את ההשפעה העמוקה של המונוטיפים, בעיקר בציורי הבלרינות בתנועה ובגופן המתפתל של הרוחצות. כדי להדגים את האופן שבו ראה דגה את החזרה כמטרה בפני עצמה, קבוצות מפתח של יצירות בתערוכה תציג את הדרך שבה הוא עקב אחר קווי מתאר של דמויות, הפך אותם, שילב אותם מחדש לכדי קומפוזיציות חדשות, הוסיף פסטל או פחם על נייר, או שכבה של צבע שמן על קנבס כדי להוסיף ולשנות את הנושא שלו.

ניסיונותיו של דגה בטכניקת המונוטיפ משקפים רוח נלהבת של המצאה ואלתור, סקרנות חקרנית מעמיקה באשר להתנהגותם של חומרים, עין חדה, חיבה לאסטרטגיות של חזרתיות וסדרתיות, והבנה נוקבת של תולדות האמנות. לא זו בלבד שהם מגשרים בין המאה ה-19 והמאה ה-20, אלא שהם גם צופים את ההתפתחויות שיתרחשו במאה ה-20 ומעבר לה.

התערוכה מאורגנת ע"י ג'ודי האופטמן, אוצרת בכירה במחלקת הרישומים וההדפסים ב-MoMA, וע"י ריצ'רד קנדל, אוצר בין תחומי במכון סטרלינג ופרנסין קלארק לאמנות.

התערוכה תוצג מ-26 במארס ועד 24 ביולי במוזיאון לאמנות מודרנית, ה-MoMA, בניו יורק, והיא לא תנדוד למקום אחר.

אילר ז'רמן אדגר דגה (צרפתי, 1917-1834). אפריז של רקדניות, בערך 1895. שמן על בד (70 X 200.5 ס"מ)   The Cleveland Museum of Art, Gift of Hanna Fund 1946.83 © The Cleveland Museum of Art	אדגר דגה. שלוש רקדניות בלט, בערך 1880-1868. מונוטיפ על נייר פסים בצבע קרם. הלוח: 19.9 X 41.6 ס"מ   Sterling and Francine Clark Art Institute, Williamstown, Massachusetts, 1955.1386

.