סדרת האיריסים והוורדים של ואן גוך מוצגת בשלמותה במוזיאון המטרופוליטן

בדיוק בעונת הפריחה של האיריסים ושל הוורדים: ארבעת ציורי הטבע הדומם של ואן גוך, שתוכננו כסדרה אחת, יוצגו לראשונה יחדיו. התערוכה נפתחה במועד בו מלאו 125 שנה למכתבים שבהם סיפר ואן גוך במכתביו לאחיו כי הוא עובד על סדרת הציורים הזו

הזרים המרהיבים של פרחי האביב, אשר מאפיינים את עבודתו של ואן גוך בפרובאנס, מוצגים כעת ביחד בתערוכה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. בתערוכה תוצג לראשונה ביחד רביעייה של ציורי פרחים – שני ציורים עם זרי איריסים ושניים עם זרי ורדים, המצוירים בפורמטים ובסכמות צבעים מנוגדים זה לזה – רביעייה אותה צייר ואן גוך לקראת עזיבת בית החולים בסאן רמי, ושבה הוא ביקש להעניק "להט שליו, בלתי פוסק" ל"משיחת המכחול האחרונה". הרעיון היה ליצור סדרה, או אנסמבל, ביחד עם החמניות שצוירו קודם לכן בארל, ולכן הקבוצה כוללת את ציורי האיריסים והוורדים הנמצאים במוזיאון המטרופוליטן ואת היצירות הנוספות: הציור האנכי איריסים ממוזיאון ואן גוך באמסטרדם והציור האופקי ורדים מן הגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון. התצוגה תוזמנה כך שהיא מתקיימת בעונת פריחתם של הפרחים הללו, אשר לכדה את תשומת לבו של האמן, והיא נפתחה במלאת 125 שנים לשבוע שבו הודיע ואן גוך במכתביו לאחיו, מן התאריכים 11 ו-13 במאי 1890, כי הוא עובד על "זרי פרחים גדולים".

ואן גוך עבד בהתלהבות ובשקדנות על סדרת האיריסים והוורדים בשבוע האחרון שלו בבית החולים בסאן רמי, שם הוא אושפז בחודש מאי שנה לפני כן (בשל מחלה שאובחנה ע"י רופאיו כסוג של אפילפסיה). כשהוא רואה לנגד עיניו את המשך חייו לאחר שחרורו מבית החולים, הוא ציין את סיום שהותו שם בפרחים מן הגן שבו הצמחים התפשטו לכל עבר, אותו צייר עם הגיעו למקום,

וינסנט ואן גוך, איריסים, 1890, שמן על קנבס, 73.7X92.1 ס"מ מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו יורק, מתנת אדל ר. לוי,

וכך סגר את מעגל שהותו בבית החולים. בו בזמן, הוא הרחיב את רפרטואר ציורי הטבע הדומם שלו (שהוזנחו בינתיים),
באמצעות המשך מעורר התפעלות לסדרת החמניות המפוארת שצוירה בארל.

הציורים צוירו כאשר הוא ארז את חפציו כדי לעבור לאובר (Auvers), לאחר משבר ששלל ממנו את יכולותיו וגזל ממנו את האביב המוקדם – נקודת זמן שהוא דימה אותה לשקט שלאחר הסערה. הזרים, שציורם הושלם שלושה ימים לפני עלותו לרכבת הפונה צפונה, עוצבו ברצף מהיר וסוחף. הוא היה נחוש לפצות את עצמו על הזמן שאבד, להוכיח שהוא עדיין לא איבד את ה-touch שלו, ולהעניק חשיבות ל"משיחת המכחול האחרונה". כישורנו של ואן גוך התאים לקפדנות של הקונספציה שלו. הוא התבסס על בדי קנבס שהתאימו זה לזה בגודל ובקומפוזיציה, שהעוגן של כל אחד מהם הוא אגרטל, שאינו נמצא בדיוק במרכז הבד, ולכולם קו אופק משותף המאחד אותם. בתוך הקבוצה, הוא חילק את היצירות על פי נושאים, פורמט וסגנון, כשהוא יוצר ביניהם דיאלוג עשיר של ניגודים, וכאשר כל הסדרה נשלטת ע"י משחק אסרטיבי של ניגוד בין צבעים משלימים – צהובים / סגולים, ורודים / ירוקים – שמשמשים בשילובים שונים לצורך יצירת אפקטים אקספרסיביים שונים. אפקטים אלה נעו, כפי שוואן גוך ציין אודות האיריסים הסגולים, מן ה"אפקט של הגוונים המשלימים השונים להחריד זה מזה" של הזר על הרקע הצהוב, ועד האפקט "הרך וההרמוני" של הזר על רקע ורוד.

הציורים הושארו מאחור, כדי שיתייבשו כל צרכם, והם הגיעו לאובר בסוף חודש יוני, חודש לפני מותו של ואן גוך. הם הופרדו באביב שלאחר מכן. כמו הדינמיקה הקבוצתית שלהם, גם הצבעים והאפקטים שהוא התכוון אליהם, כבר אינם כפי שהיו, בשל הצבעים הרגישים לאור שהוא השתמש בהם. גווני הכרום של הצהוב נעשו כהים במקצת, והכתמים האדומים החמקמקים דהו כמעט לגמרי. האיריסים הסגולים הם כמעט כחולים, והרקע הוורוד של הוורדים הוורודים כמעט לבן. היחסים בין הצבעים, שתוכננו בקפידה (בתוך היצירות וביניהן), השלמות של הפרטים השונים, והעוצמה של הביטוי בכללותו – אבדו בשל התנאים הלקויים.

על אף הפגיעות הללו – שהנן אופייניות ליצירתו הבשלה של ואן גוך בכללותה, בהתחשב במשיכה שלו לכתמים אדומים בהירים – הושקעה בתמונות די אנרגיה כך שהן עומדות בזכות עצמן (שתי התמונות הנמצאות באוסף מוזיאון המטרופוליטן נותרו על קירות בית אמו של האמן עד מותה ב-1907; באותה עת, הוורדים שהיו תלויים במסדרון שלה, ושהיו פעם ורודים, תוארו כ"לבנים").

היוזמה שנקט המוזיאון באיחוד הקבוצה בת ארבעת הציורים עוררה עניין במחקר טכני ודוקומנטרי נוסף, שבוצע בשיתוף פעולה הדוק בין חוקרים, רסטורטורים ומדענים במוסדות שהשאילו את היצירות לתערוכה. הממצאים הללו מוצגים בתערוכה – וביניהם שחזורי צבע, בהתבסס על ניתוח רחב היקף ומחקר השוואתי. הציורים מוצגים על פי הסדר שבו הם בוצעו, והם ממוסגרים במסגרות שנוצרו בהתאמה לפרופילים של האמן, אך תוכננו כך שהן לא תהיינה פולשניות, כך שאפשר יהיה להעריך במלואן את הלוגיקה המתפתחת ואת האנרגטיות של פרויקט ארבעת הציורים של ואן גוך.

התערוכה תוצג במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק עד 16 באוגוסט 2015

וינסנט ואן גוך (הולנדי, 1853-1890), איריסים, 1890 שמן על קנבס,92.7X73.9 ס"מ מוזיאון ואן גוך, אמסטרדם (קרן וינסנט ואן גוך)	וינסנט ואן גוך, ורדים, 1890, שמן על קנבס, 93X74 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, אוסף וולטר ה. ולאונור אננברג, מתנת וולטר ה ולאונור אננברג, 1993