לגלות את האמנות היפנית:

במוזיאון מטרופוליטן בניו יורק מציינים 100 שנה להקמת מחלקת האמנות האסיאתית, וזוהי הזדמנות נפלאה לחקור את תולדות אוסף האמנות היפנית הנמצא במוזיאון. התערוכה לגלות את האמנות היפנית: אספנים אמריקנים ומוזיאון המטרופוליטן, המציגה למעלה מ-200 יצירות מופת במדיה שונות, תספר כיצד בנה המוזיאון את האוסף המקיף של האמנות היפנית, החל מראשית שנות ה-80 של המאה ה-80, כאשר בבעלותו היה מקבץ קטן ואקראי של אמנות יפנית דקורטיבית. היצירות בתערוכה יכללו את הגל הגדול הידוע מאת הוקוסאי, וציורי מסכים צבעוניים כגון איריסים ב-יטסוהאשי (Yatsuhashi) מאת אוגטה קורין (Ogata Kōrin) ופרחי לפופית (Morning Glories) מאת סוזוקי קיטסו(Suzuki Kiitsu).

לראשונה מזה עשור, יוצגו הציורים המרהיבים מדלתות ההזזה, שהיו שייכות פעם למקדש הזן Ryōanji בקיוטו.

קָ‏צוּ‏שִיקַ‏ה הוֹ‏קוּ‏סָ‏אי (1760-1849, תקופת אדו), מתחת לגל הגדול של קאנאגאווה (מוכר גם בשם "הגל הגדול". מתוך הסדרה שלושים ושישה מראות של הר פוג'י. הדפס עץ פוליכרומי, דיו וצבע על נייר (25.7 X 37.9 ס"מ), מוזיאון המטרופוליטן, אוסף הוואמאייר

התערוכה, המתפרשׂת מן העת העתיקה ועד העת המודרנית, חוקרת את המגמות שעיצבו את איסוף האמנות היפנית ואת קבלתה בארה"ב.

יתרה מכך, היא שופכת אור על אספנים ואוצרים אמריקנים חשובים, שההתלהבות שלהם מן האמנות היפנית אפשרה למוזיאון לבנות את האוסף שלו. בחודש יוני, תהיה תחלופה של כ-70 יצירות בתערוכה.

"הזדמנות זו מאפשרת לנו להרהר על האופן שבו התפתחות האוסף, במהלך עשרות שנים, התבססה על תרומות של אספנים אמריקנים ועל אוצרים שקדנים שהתאהבו באמנות היפנית" מוסרת מוניקה בינקסיק, אוצרת במחלקה לאמנות אסיאתית במוזיאון המטרופוליטן. "אפשר לראות את ההיסטוריה של בניית אוסף האמנות היפנית במטרופוליטן כמראָה המשקפת את מגמות האיסוף ברחבי אמריקה במשך למעלה ממאה שנה", היא מוסיפה.

אספנים אמריקנים מוקדמים של אמנות יפנית [גלריה 223]

איסוף האמנות היפנית באמריקה החל רק לאחר חתימת הסכם קנגאווה ב-1854, כאשר התאפשר לאוהבי אמנות עשירים לנסוע ליפן והייתה להם נגישות ישירה לתרבות המסורתית ולאמנויות הדקורטיביות של הארץ שהייתה מבודדת במשך שנים רבות. לפיכך, החדר הפותח את התערוכה מתמקד באוספים שנוצרו ע"י הנוסעים והאמנים האמריקנים הראשונים שביקרו ביפן. שנות ה-70 של המאה ה-19 היו גם עשור שבו גברה באמריקה ההתעניינות באמנויות הדקורטיביות, בין השאר בזכות תערוכת יובל המאה שהתקיימה בשנת 1876, היריד העולמי הרשמי הראשון שהתקיים בארה"ב, ושנערך בפילדלפיה. ללואי קומפורט טיפאני (1848-1933) בעצמו היה אוסף של אמנות אסיאתית, שסיפק דגמים של טכניקות ועיצובים למוצרי המותרות של האליטה החברתית של ניו יורק. כאשר טיפאני פתח את הסטודיו שלו לעיצוב פנים, בין שותפיו היו סמואל קולמן (Samuel Colman 1832–1920) ואדוארד סי. מור (Edward C. Moore, 1827–1891), שהיו שותפים להתלהבותו מן האמנות והעיצוב היפני ושכולם הפכו לאספנים מסורים ולפטרונים של מוזיאון המטרופוליטן. היצירות הבולטות באוסף מור, כולל חפצי מתכת וסלי במבוק, יוצגו בחלק זה של התערוכה.

קצוקאווה שונשו (Katsukawa Shunshō, 1726-1792, תקופת אדו), השחקן איצ'יקאואה דנז'ורו V בתפקיד האנייה נו גורו (Hannya no Gorō), 1776, הדפס עץ פוליכרומי; דיו וצבע על נייר, 31.9 X 14.9 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן (נרכש ב-1918 מעיזבון ג'וזף פוליצר)

הצוואה הראשונה הרשמית שהורישה יצירות למוזיאון, בשנת 1881, הייתה האוסף של סטיבן וויטני פניקס (Stephen Whitney Phoenix, 1839–1881), בן למשפחת סוחרים ופוליטיקאים עשירים מניו יורק. בתערוכה יוצגו מספר כלי לכה יפניים, שהושאלו למוזיאון כבר ב-1874-73. צ'רלס סטיוארט סמית (1832-1909), אחד מחברי חבר הנאמנים של המטרופוליטן, הוריש למוזיאון, בין השאר, כלי נבשימה (Nabeshima), את המגילה התלויה הטווס והאדמוניות מאת טאני בונשו (Tani Bunchō,1763–1840) ומגוון מרשים של ציורי דיו בנושא ציפורים ופרחים מאת קוונבה קיוסאי (Kawanabe Kyōsai 1831–1889), אחד מגדולי הציירים המסורתיים מתקופת מייג'י.

חלק מן הגלריה הראשונה יוקדש גם לתצוגת ה"נטסוקה" (netsuke), כפתורים פיסוליים משנהב, ששימשו כדי לחבר מכלי תרופות (inrō) לאבנטים של קימונו של גברים. רובם הנם חלק מתרומה של 2,500 נטסוקה שנתרמה ב-1919 ע"י גברת ראסל סייג' (Margaret Olivia Slocum Sage, 1828–1918) מניו יורק.

ימאנאקה ושות' ומוזיאון המטרופוליטן

החל מ-1895, חברת ימאנאקה ושות' (Yamanaka and Co.) מיצבה את עצמה בניו יורק כספקית של מה שהיה, לטענת החברה, אמנות יפנית "אותנטית", בניגוד לאמנות ה"ייצוא" של מייג'י. החברה מילאה תפקיד מכריע בעיצוב אוספי האמנות היפנית של המטרופוליטן, ועבדה ביחד עם אספנים ופטרונים ניו יורקים בולטים. כך, לדוגמה, היא סייעה ב-1925 ברכישת יצירת המופת, המגילה אגדות מאוירות של מקדש קיטאנו, שנחשבה לאחת הגרסאות האיכותיות ביותר של הסיפור הזה ששרדו בכלל, כולל ביפן. יצירות מופת בודהיסטיות אחרות שנרכשו באמצעות החברה יוצגו בחדר המזבח הבודהיסטי.

אוסף הוואמאייר (Havemeyer)

ב-1876, הנרי או. הוואמאייר (1847-1907) וסמואל קולמן ביקרו בתערוכת יובל המאה בפילדלפיה, שבה הוואמאייר רכש קופסאות לכה יפניות, מכלי תרופות וטקסטיל – וזו הייתה התחלתו של אוסף מסיבי של אמנות יפנית, שהוא ורעייתו לואיזין (Louisine, 1855–1929) תרמו בסופו של דבר למטרופוליטן. באחוזה שלהם באפר איסט סייד, שעוצבה ע"י קולמן וטיפני, האוסף המרהיב של דיוקנאות רמברנדט, ציורים אימפרסיוניסטיים ופסלי ברונזה של דגה (שגם אותם הם הורישו למטרופוליטן) הוצגו בצד חפצים יפניים וסיניים. האוסף שלהם משקף במידה מסוימת את ה"ז'אפוניזם" הצרפתי, שאין ספק שטופח בזכות ידידותם עם מארי קאסאט (1844-1926) ובזכות העניין שלהם באמנים אימפרסיוניסטים, שהם עצמם הושפעו מאמנות יפנית. הגל הגדול מאת הוקוסאי, שאותו רכשו בני הזוג הוואמאייר – שנחשב כאחת ההדפסות המוקדמות והמשובחות של ההדפס הזה – יוצג במסגרת הסבב הראשון של התערוכה.

האוצרים הראשיים של האמנות האסיאתית: אס. סי. בוש ריץ (S. C. Bosch Reitz) ואלן פריסט

האוצר הראשון של מה שנקרא אז מחלקת אמנות המזרח הרחוק, סיגיסברט קרטיין בוש ריץ (Sigisbert Chretien Bosch Reitz), עבד במוזיאון בין השנים 1915-1927. הוא הוקסם מן האמנות היפנית, ואף נסע ליפן ב-1900-1901 כדי לחקור את טכניקות הציור היפניות המסורתיות.

בוש ריץ שכנע את פרנק לויד רייט (1867-1959), שצבר אוסף מדהים של הדפסי עץ יפניים, למכור חלק מן האוסף שלו למוזיאון, בין השנים 1918-1922. דיוקנאות דינמיים, אך צבועים באופן מעודן, של שחקנים, מעשה ידיהם של ציירי אסכולת קאסוקווה (Katsukawa) מן המאה ה-18, אשר ריתקו את האדריכל הגדול, יוצגו בגלריית ההדפסים בתערוכה. בביקורו ביפן ב-1926, בוש ריץ הצליח גם להבטיח יצירה חשובה נוספת מקיוטו, גלים פראיים מאת אוגטה קורין, אחת מן היצירות החשובות באוסף של המטרופוליטן בסגנון הרינפה (Rinpa).

אלן פריסט (1898-1969) כיהן כאוצר אמנות המזרח הרחוק מ-1928 עד 1963. לאחר מלחמת העולם השנייה, יצירות אמנות חשובות נעשו זמינות בשוק האמנות. ב-1953 המוזיאון רכש את אחד המסכים המרהיבים ביותר בסגנון הרינפה, איריסים ב-יטסוהאשי (Yatsuhashi) (שמונה גשרים) מאת אוגטה קורין. בשנה שלאחר מכן, יצירה נפלאה נוספת באותו סגנון, פרחי לפופית (Morning Glories) מאת סוזוקי קיטסו(Suzuki Kiitsu), נרכשה מימאנאקה. כמו כן יוצג המסך המצויר באופן מעודן וקפדני, הקרבות בהוגן (Hōgen) ובהיג'יי אראס (Heiji Eras), שמתוארך לתחילת המאה ה-17. יצירת המופת הזו נרכשה ע"י המוזיאון ב-1957.

הרכישה המשמעותית של אוסף הנרי פקארד (Packard)

מוזיאון מטרופוליטן לאמנות רכש את האוסף של אספן וסוחר האמנות היפנית הנרי פקארד (1914-1991). רכישה זו, שכללה למעלה מ-400 יצירת אמנות, אפשרה למוזיאון לקשר לראשונה בין תולדות האמנות היפנית ובין קהל אמריקני ובינלאומי. חתך של למעלה מ-400 יצירות אמנות, כולל חומר ארכיאולוגי, פיסול וציור בודהיסטי מימי הביניים, מסכים ומגילות תלויות מתקופת אדו וכן מבחר כלי קרמיקה שינו לגמרי את היקף האוסף היפני. כמה מיצירות המופת על גבי מסכים ומגילות תלויות מאוסף פקארד ישתתפו ברוטציה במהלך התערוכה, ולוחות של דלתות הזזה עם עץ השזיף הזקן, המיוחס לקאנו סנסטסו (Kano Sansetsu, 1590-1651), יוצגו בחדר שואין (Shoin).

בין השאר, יוצגו בתערוכה לוחות של דלתות הזזה שהיו שייכות פעם למקדש הזן ריואנז'י (Ryōanji) בקיוטו. בין היצירות האחרות שיוצגו ברוטציה בחלק אחרון זה נכללות דוגמאות של ציורים וקליגרפיה יפניים מלפני התקופה המודרנית וכן אמנויות דקורטיביות מאוספים אמריקניים פרטיים של אמנות יפנית, שכולם נתרמו או הובטחו למוזיאון.

כן יוצג אוסף הספרים היפניים המאוירים של ארתור ושרלוט ורשבואו (Vershbow) – שנבחרו מתוך אוסף אשר הכיל למעלה מ-250 כותרים של כרכים העשויים הדפסי עץ. התערוכה תסתיים במבחר של יצירות קרמיקה, קליגרפיה וגרפיקה בנות זמננו, שנתרמו לאחרונה ע"י אספנים ניו יורקים הקושרים למוזיאון כידידי האמנות האסיאתית.

התערוכה, שהתאפשרה בזכות קרן מרים ואיירה ד. וואלך, אורגנה ע"י מוניקה בינקסיק, והיא תוצג עד 27 בספטמבר 2015