צילום מודרני מאוסף תומס ולתר במוזיאון MoMA בניו יורק

התערוכה צילום מודרני מאוסף תומס ולתר, 1909-1949, שמוצגת בימים אלה במוזיאוןלאמנות מודרנית בניו יורק, ה-MoMA, חוקרת את הצילום בין שתי מלחמות העולם, תקופה שבה האפשרויות היצירתיות היו עשירות ומגוונות יותר מאי פעם, ושבה הצלמים ניגשו בלהט חסר תקדים לצילום פיגורטיבי ומופשט ולצילום אדריכלות.

רגע מכריע זה נלכד באופן דרמטי בצילומים המהווים את האוסף של תומס וולתר, קבוצה מרשימה של יצירות המוצגות לראשונה יחדיו והמכילות כמעט 300 צילומים.

האובייקטים הללו, שצולמו ברחוב ובסטודיו, ושנועדו לתערוכות אוונגרד או לעמודים מודפסים, מעניקים לנו תובנה ייחודית באשר לכוונות הרדיקליות של היוצרים שלהן.

יצירות שנעשו ע"י יוצרים בולטים כגון ברניס אבוט, קארל בלוספלדט, אלווין לנגדון קובורן, אל ליסציקי, לוסיה מוהולי, לסלו מוהולי-נג'י, אלכסנדר רודצ'נקו ופול סטרנד,

אלכסנדר רודצ'נקו (רוסי, 1891-1956), נערה עם מצלמת "לייקה", 1932-33, הדפס ג'לטין כסף, 30 X 20.3 ס"מ, המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, אוסף תומס ולתר.

מוצגות בתערוכה לצד אוצרות פחות ידועים, שצולמו ע"י יותר ממאה צלמים אחרים.

מארגני התערוכה הם קוונטין בז'ק, האוצר הראשי של תחום הצילום במרכז ג'ואל ואן ארנקרנץ והאוצרת שרה הרמנסון ממחלקת הצילום במוזיאון MoMA.

התערוכה היא תולדה של פרויקט שיתופי בן ארבע שנים בין מחלקות הצילום והשימור של המוזיאון, בהשתתפות למעלה מעשרים חוקרים ומשמרים בינלאומיים מובילים בתחום הצילום. הפרויקט כולל אתר אינטרנט שמאפשר למבקרים לחקור את האוסף וקטלוג מודפס הכולל את כל האוסף, וכן נערך במסגרתו סימפוזיון רב-תחומי שהתמקד באופן שבו העידן הדיגיטלי משנה את העיסוק שלנו בצילומים היסטוריים.

התערוכה מחולקת מבחינה נושאית לשישה תחומים – העולם המודרני, טהרנות, להמציא מחדש את הצילום, חיי האמן, בין הסוריאליזם והריאליזם המאגי, וחיי העיר – המצביעים על רשתות שמקשרות בין אמנים, אזורים ואובייקטים ושמדגישות את האמנים שוולתר אסף את יצירותיהם באופן מקיף יותר, כגון אנדרה קרטס, ג'רמיין קרול, פרנץ רו, ווילי רוגה, מוריס טאבאר ואדוארד ווסטון.

החלק הנקרא "העולם המודרני" שם דגש על ההתבוננות החדשה של הצלמים, שחקרו בהתלהבות זוויות ראייה רעננות, שעוצבו ע"י החוויה הייחודית של לכידת העולם דרך העדשה והתאימו באופן אידיאלי לביטוי המגמות של החיים המודרניים לאחר מלחמת העולם הראשונה. הצלמים הללו מצאו נקודות מבט לא מוכרות אשר הציעו שפה חזותית חדשה ודינמית, חופשיה מקונבנציות. כמו כן באות לידי ביטוי בחלק זה ההתקדמויות הטכנולוגיות – שיפור הרגישות לאור של הפילם ושל ניירות ההדפסה וכן שיפור איכות ההדפסה – אשר הרחיבו את האפשרויות שעמדו בפני הצלמים להציג את צילומיהם לקהל שגדל והלך. העיתונים השונים, החל מן המגזינים השבועיים הזולים ועד כתבי עת שהתאפיינו בהפקות אקסטרווגנטיות, ניצלו את הפוטנציאל לספר סיפור שהתגלה בצילומים ובמערך החזותי.

החלק "טהרנות" מתייחס אל השאלה האם יש להתייחס אל הצילום כאל אמנות יפה, שנדונה בלהט החל מהמצאתו ב-1839 ולאורך המאה ה-20. החל משנות ה-90 של המאה ה-19, נעשה מאמץ להבדיל בין החובבנים ובין מאמציהם של הצלמים המקצוענים, ה"אמנותיים", שראו את עצמם כ"ציוריים". אלה האחרונים אימצו את הפוקוס הרך ואת ההדפסים שנעשו בקפידה כדי לחקות את הציורים והרישומים בני תקופתם, ובחרו נושאים שהדגישו את האפקטים האווריריים של השיטות שלהם. אולם במהרה, רוב הצלמים האוונגרדיים ראו את האיכויות הצילומיות המדויקות והייחודיות כיתרונות.

החלק "להמציא מחדש את הצילום" מתייחס אל החדשנות שאפיינה את הצילום במאה ה-20. ב-1925, לסלו מוהולי-נג'י פיתח את הרעיון שהפך לרעיון המרכזי בתנועת הראייה החדשה (או "האופטיקה החדשה"): אם כי הצילום הומצא 100 שנים קודם לכן, הוא התגלה ע"י חוגי האוונגרד, על כל האפשרויות האסתטיות שלו, רק כעת. בהיותם תוצרים של תרבות טכנולוגיות, עם היסטוריה קצרה וללא קשר לתחומים הוותיקים של האמנויות היפות – שאמנים רבים בני אותה תקופה פקפקו בהם – הצילום והקולנוע נראו כמכשירים מודרניים אמיתיים, שהציעו את הפוטנציאל הגדול ביותר להעברת פרקטיקות חזותיות. החל מן הפוטוגרמה ועד הסולריזציה (חשיפת יתר לאור השמש), מהדפסת תשלילים ועד חשיפה כפולה, צלמי "הראייה החדשה" חקרו את המדיום באינספור דרכים, גילו מחדש טכניקות ידועות והמציאו חדשות. אוצר המילים החדש הזה, שהדהדו בו הניסיונות הקולנועיים בני אותה תקופה, אומץ במהרה ע"י תעשיית הפרסום, שהעריכה את היעילות החזותית והפשטות הבוטה שלו.

הצילום מתאים במיוחד ללכידת הניואנסים הייחודיים של פני האדם, והצלמים נהנו מצילום הדיוקנאות והרחיבו את גבולות הז'אנר הזה לאורך המאה ה-20. באוסף תומס ולתר נמצא מספר גדול של דיוקנאות אמנים ודיוקנאות עצמיים, מגוונים בדיוק כמו האנשים שתוארו בהם. בנוסף לכך, האוסף יוצר תחושה חופשית של קהילה וחיי יומיום, המודגשים כאן באמצעות צילומים של אנדרה קרטס שהודפסו על גבי גלויות וצילומים של סטודנטים וסגל המרצים מן הבאוהאוס, שנעשו באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, עוד לפני שהמדיום שולב בתוכנית הלימודים של ביה"ס. כל אלה רוכזו בתערוכה תחת הכותרת "חיי האמן".

באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, התנועות האמנותיות באירופה, מן הסוריאליזם ועד האובייקטיביות החדשה, התרחקו מן הגישה הריאליסטית באמצעות הדגשת המוזר שבמוכר, או באמצעות ניסיון ליישב בין חלומות ומציאות. בגלריה שכותרתה "בין הסוריאליזם והריאליזם המאגי" אפשר למצוא הדהוד לתחומי עניין אלה, המתמקדים בדמות האנושית. חלק מן הציירים השתמשו בשיטות אנטי- נטורליסטיות – כשהם לוכדים פרטים היפר- ריאליסטיים בתמונות תקריב; משתעשעים עם קני מידה; או מתייחסים אל הגוף כאל נוף – כדי לאתגר או לערער את התפישה של הצופה. אחרים, בהתאם להגדרת ה"מאוים" ע"י פרויד כתוצא של טשטוש בין המציאותי לפנטסטי, הציעו שעשועים חזותיים המבוססים על החי והדומם, תוך עימות בין גוף האדם ובין תחליפיו, כגון בובות, בובות חלון ראווה ומסכות. הצלמים שהושפעו מן הסוריאליזם, כגון מוריס טאבאר, עיוותו ושינו את דמות האדם, בין אם בעת לכידת הדימוי או בעת פיתוח התמונה בחדר החושך.

רוב צלמי האוונגרד בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 היו עירוניים, ששאפו לתרגם את החוויה החדשה והמזעזעת של חיי היומיום לדימויים צילומיים. בהיותם מצוידים במצלמות הנישאות, שהומצאו זה עתה, הם השתמשו בנקודות תצפית בלתי שגרתיות, וצילמו תוך כדי תנועה, תוך ניסיון ליצור מחדש את הזרם השוטף של הדימויים שהולכי הרגל בעיר נתקלו בהם. השתקפויות בחלונות ובחלונות ראווה, דימויים מטושטשים של תנועה מהירה, חשיפות כפולות ומראות חלקיים, המשקפים את הקקופוניה החזותית של המטרופולין, מוצגים בחלקה של התערוכה הנקרא "הדינמיקה של העיר".

התערוכה תוצג במוזיאון MoMA בניו יורק עד 19 באפריל 2015.

אנדרה קרטס (אמריקאי, יליד הונגריה, 1894-1985), המשקפיים והמקטרת של מונדריאן, הדפס ג'לטין כסף, 7.9 X 9.3 ס"מ, , המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, אוסף תומס ולתר. קרן גרייס מ. מאייר. © 2014 Estate of André Kertész	אדמונד קסטינג (גרמני, 1892-1970), מבט אל השמש, הדפס ג'לטין כסף, 33.2 X 36.8 ס"מ, המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, אוסף תומס ולתר. תרומת תומס ולתר © 2014 / Artists Rights Society (ARS), New York / VG Bild-Kunst, Bonn	אוסאמו שיאיהארה (יפני, 1905-1974), הקונסטרוקציה של היד, 1932-41, הדפס ג'לטין כסף, 30.2 X 22.5 ס"מ, המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, אוסף תומס ולתר. תרומת תומס ולתר © 2014 Estate of Osamu Shiihara, care of Tomatsu Shiihara, Japan