ניאו ראוך בגלריה דיויד זווירנר בניו יורק.

יונתן הירשפלד על תערוכתו של ניאו ראוך בגלריה David Zwirner

התערוכה הענקית של ראוך בגלריה היוקרתית הייתה הזדמנות עבורי לפגוש חבר ישראלי יקר העושה בניו יורק. הקדמתי לפגישה בכחצי שעה. התרשמתי מהעבודות. העבודות גדולות מימדים, עשירות ומתוחכמות. הקומפוזיציות מלאות אינטליגנציה ציורית, רגישות וכשרון מיוחד ליחסי צבעים. פה מופיע איזה וורוד שלא ציפית לו שם ירוק זרחני בין האפורים. מקובל לומר שמכל ציירי החזרה לציור הגדולה של שנות השמונים ראוך היה האחד שממש ידע לצייר. מקובל לומר שזה בגלל הרקע המזרח גרמני שלו, העובדה שהוכשר בלייפציג, באווירה שהכשירה ציירי תעמולה וציירי כרזות. ואכן חלק גדול מהציורים נושאים בהם אישהו די אן איי של כרזת תעמולה.

יחד עם זאת, חשבתי לי, בעודי מחכה לידידי, שהציורים מאכזבים. כמי שהכיר את ראוך בעיקר מרפרודוקציות הפגישה אתו במקור הייתה מאכזבת: זה הידע הגדול בציור? לאט לאט ראיתי בכל ציור מקומות מאכזבים. הצבע מונח שטוח, דק, דל. הטונליות אוטומטית ולא רגישה. הרבה מקומות מרושלים. אג'ים- הקצוות בין הדימוי לרקע חלשים במיוחד. התחלתי להתעצבן. כמו נגר בתערוכת ריהוט שרואה כיסאות שנוסרו יפה ולוטשו מעולה אבל הודבקו עקום. משהו מגאוות הצייר שלי נפגעה.

ואכן כשהגיע ידידי הישראלי מיד הבעתי בפניו עד כמה מאכזבים הציורים במקור מהבחינה הטכנית לעומת יופיים בקטלוגים. ואז קרה דבר מענין עברנו בתערוכה ודיברנו על הפגמים האלו וככל שהבטנו בהם יותר וניסינו לדמין מה היה קורה לציור הזה לו היה מצוייר ברצינות ומחוייבות טכנית גבוהות יותר התגלה תוכן מסויים בעבודות האלו שהיה סמוי מעיני כל השנים. ראוך איננו סוראליסט. הוא לא דאלי או מגריט. הוא לא משתמש בשפה של ייצוג העולם החיצוני על מנת לתאר את עולמו הפנימי.

אלו הן עבודות על עולמנו. חוויית חיינו הקולאז'יסטית. הטלוויזיונית. המזפזפת. הנוודית. קרעים של דימויים ללא מחוייבות. חוויית חיינו האינטרנטית. חוויית הקט אנד פייסט. זהו ציור זריז, של הצעות. מודלים אפשריים של פיוטיות. חרכים של ממשי סתום מעבר לדקטטורה של המובן. של נגיעות משפה של שיר או כתב חידה בחייו של פועל. 

ובכך עוצמתם. לו היה ראוך סוגר כל ציור ולא משאיר אותו כהצעה. מנסח ומניח את הצבע ברצינות רמברנדטית הוא היה מאבד את היכולת האירונית הקולאז'יסטית שלו להציג קרעי עולם. והיה הופך לעוד סוג של מגריט מוטש. אז היה צורך בקריאה אלגרית של הציורים. הם היו נקראים כטקסט בעל פשר.

כוחו של ראוך בציורים הגדולים שנועדו לצפייה מרחוק. כוחו בכך שכל ציור בורא עולם. עולם ובו הגיון פנימי, פואטיקה אוטונומית. והציורים כולם בתערוכה מכניסים אותך לדיסנילנד של הנפש המזרח גרמנית בעידן הקפיטליזם המאוחר.

מעט על ניאו ראוך-Neo Rauch (מערכת ארטפורטל) . ניאו ראוך הוא אמן גרמני (יליד לייפציג, 1960), למד באקדמיה לאמנויות חזותיות לייפציג, ושייך לאסכולה החדשה של לייפציג. יש מבקרים הרואים את ציוריו כמושפעים מן הריאליזם הסוציאליסטי, ויש הרואים אותם כסוריאליסטיים (לרבות השפעות של ג'ורג'ו דה קיריקו ורנה מגריט), אם כי הוא אינו מגדיר את עצמו כסוריאליסט.

ראוך מיוצג ע"י הגלריות EIGEN + ART , לייפציג/ ברלין וDavid Zwirner-, ניו יורק. הוא הציג תערוכות יחיד רבות באירופה וביבשת אמריקה, ויצירותיו נמצאות באוספים חשובים כגון אוספיהם של מוזיאון סטדליק באמסטרדם, הפינקותקה המודרנית במינכן וכן המוזיאונים הניו יורקיים גוגנהיים, המטרופוליטן,
והמוזיאון לאמנות מודרנית (MOMA).