קוביזם: האוסף של לאונרד א. לאודר יוצג במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק

האוסף שנתרם לאחרונה למוזיאון ויוצג בתערוכה שתיפתח בקרוב מכיל יצירות מפתח של ארבעת האמנים הקוביסטים העיקרים – ז'ורז' בראק, פרנאן לז'ה, חואן גריס ופבלו פיקאסו. במקביל לפתיחת התערוכה, יקים המוזיאון מרכז לחקר האמנות המודרנית

תנועת הקוביזם השפיעה במידה רבה ביותר על אמנות המאה ה-20: היא הרסה בקיצוניות את האשלייתיות המסורתית של הציור, שינתה באופן מהותי את הדרך שבה אנו רואים את העולם (כדבריו של חואן גריס), וסללה את הדרך להפשטה הטהורה, ששלטה באמנות המערבית במשך חמישים השנים שלאחר מכן. הקוביסטים, בהנהגתם של פיקאסו ושל בראק, פירקו את הפרספקטיבה ואת העיצוב התלת ממדיים המסורתיים כדי להדגיש את המישור הדו ממדי של הציור. הקולאז' הקוביסטי הכניס אל תוך התמונות רסיסים מן התרבות הפופולרית שיוצרה בייצור המוני, וכך שינה את הגדרת האמנות.

בתערוכה "קוביזם: האוסף של לאונרד א. לאודר במוזיאון המטרופוליטן לאמנות" שתוצג במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק החל מ-20.10.14, יוצג לראשונה בשלמותו האוסף שהובטח למוזיאון ע"י מר לאודר ב-2013 ושכולל יצירות ייחודיות של האמנים הקוביסטים העיקריים –הצרפתים ז'ורז' בראק (1882-1963) ופרנאן לז'ה (1881-1955) והספרדים חואן גריס (1887-1927) ופבלו פיקאסו (1881-1973).

למעלה ממחצית האוסף מתמקדת בתקופה בת כשש שנים, 1909-14, שבמהלכה בראק ופיקאסו – שני מייסדי התנועה – עבדו בשיתוף פעולה הדוק. השותפות שלהם החלה בסתיו 1908, כאשר סוחר האמנות עתיר החזון דניאל הנרי קאהנוויילר הציג את ציוריו של בראק בגלריה הפריזאית שלו. המונח "קוביזם" הופיע לראשונה בדפוס במאמר מאת לואי וקסלס אודות התערוכה שהציג קאהנוויילר. האוסף כולל שני נופים מן התערוכה ההיסטורית הזו: הציור "המרפסת במלון מיסטראל" (1907), המציין את המעבר של בראק מן הפוביזם אל הקוביזם, והציור "עצים ב-ל'אסטק" (1908), המציין את חנוכת הקוביזם.

ב-1909 אי אפשר היה להפריד בין בראק ופיקאסו, שסיפר מאוחר יותר כי "כל אחד מאתנו היה מוכרח לראות מה עשה האחר במשך היום. [...] אף קנבס לא היה גמור עד ששנינו הרגשנו שהוא מוגמר". שני ציורים משנת 1911 שנמצאים באוסף – "טבע דומם עם קלרינט (בקבוק וקלרינט)" מאת בראק, ו"שולחן, כוסות, ספלים ומנדולינה" מאת פיקאסו – מהווים דוגמה לרגע החלוצי שבו שני האמנים החלו לצייר אובייקטים מזוויות שונות במרחב שנעשה יותר ויותר רדוד. בציורים נותרו רק רמזים מעטים שיסייעו לצופים לפענח אותם: פרופיל של כלי נגינה, או גדיל של וילון. מכיוון שהעבודות הן על סף אי-הקריאות, האמנים החלו להכניס לתוכן "ודאויות", כפי שבראק כינה אותן: אותיות ומילים מצוירות, וזמן קצר לאחר מכן, ממש פיסות חבלים ועיתונים, דפי תווים ותוויות של מוצרים. הם העניקו השראה לאמנים אחרים לשלב חומרים לא מסורתיים ביצירות אמנות.

האוסף שיוצג בתערוכה כולל אבני דרך כגון ציוריו של פיקאסו "טחנת השמן" (1909) – שהעניק השראה לפוטוריסטים האיטלקיים – ו"טבע דומם עם מניפה: ל'אינדפנדנט" (1911), שהיה אחד מניסיונותיו הראשונים לשלב טיפוגרפיה מצוירת.

האוסף כולל גם את "קערת הפירות והכוס" (1912) מאת ז'ורז' בראק, ה-" papier collé" (קולאז' העשוי מנייר בלבד) הקוביסטי הראשון שנוצר אי פעם. הקולאז'ים היו מדיום אמנותי מהפכני שהקוביסטים השתמשו בו, וששילב "רדי מייד" בתוך האמנות. בקיץ 1912, בהיותו בחופשה עם פיקאסו בדרום צרפת, בראק ראה בחלון ראווה של חנות טפט בחיקוי מרקם של עץ. הוא חיכה עד שפיקאסו יעזוב את העיר, ולאחר מכן קנה את הטפט והדביק אותו בתוך הקומפוזיציה של הטבע הדומם שהוא צייר. החלטתו של בראק לשלב טפט אשלייתי שהודפס באופן מכני כדי לייצג מרקם וצבע של שולחן עץ היוותה נקודת מפנה בקוביזם. מאוחר יותר, בראק סיפר "לאחר שיצרתי את ה" papier collé" [קערת פירות וכוס], הרגשתי הלם אדיר, וזה היה הלם עוד יותר גדול עבור פיקאסו כאשר הראיתי לו את זה".

בנוסף, מכיל האוסף פסלים קוביסטיים מרכזיים: יציקה נדירה של "ראש אישה (פרנאנד)" (1909) מאת פיקאסו, שהעתיק את סגנון הקוביזם האנליטי למדיום התלת ממדי ו"כוס האבסינת" (1914) מאת פיקאסו, שציין את קצו של הפיסול המסורתי. כל אחת משש היציקות במהדורה של "כוסות האבסינת" נצבעה ביד ע"י פיקאסו וכוללת כף פח מחוררת לצריכת אבסינת, וכך מטשטשת את הגבולות בין יצירות אמנות משוכפלות וייחודיות.

האגדה מספרת כי פעם קאהנוויילר, שהיה בדרכו לביקור אצל פיקאסו בבאטו-לבואר, הקומפלקס הרעוע של האמנים במונטמרטר, הציץ אל תוך החלון הפתוח של הסטודיו של גריס וביקש לראות את עבודתו. וכך, בסוף שנת 1912, קאהנוויילר החל לייצג את גריס. אמנם בראק ופיקאסו הציגו אצלו בלעדית, אך גריס שלח את עבודתו גם אל תצוגות הסלון השנתיות, וכך סייע להפצת הסגנון הקוביסטי החדש.

גריס הפך את הקוביזם האנליטי של בראק ופיקאסו לסגנון משלו באמצעות קומפוזיציות המותוות בדייקנות, מישורים שטוחים ודפוסים קצביים של פני שטח אשר בישרו את הקוביזם הסינתטי של שנות המלחמה. האוסף מכיל שישה קולאז'ים צבועים שגריס יצר במהלך המחצית הראשונה של שנת 1914.

ב-1913, קאהנוויילר צירף את פרנאן לז'ה אל רשימת האמנים הקבועים שלו. בדומה לגריס, גם לז'ה הפך את הקוביזם לסגנון ייחודי ורב השפעה, שבו החתכים הדינמיים של צורות חצאי העיגול, הגליל והקובייה מעלים על הדעת את המקצבים החדשים והמשתנים תדיר של החיים המודרניים. אוסף לאודר מכיל מספר יצירות חשובות מן הסדרה של לז'ה "ניגודי צורות", שבהן עיבד לז'ה את הניגודים הראשוניים בין אור וצל, משטחים זוויתיים ומעוגלים, צבע וקו. "המעשן" (1914), שגופו מצומצם לכדי חלקים גאומטריים בסיסיים, מבשר את הדה-הומניזציה שלז'ה עתיד היה לחוות על גופו במלחמת העולם הראשונה, שכן בראק ולז'ה היו בין האמנים הצרפתים הרבים שגויסו לחזית. לז'ה נפצע, ולאחר אשפוז שנמשך למעלה משנה החל לעבוד על "קומפוזיציה (סַדָּר הדפוס)" (1918-19), אחת היצירות הקוביסטיות גדולות הממדים שצוירו אי פעם. הגרסה הסופית מבין שלוש הגרסאות בנושא זה משקפת את הקִרְבה שחש לז'ה אל האדם העובד האנונימי. הרקע שלו כשרטט אדריכלות הוביל את הקוביזם לאסתטיקה מכנית מודרניסטית חדשה.

במקביל לתרומת האוסף, הכריז המוזיאון על הקמת מרכז לחקר אמנות מודרנית ע"ש לאונרד א. לאודר.

התערוכה מתקיימת בתמיכת מענק מטעם המועצה הפדרלית לאמנויות ולמדעי הרוח, והיא תוצג עד 16.2.2015.  

חואן גריס, האיש בבית הקפה, שמן ודפוס על קנבס

 כל התמונות הנלוות לכתבה הן מתוך התרומה שהובטחה למוזיאון ע"י אוסף לאודר ויוצגו בתערוכה.

© 2014 Artists Rights Society (ARS), New York / ADAGP, Paris