התערוכה מציגה יחדיו יצירות מרהיבות שנאספו מבריטניה ומארצות אחרות, והיא חוגגת את הפריחה היצירתית של טרנר בשנים מאוחרות אלה, שבהן יצר כמה מן הציורים המשובחים ביותר שלו, אך היה גם שנוי במחלוקת ולא מובן, שלא בצדק
התערוכה "טרנר המאוחר – הציור משתחרר", שתיפתח במוזיאון טייט בלונדון ב-10.9.14, היא התערוכה הראשונה המוקדשת ליצירה הייחודית שיצר ג'וזף מאלורד וויליאם טרנר מ-1835 ועד מותו בשנת 1851. התערוכה מציגה יחדיו יצירות מרהיבות שנאספו מבריטניה ומארצות אחרות, והיא חוגגת את הפריחה היצירתית של טרנר בשנים מאוחרות אלה, שבהן יצר כמה מן הציורים המשובחים ביותר שלו, אך היה גם שנוי במחלוקת ולא מובן, שלא בצדק.
בין היצירות הבולטות בתערוכה נמצאות יצירות חשובות כגון "רומא העתיקה: אגריפינה עוגנת עם אפרו של גרמניקוס" ו"רומא המודרנית – קמפו ואצ'ינו", שמאז 1839 לא הייתה לציבור הזדמנות לראותן ביחד; "המצוף שנטרף" (1849); ויצירות מרהיבות בצבעי מים כגון "היידלברג: שקיעה" (בערך 1480) ו"טירת במבורג מנורת'מברלנד" (בערך 1837), ציור שמוצג בפני הציבור רק לעתים רחוקות.
התערוכה מציגה יחדיו גם סדרות חשובות של יצירות, כולל קבוצת ציורים רבועים בלתי רגילים, השופכים אור על הטכניקות החדשניות של טרנר.
ציורים בצבע מים שזוהו לאחרונה, כגון הדליקה במצודת לונדון ב-1841,
ג'וזף מאלורד וויליאם טרנר, רומא העתיקה: אגריפינה עוגנת עם אפרו של גרמניקוס, 1839, שמן על קנבס, 91.4X 121.9 ס"מ, מוזיאון טייט, לונדון. |
מוצגים ביחד עם הציור המרהיב משנת 1835 של בתי הפרלמנט הבוערים. התערוכה מסתיימת עם ציוריו האחרונים של טרנר אשר הוצגו בתערוכות, שצוירו ב- 1850 ומתארים את זוג האוהבים הקלאסי דידו ואיניאס. התערוכה מהווה סקירה פנורמית של תקופה פורייה ומשמעותית, המאופיינת באנרגטיות, על אף בריאותו המידרדרת של האמן, והיא שופכת אור חדש על חייו ועל אמנותו של טרנר.
תערוכה זו מערערת את המיתוסים, ההנחות והפרשנויות שהתפתחו סביב עבודתו המאוחרת, ומגלה כי האמן התאפיין בידע ובדמיון רחבי היקף, בדיוק כשם שהוא היה רדיקלי וחקרני מבחינת הטכניקות, התהליכים והשימוש שהוא עשה בחומרים. על אף שהוא הביא אנרגיה מחודשת לחקר ההתפתחויות החברתיות, בתמונות איקוניות כגון "גשם, קיטור ומהירות – הרכבת המערבית" (1844) הוא המשיך לעסוק באופן מעמיק בנושאים דתיים, היסטוריים או מיתולוגיים שקישרו אותו למסורות התרבותיות של תקופתו.
התיאור שתיאר ג'ון רסקין את טרנר כ"גדול בני זמנו" מומחש כאשר צופים בציורים הרבים המצוירים בקנה מידה גדול, ברישומים, בהדפסים ובציורים בצבעי מים המוצגים בתערוכה שאן להחמיץ אותה, אשר מגדירה מחדש את הרעיונות באשר לאחד האמנים הגדולים והאהובים ביותר בבריטניה.
התערוכה תינעל ב-25.1.15
 |
 |
ג'. מ. וו. טרנר, רכס בלו ריג'י, 1841-42, צבעי מים על נייר, 29.7 X 45.0 ס"מ, מוזיאון טייט. |
ג'. מ. וו. טרנר, גשם, קיטור ומהירות – הרכבת המערבית, 1844
©The National Gallery, London |