תערוכה רטרוספקטיבית של מרסיאל רייס במרכז פומפידו בפאריס

"אפשר לומר שהציורים שלי הם מעין גירוש שדים. הרעיון הוא להרחיק את רעיון המוות, למצוא נחמה. בעבודה, ביופי" טוען הצייר מרסיאל רייס, שתערוכה רטרוספקטיבית שלו מוצגת בימים אלה במרכז פומפידו בפאריס. "אני משורר לפני כל דבר אחר. אני מרגיש רגשות פיוטיים שמיתרגמים לדימויים, קצת בדומה לצילומים בתהליך הפיתוח שלהם. הבעיה היא להעניק מילים לדברים שמילים אינן יכולות לתרגם. אני מתעניין בציור משום שזו שפה ללא מילים. לכן נעשיתי צייר. אחרת, הייתי נעשה סופר. הציור הוא שפה בינלאומית".

במאמר הנלווה לתערוכה הרטרוספקטיבית שלו, מוסיפה אוצרת התערוכה, קתרין גרנייה שאפשר גם לומר כי רייס העדיף להיות צייר ולא סופר "משום שהחיים מאירים באור זוהר יותר דרך הציור. משום שכך עובד הראש של רייס: כאשר הוא חש אנרגיה באיזשהו מקום, הסתירות המניעות אותו מתפוגגות וההטרוגניות מתחילה להיראות הגיונית – והיא מוכנה לפעולה. הכישרון המיוחד של האמן לרתום את האנרגיה הזו, וללכת בעקבותיה אל כל מקום שהיא עשויה להוביל, הוא המאפיין הייחודי ביותר שלו, שגורם לו להתבלט בין בני זמנו, לאורך המסלול המיוחד והבלתי צפוי שלו". עוד מתארת גרנייה במאמר, שכותרתו "מרסיאל רייס או הצייר האחרון", את עבודותיו הראשונות, ששילבו חומרים שונים, ציור ופיסול וגם שירה וציור, כי "השילובים הגדירו את עבודתו המוקדמת, ומאוחר יותר הפכו לנושא היצירה העיקרי שלו ולאופן שבו הוא מתמצת את המציאות". גרנייה רואה כאחד המאפיינים העיקריים של עבודתו את טשטוש הגבולות בין ניגודים – כגון אלמנטים יומיומיים ומיתולוגיים, או אמנות עכשווית ויצירות מופת או טכניקות אמנותיות מן העבר – ואת הניסיונות ליישב אותם, ועומדת בדבריה על מאפיינים חשובים נוספים ביצירתו, כגון הצבעוניות העזה וההתחדשות המתמדת.

Le pot de fleur: עציץ עם פרח, 1964, פסל. ניאון, פלסטיק, מתכת. 261.5 x 190.5 x 35.5 ס"מ Musée d’art, Ville de Toulon, © Adagp, Paris 2014

התערוכה, המכילה למעלה מ-200 עבודות מכל התקופות ביצירתו המגוונת של רייס – ציורים, פסלים סרטים, צילומים, מיצבים ורישומים –מקיפה חמישים שנות יצירה, משנות ה-60 של המאה ה-20 עד ימינו. רייס, הנחשב לאחד מגדולי האמנים שחיים כיום בצרפת, נולד ב-1936 למשפחה של אומני קרמיקה בגולף-ז'ואן-ואלוריס שבריביירה של ניס. הוא יצר בסגנונות מגוונים – בשנות ה-60 בסגנון הפופ-ארט, כולל פסלים ומיצבים המשלבים נורות ניאון והקרנות על קירות ותקרת הגלריה; בשנות ה-70 אמנות המושפעת מריטואלים מאגיים שכונתה "שנות השאמאניזם", ואחרי כן – סרטים ניסיוניים, סאטיריים, בעלי אופי פסיכדלי. בהמשך, צייר נושאים פסטורליים בהשראת הסביבה הכפרית שבה חי, שבהם שילב עולם דימויים אישי והתייחסויות למיתולוגיה ולספרות. הוא ערך ניסויים בטכניקות ציור מגוונות, בעיקר טמפרה, תוך הישענות על פרקטיקות וטכניקות מן העבר שקשה מאוד להשתלט עליהן.

כמו כן מוצגים בתערוכה מספר מיצבים שיצר רייס במשך השנים, וסדרת ציורים בפורמט גדול, אשר נוצרו מאז שנות ה-90 של המאה ה-20, ומציגים חזון אלגורי, ובמקרים רבים גרוטסקי למדי, של האנושות.

התערוכה תוצג במרכז פומפידו בפאריס עד 22.9.14.