רישומים מתקופת הרנסנס במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק

בתערוכה "רישומים מתקופת הרנסנס באיטליה מאוסף רוברט להמן" מוצגות יצירות מופת במדיום הרישום, ממרכז איטליה ודרומה, מן המאות 15-16, והיא חוקרת את האמצעים המגוונים שבהם עשו אמני הרנסנס באיטליה שימוש במדיום זה.

בין 42 העבודות בתצוגה יש ייצוג לאמנים פלורנטיניים חשובים כגון לאונרדו דה וינצ'י ואנטוניו דל פולאיולו, ואילו בין הרישומים מדרום איטליה נמצאים דפים המיוחסים לאנטונלו דה מסינה.

התערוכה שמה דגש על תקופה שבה חל שינוי משמעותי ביותר בתפקיד הרישומים – המעבר מן התפישה שלפיה הם משמשים רק ככלי עבודה בסדנה אל ההערכה הגדלה והולכת ביחס אליהם, כביטוי לגאונות אמנותית, שאספנים מוקירים אותה.

התערוכה כוללת יצירות אשר חוקרות את דמות האדם באמצעות רישומי דמויות ודיוקנאות, וכן רישומים גדולי ממדים של קומפוזיציות לתמונות נרטיביות בנושאים תנ"כיים או מיתולוגיים, הכוללים קשת רחבה של סוגי רישומים ונושאים, דתיים וחילוניים כאחד. בין רישומי הדמויות נמצאים דפים המגלים את התעניינותם הגוברת והולכת של האמנים בחקר האנטומיה של העירום האנושי באמצעות סקיצות של דמותם של ישו, קדושים שונים או אלים קדמונים. רישומים אחרים, כגון שני דפים המתארים אלגוריות בדמויות נשים – האחד מיוחס ללורנצו מונקו והאחר לפְרָא אנג'ליקו – מגלים את התעניינותם של האמנים בהשפעת האור על הבד.

רישומים אחרים חוקרים את היחסים ההדדיים בין הדמויות ומהווים דוגמה לבניית קבוצות מורכבות ולארגון הקומפוזיציה. רובם של רישומים אלה מתוארכים למאה ה-16 וכוללים תנוחות מנייריסטיות דינמיות של דמויות המשולבות זו בזו, בהשראת תבליטים קלאסיים.

אנטוניו פולאיולו, רישום לפסל פרש, בערך 1482-83, טכניקה מעורבת, 28.1 X 25.4 ס"מ

הדפים המציגים שלבים שונים של תהליך התכנון והעבודה מדגימים את הפונקציות המגוונות שבהן שימש הרישום את אמני הרנסנס. מגוון זה נע מסקיצות מהירות, ראשוניות, לרישומים מפורטים ומשוכללים יותר, תכנוני קומפוזיציות ו"קרטוני" (רישומים בגודל מלא שמאפשרים להעביר את העיצוב למשטח אחר), וכן רישומים מלוטשים ביותר שנועדו לפטרונים. מספר דפים מדגימים את תהליך העבודה של האמנים, את התפקיד המעשי והאקטיבי מאוד שהרישומים מילאו בסדנאות וכן ביצירת מדיה אחרות, כגון פיסול, טקסטיל ותחריטים.

מספר רישומים נושאים עדויות פיזיות לשימוש שנעשה בהם כאמצעים להעברת העיצוב למשטחים אחרים או להגדיל את קנה המידה של הקומפוזיציה. ביניהם נמצא הרישום של אנטוניו דל פולאיולו לפסל הברונזה של דוכס מילאנו, פרנצ'סקו ספורצה, שנושא חורים לאורך קווי המתאר של דמויות הסוס ורוכבו. שימוש מרתק אחר ברישום – ככלי ללמידת הפרספקטיבה – הוא הרישום של לוקא סיניורלי של ראש גבר בפרופיל, הנושא קווי מתאר מנוקדים, סימונים בסרגל והערות מאוחרות יותר; הרישום שימש כדיאגרמה להקצרה של ראש האדם, על פי השיטה שתוארה והודגמה ע"י המורה שלו, פיירו דלה פרנצ'סקה, בספרו על הפרספקטיבה.

ג'ורג'ו וזארי, האמן וכותב הביוגרפיות של האמנים מן המאה ה-16, היה אספן חשוב ביותר של רישומים, ואף ערך אלבום ובו יצירות מאת האמנים שהביוגרפיות שלהם נכללו בספרו "חיי האמנים" (1550, 1568). מספר רישומים המופיעים בתערוכה, כולל אחד מן הרישומים מאת פולאיולו, השתייכו ככל הנראה לאלבום הזה. כתביו של וזארי מילאו תפקיד חשוב בקידום חשיבותו של הרישום או הדִיזֶנְיוֹ (disegno), מונח ששימש גם לתיאור פיתוחו של הרעיון במוחו של האמן (עיצוב) וגם לביטויו על גבי הנייר (רישום), ושבו נפגשו היד והאינטלקט. וזארי גם העלה את מעמדו של הרישום באמצעות ייסוד ה"אקדמיה דל דיזניו" בפירנצה ב-1563, שהתבססה על ההנחה אשר לפיה המשותף לאמנויות השונות הוא שמקורן בדיזניו, ושכללה ציירים, פַּסָלים ואדריכלים שהוכשרו ברישום. התערוכה מדגימה את הקשר בין תיאוריה ומעשה, ומציגה את הרישומים בהקשר של כתבים מן המאות 15-16 כגון כתביו של וזארי.

התערוכה, אותה אצרה אליסון מאנגס נוגואיירה, מוצגת באגף רוברט להמן שבמוזיאון המטרופוליטן בניו יורק עד 1 בספטמבר 2014