הקריירה הקצרה והמבריקה של ז'אן בטיסט קארפו (1827-1875), התרכזה בערך ב-15 שנה, בתקופת שלטונו של נפוליאון השלישי, הייתה אחת ההתגלמויות המושלמות ביותר של הרעיון הרומנטי של "האמן המקולל", שנע בין אנרגיה וחיוּת ובין השראה מיוסרת.
בימים אלה מוצגת במוזיאון ד'אורסיי בפאריס רטרוספקטיבה בשם "פַּסָּל האימפריה" המוקדשת לפסליו, לציוריו ולרישומיו של אחד מחשובי הפסלים הצרפתיים במחצית השנייה של המאה ה-19, שהסופר אלכסנדר דיומא, שהוא פיסל גם את דיוקנו, אמר על פסליו שהם "יותר חיים מן החיים עצמן".
התערוכה מורכבת מ-85 פסלים, עשרים ציורים וכשישים רישומים, העוקבים אחר תהליך היצירה באמצעות הצגת מודלים וסקיצות בטרקוטה או בגבס המובילים את הצופים לאורך המסלול המפרך שעבר האמן בין הולדת הרעיון ובין התוצר הסופי.
התערוכה מחולקת למספר קבוצות העוקבות אחר תהליך העבודה של אחדות מיצירותיו – "נער הדייגים עם הקונכייה", "אוגולינו", "נסיך האימפריה", "הריקוד" ו"מזרקת מצפה הכוכבים". חלק גדול מהיצירות מתעדות את ה"נשפים האימפריאליים" – רישומים וציורים של נשפים בארמון, דיוקנאות אלגנטיים ושאפתניים – וכל אלה מנוגדים לצד האפל והמיוסר שהעניק לקארפו את ההשראה ליצירות האישיות יותר.
אוצר – אדואר פאפה, אוצר ראשי, מוזיאון ד'אורסיי.
התערוכה תוצג עד 28 בספטמבר במוזיאון ד'אורסיי, פאריס.
בתמונה :
ז'אן בטיסט קארפו, "נער דייגים עם קונכייה" (פרט), 1861-1862, שיש, 92 X 42 X 47 ס"מ, נשיונל גלרי אוף ארט, וושינגטון. הצילום באדיבות הנשיונל גלרי אוף ארט, וושינגטון.