לובר אבו דאבי: לידתו של מוזיאון

תערוכה בלובר פאריס – בין 2 במאי ל-28 ביולי, 2014

התערוכה מאפשרת לקהל הצרפתי והאירופי לזכות בהצצה טרומית אל העושר והמגוון המאפיין את האוסף של המוזיאון העתידי וגם לחוש את הפרויקט הזה, שמנסה ליצור דיאלוג בין תרבויות

"האם יכול להיות אתגר גדול יותר למוזיאונים הצרפתיים, המאוחדים תחת המטרייה של סוכנות המוזיאונים הצרפתית, מאשר השתתפות בלידתו של מוזיאון חדש, שאין דומה לו"?
שואל מארק לדרה דה לשרייר, יו"ר חבר המנהלים של סוכנות המוזיאונים הצרפתיים, לרגל התערוכה "לידתו של מוזיאון", שבה מוצג בפאריס לראשונה האוסף של לובר אבו דאבי, אשר ייפתח בדצמבר 2015. התערוכה, המוצגת במוזיאון הלובר בפאריס בימים אלה (עד 28 ביולי) מציגה בפני הקהל דיאלוג מרתק בין תרבויות ועולמות, דיאלוג שהנו אחד מקווי היסוד של המוזיאון המוקם באבו דאבי תוך שיתוף פעולה ראשון מסוגו עם "סוכנות המוזיאונים הצרפתית" (ארגון גג הכולל את מוזיאון הלובר, מרכז פומפידו, מוזיאון ד'אורסיי, מוזיאון ל'אורנג'רי, הספרייה הלאומית של צרפת, מוזיאון קה בראנלי ואחרים), בהתאם להסכם שנחתם בין צרפת ובין איחוד האמירויות.

התערוכה מאפשרת לקהל הצרפתי והאירופי לזכות בהצצה טרומית אל העושר והמגוון התרבותי המאפיין את האוסף של המוזיאון העתידי וגם לחוש את ייחודו של הפרויקט הזה. בהודעה לעיתונות מטעם הלובר נמסר כי המוזיאון לא יהיה עותק של הלובר הצרפתי באבו דאבי, אלא מוסד מקורי, עם אוסף משלו, המציע פרשנות משלו והמשקף מסורות מקוריות של הארץ שבה הוא נבנה.

את ההתייחסות למסורת המקומית אפשר לראות גם בפרויקט האדריכלי הייחודי של המוזיאון, אשר תוכנן ע"י ז'אן נובל, ואשר גם הוא מוצג בתערוכה. לדברי נובל, המוזיאון מבקש ליצור עולם המקבל בברכה את הבאים בשעריו ולהשתייך למדינה, להיסטוריה ולגיאוגרפיה שלה מבלי להיות תרגום שטחי שלהן. לדבריו, המוזיאון, הנמצא על החוף, בקצה הטיילת העירונית, מבוסס על אבן הפינה של האדריכלות הערבית: הכיפה. אולם זוהי כיפה כפולה, שהקוטר שלה 180 מטרים, אשר קרני השמש חודרות מבעדה ושוטפות אותה.

בתערוכה המוצגת כעת בפריז נחשפות למעלה מ-160 יצירות מן האוסף הקבוע של המוזיאון, מראשית ההיסטוריה האנושית ועד ימינו, אשר נרכשו בהדרגה ע"י המוזיאונים מאז 2009, תוך שימוש בידע ובמומחיות של הצוותים מאבו דאבי ומסוכנות המוזיאונים הצרפתית.

בין המוצגים הבלתי שגרתיים בתערוכה נמצאים צמיד זהב עם אריות שנוצר באיראן לפני כ-3,000 שנה, ספינקס יווני נדיר מן התקופה הארכאית, בודהיסטווה גדול מפיקסטן, ציור מרהיב של הבתולה והילד מאת ג'ובאני בליני, ציורים מאת יורדנס, קייבוט, מאנה, גוגן, מגריט, קולאז' שטרם הוצג מאת פיקאסו ותשעה ציורים מאת הצייר האמריקני סיי טוומבלי, אשר הלך לעולמו לאחרונה.

חלקה הראשון של התערוכה מתמקד בתולדות איחוד האמירויות באמצעות תצוגת פריטים ארכיאולוגיים שנחשפו באיחוד האמירויות. החדר השני מהווה מבוא סמלי למטרות המוזיאון והאוסף שלו, ומציג נרטיב אחיד של תולדות האמנות. היצירות בוחנות את נושא הדמות האנושית ואת ייצוגה באמצעות הצבת פריטים ארכיאולוגיים בצד יצירות מודרניות. "המטרה אינה להציג את התוכן של המוזיאון החדש, אלא את החזון האוניברסלי והשאיפות האסתטיות כפי שהגו אותם מתכנניו" נמסר מהמוזיאון.

לדברי צוות ההקמה, התערוכה מדגישה את זהותו של לובר אבו דאבי: אוניברסליות, התמודדות עם העדויות האמנותיות לקיומן של התרבויות הגדולות מן העת העתיקה ועד ימינו והדגשת הרב תחומיות של שדות הפעילות האמנותית. ז'אן לוק מרטינז, נשיא הלובר ומנהלו, מציין כי התערוכה ומדגישה את השאיפות של המוזיאון האוניברסלי הזה: להציג יחדיו את תרבויות העולם באמצעות גישה קפדנית, רב תחומית ומדעית.

עוד נמסר מן המוזיאון כי שבירת החלוקות הגיאוגרפיות והכרונולוגיות מדגישה את תפקידו כמוזיאון המעודד דיאלוג. לשם כך, במשך עשר השנים הראשונות ייעשה שימוש בשיטה ייחודית של רוטציה באוסף, כאשר כ-300 יצירות מן האוספים השייכים למוזיאונים הצרפתיים ומן הרכישות המתמשכות שנעשות ע"י לובר אבו דאבי מראשית הפרויקט, יוצגו זו בצד זו, תוך יצירת קשרים בין יצירות השייכים לאופקים תרבותיים וגיאוגרפיים שונים.

יצירות מתוך התערוכה

אדואר מאנה (פאריס, 1832-1883)

הצועני

1861-1862, לאחר 1857

שמן על קנבס

גובה 90.5 ס"מ, רוחב 55.3 ס"מ

© Louvre Abu Dhabi / Thierry Ollivier

הבוהמי הוא אחד משלושה קטעים מתוך הציור הצוענים שצויר ע"י מאנה בשנים 1861-1861. מ לאחר 1867, מאנה הרס את הציור, ושמר שלושה חלקים מתוכו. שני החלקים האחרים הם טבע דומם עם שום, שגם הוא נמצא באוסף של לובר אבו דאבי, והשני שותה המים שנמצא כיום במכון לאמנות בשיקאגו. אין ספק כי העוינות של המבקרים כלפי הציור הצוענים, שבאה לידי ביטוי ב-1863 ואחר כך ב-1867, עודדה את מאנה לחתוך – ממש בפועל – את קשריו האחרונים עם המסורת. בעקבות כישלונו של הציור, שתיאר סצנה פיקטורסקית, באה המצאת היצירה המודרנית, שאינה זקוקה לנרטיב אשר יתמוך בקיומה.

סיפור מסעו של קיסר סין: הקיסר מפליג

שטיח קיר, צרפת, בּוֹוֶה, בית המלאכה המלכותי לשטיחי קיר

סוף המאה ה-17 – ראשית המאה ה-18

צמר ומשי

גובה 396 ס"מ, רוחב 269 ס"מ

© Louvre Abu Dhabi / Thierry Ollivier

השטיח הזה הוא דוגמה נפלאה לחיבור בין התרבויות שמאפיין את המוזיאון – הוא משקף את האופן שבו נתפשה במערב התרבות הסינית בסוף המאה ה-17 ובראשית המאה ה-18, וכיצד אמנים בעלי הכשרה מערבית שילבו נושאים ואלמנטים דקורטיביים סיניים בעבודתם.(ע.מ)

סדרת השטיחים סיפור מסעו של קיסר סין, המכונה גם השטיחים הסיניים, שהעבודה עליה החלה בסוף המאה ה-17, היא סדרה בת תשעה שטיחי קיר, שמטרתה לקשט חדרים מפוארים. זו אחת מיצירות המופת של השטיחים המערביים הארוגים, ודוגמה נפלאה להתפתחות העניין האירופי בסין, שחידש בהיקף אדיר את המגוון העיטורי והאמנותי, בעקבות ההיקסמות באותה עת של אנשי החצרות האירופיות, בעיקר בוורסאי, מן המזרח הרחוק. הסדרה זכתה להצלחה רבה, ותיאור הנושא בשטיחים ארוגים נעשה פעמים רבות במהלך המאה ה-18. היצירה גדולת הממדים המוצגת כאן היא חלק מאחת הסדרות הראשונות, והיא מתארת את הסצנה של הנסיך המפליג בכלי שיט אשר מעוצב כסירה סינית ומקושט בדרקונים ובזרים; הקיסרית היושבת על כס מלוכה מתחת לחופה כבדה משגיחה על ההתרחשות. הסצנה כולה עטופה באדריכלות דמיונית. בשטיח זה, היוצר שילב במיומנות צבעים מאירים ואפקטים אקזוטיים מגוונים תוך רמזים חזותיים דקים וציטוטים מדויקים כגון העיר ברקע, שנלקחה מתחריט, וכן חפצים סיניים כגון המטרייה, פיסות הבד הרקומות והיצורים ההיברידיים

הדמיוניים (magots) המשקיפים על המבנה מלמעלה.

באחרם גור בביתן הירוק

איראן, שיראז, בערך 1560-1570

דיו, צבעים וזהב על בד

גובה 32.5 ס"מ; רוחב 19.5 ס"מ

© Louvre Abu Dhabi / Agence photo F

העמוד הזה הוא אחד מתוך שבעה עמודים פרסיים הנמצאים באוסף של לובר אבו דאבי, הכוללים ארבע איורים של כתבי יד ושלושה עמודים מתוך אלבומים. שני איורים נלקחו מתוך עותק של השאהנאמה (ספר המלכים, או רישומים מלכותיים), האפוס מאת המשורר פירדוסי (המאה ה-10 לספירה), ושני האחרים נלקחו מתוך שבעת הדיוקנאות, מאת המשורר הרומנטי ניזאמי (המאה ה-12). שבעת הדיוקנאות מספר אודות מלך סאסאני, באחרם גור, שנשא לנשים שבע נסיכות משבעה מחוזות ברחבי העולם. כל נסיכה מקבלת ביתן מגורים שצבעו תואם לזה של הכוכב השליט שלה. המלך מבקר אותן, כל אחת בלילה אחר בשבוע. כל אחת מן הנסיכות מספרת לו סיפור חוכמה שנוטל חלק בהתקדמותו הרוחנית. עמוד זה מציג את באחרם גור בביתן הירוק של הנסיכה פארי נאז, המזוהה עם הירח, ואפשר לייחס אותו לשירז בתקופת האימפריה הסוופית, בין השנים 1560-1570.