האמנות היהודית במאה ה-19 ומקורותיה

תרגום ועריכה עטרה מוסקוביץ'

כתבה זו נערכה לקראת התערוכה "המאסטרים הגדולים", האמנות היהודית במאה ה-19 ומקורותיה, במוזיאון מאנה כץ בחיפה (מאי עד נובמבר 2014)

מוזיאון מאנה כץ עורך תערוכה נרחבת המהווה הזדמנות להתרשם מיצירות האמנים המובילים של ה"אמנות היהודית" המתהווה במהלך המאה ה-19. למעשה ,ניתן לאמר, כי עד לאותה עת, הדיון ביצירה היהודית הצטמצם ברובו, פרט למקרים יוצאים מן הכלל, לשיח על אתנוגרפיה, פולקלור ואוּמנות. היהודים באירופה, בתקופה שקדמה למאה ה-19, לא נחשבו לחלק מהתרבות האירופית ומתולדות האמנות. יש לציין כי בעת האחרונה אותה עשייה אתנוגרפית, אומנותית ופולקלוריסטית חוזרת להיות חלק מהשיח האמנותי המרכזי, עם זאת, כתבה זו אינה מתייחסת לכך אלא ל"אמנות היהודית" המתהווה בקרב הציירים היהודים הידועים המתפרסמים החל מהמאה ה-19.

השינויים במעמדם של היהודים במאה ה-19 הובילו להופעתם של אמנים יהודים אשר למדו באקדמיות ובבתי ספר לאמנות באירופה. הסגנון הריאליסטי השליט ביחד עם הרקע האתנו-אירופי המגוון, של לאומים שונים, עודד את התפתחותו של ז'אנר אמנותי המתאר את חיי היהודים. בראשית המאה ה-20 היו שני זרמים מרכזיים: האחד – התעוררות התנועה הלאומית היהודית והאחר – ביטוייה של אמנות האוונגרד האירופית.

הגיבורים הראשיים של היצירה היהודית המודרנית היו "האמנים היהודים החדשים": מאוריצי גוטליב, שמואל הירשנברג, מארק אנטוקולסקי, יצחק לויתן, איזידור קאופמן, מקס ליברמן, לסר אורי, קאמי פיסארו, סיימון סולומון, יוסף ישראל'ס ואחרים. אמנים אלה שאפו להפוך ל"מאסטרים הגדולים" של "האמנות היהודית החדשה", באמצעות רכישת הכשרה באקדמיות ובבתי ספר לאמנות באירופה, שנפתחו זה מכבר בפני האמנים היהודים.

בולט וייחודי מבין הציירים היהודיים היה מאוריצי גוטליב, שהנושאים בהם עסק הושפעו מן האמנות האירופית והפולנית של התקופה. בצד יצירות המתארות נושאים יהודיים, הוא יצר ציורים בעלי תוכן נוצרי מובהק. אמן אחר, שהושפע מן הסגנון האקדמי, היה הפסל מארק אנטוקולסקי. על אף סגנונם הניאו-קלאסי, פסליו הצליחו להעביר מאפיינים רגשיים באופן ריאליסטי. מאידך, היו ציירים יהודים גדולים, ובהם שמואל הירשנברג שעסקו רבות בגורל היהודי . בתקופה שבה הירשנברג היה מראשי המורים בבצלאל , נהג בוריס שץ, מייסד בצלאל, להביא את אורחיו בבצלאל להצטלם ליד תמונתו הידועה של הירשנברג, "היהודי הנודד" (כיום, באוסף מוזיאון ישראל). לבד מאיכותו הציורית, ציורו של הירשנברג הובלט גם מפני שביטא, לדעתו של שץ, בצורה כה נוקבת את הרעיון שתקומה לאומית בארץ ישראל, היא הפתרון היחיד למצוקת החיים בגולה, מצוקה שבה עסק רבות בסוף המאה ה-19.

הצייר הולנדי יוזף ישראלס היה ידוע בכך ש"תיעד" את חיי היומיום. יצירתו רחבת ההיקף נראתה בעיני הקהילה היהודית כביטוי מושלם של אמן שהוא גם יהודי וגם כלל- עולמי. גם מקס ליברמן, מחבריו של ישראלס, פיתח את הנושא הזה, אם כי הסגנון הריאליסטי- דוקומנטרי שלו לא דבק במסורת היהודית. סוג שונה וחדש של אמנות נוצר ע"י האמן היהודי- צרפתי אורי לסר, שהיה קשור לאסכולה האימפרסיוניסטית.

התערוכה עוקבת אחר ההתפתחויות באמנות שנוצרה ע"י אמנים יהודים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, במטרה לחקור את המקורות וההשראה שהשפיעו על אמני "אסכולת פאריס היהודית", ובעיקר על יצירותיו של מאנה כץ. היא עוסקת בשינויים אשר הגדירו והכתיבו את הקונספטים היהודיים המודרניים של העצמי, הזהות והאמנות.

יצירותיהם של אמנים כגון גוטליב, אנטוקולסקי, ישראלס, ליברמן, אורי, קמיל פיסארו ואחרים מוצגות על רקע המחקר האתנו- אירופי של הלאומים השונים ועל רקע האמנות האירופית העוסקת בחוויה היהודית בכלל, וזו של ישראל בפרט. התערוכה מבקשת לחקור את ההתמודדות של רעיונות ורגשות עם צורות הנובעות מהשקפות עולם ואמונות מגוונות, ומציגה, צד בצד, יצירות ונושאים ממקורות שונים – אמנות ישראלית בצד אמנות ישראלית ויהודית; ציורים, צילומים, הדפסים ורישומים; יודאיקה ויצירות אתנוגרפיות; תיאורים של מקומות קדושים בצד נשים יפות; ירושלים כפי שהיא צוירה ע"י ויליאם טרנר ודיויד רוברטס בצד צילומים מוקדמים מאותה תקופה, וכן מוצגים נוספים רבים לשם השוואה.

מוזיאון מאנה כץ, הממוקם ברחוב יפה נוף (לשעבר רחוב פנורמה) והמשקיף על הנוף המרהיב של מפרץ חיפה, נפתח ב-1977 בביתו של האמן, בו הוא התגורר ויצר בשנות חייו האחרונות. התערוכה מוצגת החל מ-9.5.2014 ועד לחודש נובמבר 2014.

מוזיאון מאנה כץ

רח' יפה נוף 86, חיפה