בתערוכה הבינלאומית "Wildlife Photographer of the Year", שטים לפניך כמאה צילומים מתוך מגוון צורות החיים על פני כדור הארץ. זהו שיאו של כלל היופי הנאצל ולתוכו נדמתי בפליאה. הכישלון הצורב שנחלתי עד כה בלחיות בקרב אחיי בני האדם, העלה בי תהיות על האבולוציה המשנית של חיי. "אני חושב שאוכל לחזור ולחיות בין בעלי החיים. כה בוטחים הם ועומדים ברשות עצמם. אני עומד ומתבונן בהן שעה ארוכה ארוכה. (וולט ויטמן, "שירת עצמי"). ובאמת, שעה ארוכה צדו עיניי את חיות הפרא העדינות מכל.
ג'מי טריס (ארצות הברית) לכדה בעדשת המצלמה את המבט העצמתי באנושיותו של קוף המקוק היפני. תחילה מבטו מסחרר בחשיבותו העצמית. לאחריו ניצוד על ידי העין הטקסט המופיע לצד הצילום, אשר יפרק בשיטתיות את היסודות מהם שאבת אנושיות. "יונקים אלה, שהם בעלי אופי חזק, נמצאים בסכנת הכחדה חמורה, בעיקר משום שבשרם נחשב למעדן במקום מושבם באי האינדונזי". הצילום של קוף המקוק נקרא "המבט", והעוצמה האנושית שהחסירה בך פעימה בשל הדמיון הרב לאדם, מציף עכשיו באישוניך חמלה מרה. אם בשרם של האנושיים כמעדן, הרי שאנו מתבוננים בעיניהם של הנידונים למוות. "ביחס לבעלי החיים, כל בני האדם הם נאצים וכל יום הוא טרבלינקה" כתב הסופר היידי יצחק בשביס זינגר ושילח חץ נוקב ביצר האדם. ייתכן שאחת הטעויות של האל או האבולוציה בת מיליוני השנים היתה שלא השכילו להזרים לבשרם של כלל מיני החיות טעם מר כתרעלה וכך לא היו ניצודות מעולם. עם המחשבה המנחמת הזאת קיפצתי אל "החיים מתחת למים" אחת הקטגוריות בתערוכה. ארמנים הוא מפרץ קטן סמוך לחוף טנריף. הוא משמש להתכנסותם של צבי הים הירוקים הבאים לזלול להנאתם את ירק הים המצוי בשפע. ג'ורדי קיאס (ספרד), שחה לאיטו במים הרדודים כדי לצלם מקרוב את צב הים הירוק ממבט על, כיצד זה פורש את ארבעת משוטיו בהרמוניה עם מימי הים הזכים והתכולים. "הצבעים המרהיבים והדוגמאות שעל השריון היו מהפנטות" מדווח הצלם. לא בכדי, אוכלוסייתם של צבי הים הירוקים בסכנת הכחדה. הם ניצודים בשל שריונם המדהים ביופיו. לא רק בשרם המעודן של קופי המקוק ערב לחיך האדם. הרי שגם העין הרעבה ליופי לא תשבע מלהרוג. אני חושב על .jpg "צילום: ג'ורדי קיאס")
השריון המת והקפוא הניצב בטרקלין ביתם של שוחרי האמנות והחן. מהיכן הם שואבים את היופי משלדות מתות המכסות את קירות ביתם? הלו יופיו של החי משתקף מתוך התבוננות במחזור החיים כולו. קסמה של החיה המתמזגת בהרמוניה עם הטבע ונעלמת כהרף עין הוא היופי החמקמק. אותו מצליח הצלם לצוד לנצח נצחים. אך לפחות האצבע הלוחצת על הדק המצלמה אינה מגואלת בדם.
יצר האדם השמור לנזר הבריאה, ידע לבנות פלאי עולם וארמונות פאר בני אלפי שנים, אך מעולם לא הצליח להכיל יופי מבלי לחמוד אותו. כל כך הרבה יופי יש עוד בעולם הנאצל הזה שהרג וכיליון מן ההכרח שיתגשמו, ולו רק כדי לצמצם במעט את היכולת לאמוד אותו בנפש האדם. לא יכול האדם להכיל יופי רב מידי בנפשו המצומקת והוא צמצם את האפשרויות. האדם מסוגל להכיל רק מעט יופי, מרחבים עזים של עוצמה ופרא הוא ימחק מעל פני האדמה ואת המעט שנותר יהפוך לשמורה מוגנת. יציל זנים נכחדים שהם מעשה ידי האדם ולו בלבד שיתרברב באנושיותו. כי אז יאמר "איזה נשגב הוא האדם המציל חיות נכחדות".
הטבע והחיות הם תבנית האבטיפוס הקדומה של כל מעשה האמנות מבראשית. אך מעל כל זאת, מעשה ההתבוננות בטבע ובחי, הוא הבבואה של השתקפות פניו הכעורים והיפים של המין האנושי. כדי להדגיש את הדמיון האנושי שיש בפניו של קוף המקוק, צילם ג'ספר דוסט (הולנד), תקריב של ארשת פניו הענוגה של הקוף אשר טובל גופו במימי מעיין מהביל בעמק ג'יגוקודני ביפן. בצילום השמימי ניתן להתרשם מזיכוך העונג בפניו השלוות של הקוף, כעין נפשו צוללת למעיינות קדומים של חוויה על חושית. לרגעים נדמה שהנך מביט בהערצה סמויה בדמות גורו זקן שבע דרכים אשר ספג לתוכו חכמה עתיקה. מורה זן, או מאסטר. השלווה הניגרת מפניו של הקוף, ממקסמת את הפליאה שהיצור שרוי במדיטציה טרנסצנדנטלית, חוויה שהיא מעל ההיגיון, מעל ההכרה, הרבה מעבר לרעש המכני בבני האדם. שנות דור שהמדענים מחפשים את החוליה החסרה באבולוציה, מתחקים אחר מאובן בין מיליוני שנים, כדי לשפוך אור מאין באנו. אך לא היה די להביט בהתרגעות האלוהית העולה בפניו של הקוף המשקיע גופו במימי האגם? שהרי כל שפעת הידע הטבועה באדם מקורה בשורשי העונג החושי.
ואנו היהירים שכה גאים במודרניזציה השועטת לשיא השיאים, לא הצלחנו למצוא רגע אחד שלם של מרגוע. היש תבוסה גדולה יותר לאדם על פני בעל החיים? האדם המודרני כלוא במרדף אינסופי אחר רגע אחד טהור שכבר מקדמת דנא מצוי בנפשם של הקופים. החוליה החסרה מאין באנו אינה מצויה על פני מאובנים, אלא בידיעה כי בבעלי החיים שרויים הזיכוך הפנימי והיכולת להיטהרות. אותו דבר מופלא שהאדם ממשיך לחפש בקדחתנות ולקרוא לו הארה, שלווה פנימית, נירוונה, או כל חיבור אל הרוח הקדומה האוניברסאלית אשר אבדה במחשכי נפש האדם החרוצה.
משאבדה הרוח הגדולה באדם, נשאב האדם אל תכונותיו החייתיות. האמנות הפרה-היסטורית, סיפרה לנו שציורי חיות הבר שצוירו על כותלי המערות לפני ארבעים אלף שנה נוצרו בכדי להעביר את מורשת הציד אל הדורות הבאים. השבוע הגיעה למייל הפרטי שלי הודעה שכמוה כזעקה המרתיעה מפני רצח עם. פרטי ההודעה: "בעוד כמה ימים, איל הון וחבריו, יוצאים לתחביב הקיץ שלהם כדי לצוד לווייתנים בצלצל, לקצוץ אותם לחתיכות ולשלוח את הבשר שלהם דרך הולנד ליפן, שם הוא יימכר כמזון לכלבים. כ-180 מהיונקים הנדירים הללו אשר נמצאים בסכנת הכחדה ישחטו למוות בקרוב". מטרת ההודעה להגיע למיליוני חתימות שיוגשו לראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, במטרה ליצור לחץ כדי למנוע את המשלוח דרך נמלי הולנד.
ניחא אנו העניים והמרודים אשר יכולנו למצוא הצדקה לרצח החיה. כפי שמופיע בהמשך התערוכה בצילום התלוי תחת הכותרת "סופם של הכרישים" ובו נראים אלפי כרישים שנטבחו זה מכבר רק כדי לספק את סנפירי הכריש המיועדים להכנת מרק עשיר בטעמים. כיצד ניתן לשפוט את בני האדם המחפשים לשרוד? כיצד ניתן לשפוט את האפריקאי הצד את השנהבים יקרי הערך הנעקרים מהפילים, אם בכך הוא מציל את משפחתו מהרעב ומהחולי? אך מה יאמרו עשירי עולם עמוסי כל טוב, אשר ברשותם את כל הכלים לחוות את רגעי הפלא האדירים במרחביו הקדושים של כדור הארץ. בידיהם סלולים כל הערוצים להגיע אל פסגות היופי הנאצל ובכל זאת, בוחרים הם בציד לווייתנים כמסע הרג פגני רק לשם ההנאה אשר סופו להאכיל את הכלבים, אפילו לא את בני אדם. כי תהא אשר תהא גדולת האדם והישגיו החומריים, הוא תמיד ישוב אל חיות הפרא בנפשו. לעד ייסוב על עקבותיו המדממים מראשית האנושות, אלא שהפעם אוחז הוא בידיו כלים מודרניים של המאה העשרים ואחת. עבורכם ניסחתי בני האדם את דמי ימיה של פסגת האנושות לכשתבוא: "שיאו של כלל היופי הנאצל הוא סך הכול געגוע לכיעור מפלצתי קדום".
השנה הוגשו למעלה מ-48,000 צילומים מ-98 מדינות, המהווים מבחר מרהיב של רגעי חיים, פעולה והישרדות בעולם החי. תערוכת הצילומים הזוכים מ-2012 שיזמו המוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון ו-BBC worldwide מתקיימת ברציפות 49 שנה. זוהי תערוכה נודדת שכעת עוגנת לראווה במוזיאון ארץ ישראל. לצד הרעיון להציג פסיפס מרהיב המעלה על נס את סודו העתיק של עולם החי, תערוכת הצילומים תישאר אות קין לאדם המוטבע בכל אחד ואחד מהצילומים הנדירים ביופיים.
הכאוס בנפשי הדיר שינה מעיני ובלילה חשבתי על הלווייתנים. כיצד הם יונקים בבקרים מיליוני זרימות דרך נשמת האוקיינוס. האם בדרך אצילית זו אין הם חווים את מה שמצוי בשורשי ההוויה האלוהית? זה שבעבורו המצאנו דתות, כתות, קיימנו מילוני ציוויים רק כדי לטהר את הנפש, רק כדי לחוות רגע זעום מחייהם השלווים של בעלי החיים. חיה מוזרה האדם. רחוק מלהיות בן אנוש וקרוב מידי להיוותר חיה. בני כלאיים אנו. האדם הוא הכלאה מוזרה בין חיה נבחרת ליצור עליון מובס מראש. הכישלון הצורב שנחלתי עד כה בלחיות בקרב אחיי בני האדם, הוא סוג של ניצחון.
"טבע עולמי, טבע מקומי" התערוכה נפתחה ב-3 ליוני
התערוכה תינעל ב-2 בספטמבר 2013
מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, רח' חיים לבנון 2, רמת אביב
