הורדוס, אשר כינוהו 'הורדוס הגדול', הוכתר על ידי הרומאים בשנת 40' לפני הספירה למלך יהודה ושלט בה למשך 33 שנים. רהב המגלומניה האלוהית שאחזה בנפשו הפכהו לגדול הבנאים שידעה אי פעם הארץ. מפסגות חייו הטרופים בנה במתחם הר הבית את בית המקדש, שעליו כבר נכתב בתלמוד "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין יפה מימיו". במשך כל שנות כהונתו כמלך, השקיע מאמצים בבניית מקום קבורתו שבאתר ההרודיון. ההיסטוריון והמצביא יוסף בן מתתיהו תיאר את בניית ההרודיון: "וכאשר עשה הורודוס זכר עולם לקרוביו ואוהביו, לא זלזל גם בזכר עצמו: על כן בנה מבצר בהר הפונה אל ארץ ערב וקרא לו הרודיון על שמו." אחרי למעלה מ-2000 שנה, יהיה זה פרופסור אהוד נצר שיגלה את התגלית שהרעישה את העולם- ארון הקבורה של הורדוס. שלוש שנים אחרי שתכלית חייו הושגה, פרופ' נצר נפל אל מותו באתר הסמוך לקברו של הורדוס.
התערוכה במוזיאון ישראל: "הורדוס- מסעו האחרון של מלך יהודה" מבקשת להתחקות אחר מסלול ההלוויה של הורדוס מהחדר המלכותי בארמונו ביריחו, המשך במסע בירושלים ועד אחוזת הקבר בהרודיון, כשמעל הכול מוקדשת התערוכה לזכרו של פרופסור אהוד נצר. זוהי תערוכה ראשונה מסוגה בעולם על המלך הורדוס שמעלה סדקים הכרתיים כבר בכניסה אליה. מתחילים את המסע בתוך מעבר צר ועקלתוני כאשר על הקירות מודבק ברצף אחיד וארוך צילום של הרי יהודה. כעין להעניק את התחושה המדומה שאתה צועד במדבריות יהודה, באותן המדבריות בהן משל הורדוס.לא הצלחתי להבין מדוע לנסות ולהציג בצילום יפה ככל שיהיה את שרשת ההרים במדבר יהודה,הלוא במדבר יהודה אני יכול לצעוד מתי שאחפוץ. מה גם שצילום ברזולוציה גבוהה של מדבר יהודה מחליש את התחושה של מסע היסטורי ורב חושי.
כל 250 הממצאים הארכיאולוגים המופיעים בתערוכה נתגלו בעת האחרונה בהרודיון וביריחו. בכולם ניסיון להאיר באור חדש את ההשפעות הפוליטיות, האדריכליות והאסתטיות שהיו לשלטונו של הורדוס בין השנים 37 ועד 4 לפני הספירה. כך לפחות ניסחו זאת האוצרים.
.JPG "Marble Portrait of Emperor Augustus, 1st century BCE")
כשהתבוננתי עמוקות בארונות קבורה מצמררים! (סרקופגים) מקבר הורדוס, או ציורי קיר מהפנטים מהרודיון, עלתה בי אותה תחושה חסרת שם. התבוננות בפריט ארכיאולוגי שנעקר מהמרחב ההיסטורי יוצרת שעטנז סינטטי לתודעה. אחד הפריטים בעלי העוצמה המופיעים בתערוכה הוא האמבט הפרטי של הורדוס. מבטך מחליק על שיפוליו אך הוא מותיר בך תחושת פנטום, כאיבר מקוטע המעמעם את ההקשר לבתי המרחץ המפוארים. השמש הים-תיכונית אינה קופחת מעלי במוזיאון הממוזג, עיניי אינן מביטות על המרחבים המדבריים, זה שהורדוס ראה באותן מדבריות ארגז החול הפרטי שממנו פיסל למונומנטים את רוחו הנצחית.
מתחוור לנפש המביטה שמפעל הבניה של הורדוס אינו יכול להיכנס בשערי המוזיאון. מורשתו הענפה של הורדוס לא אמורה להתכווץ במלוא הדרה בחסות קירות המוזיאון. הערים והארמונות שבנה הורדוס ומקשטים את נופיה של הארץ, יישארו המוזיאון החי שהפך לנחלת הכלל. בזכות טירופו והפרנויה שמלכו בהורדוס, הותיר לנו המלך ערים שלמות הניצבות כעדות נצחית: קיסריה- עיר הנמל הקסומה שבנה הורדוס, אמת המים למרגלות ימה של קיסריה וההיפודרום הפלאי בקיסריה. המבצר העתיק מצדה, שהוכר כאתר מורשת עולמי על ידי ארגון אונסקו וכמובן, ההרודיון, שהפך לאתר לאומי מרהיב חושים. כל אלו יישארו לעד מפסגות היצירה ה"הורדוסית" הנטועות בנוף הקדומים של הארץ. כשכל היופי והעוצמה פרושים לפנינו מה לנו ולפרטים בודדים שהוצאו מהקשרם התרבותי, ההיסטורי והארכיאולוגי כאחד. כדי לחוות את התערוכה עלינו להשתמש בדמיון רב מדי ומאולץ, ככלי תיווך לסביבה הטבעית שמהם נמשו מהאדמה. אך בשימוש דמיון עז שכזה האין אנו שומטים את הקרקע לאיש שכונה גדול הבנאים בארץ ישראל?
אם בחר כל אחד מבין המוזיאונים היוקרתיים שבאירופה להנציח את מורשתו של הורדוס בסיוע הצבת אותם 250 פריטים אלו, או אז היה קורה נס. לשעתוק הייתה הצדקה שנגלית כחיזיון תעתועים."הורדוס צועד על אדמת אירופה." שכן כך יאמרו המבקרים.
את התערוכה אוצרים שניים מבכירי האוצרים לארכיאולוגיה במוזיאון ישראל -דודי מבורך, אוצר לתקופה ההלניסטית, הרומית והביזנטיתוסילביה רוזנברג, אוצרת בכירה לארכיאולוגיה קלאסית. אין בי טיפה מנהרות הידע השוצף בהם כדי להתעמת מול העובדות באשר למורשתו האדריכלית והתרבותית של הורדוס. אך יסוד מצפוני מספר אחרת, כי לא ניתן לנתק את הממצאים הארכיאולוגים מתוך המרחב ההיסטורי שמתוכו הם נוצרו, נקברו, ונתגלו מחדש. כשם שאותם ממצאים נחשפו בנבך האדמה, כך עליהם לשוב בחזרה ולהיקשר אל מכלול היצירה העל זמנית- ההרודיון או מבצר קיפרוס. להיטיב עם הרצף והתנופה העצומה של מראות ארץ ישראל בשלהי תקופת הבית השני.
עבודת השחזור והשימור היא מנקודות האור היפות שבתערוכה והיא מזכירה לי את מלאכתם של האנשים המחזירים אל הטבע חיות פצועות שנפלו בשבי. זו הייתה הרגשתי לגבי הממצאים הארכיאולוגים בתערוכה: כמו שברי היסטוריה שנפלו בשבי עד שנדמה ואיבדו חוט השדרה של מורשתם העתיקה. כדי להרגיש את עוצמות המסע האחרון של הורדוס יש להציב בחזרה את אוצרות הארכיאולוגיה שנמצאו בחמש השנים האחרונות, בדיוק באותו המקום שנתגלו. רק כך ישמר הרצף הטריטוריאלי של פאר האדריכלות במלוא עוזה.
חשבתי הרבה על פרופסור אהוד נצר אשר יותר מכל אדם אחר, ספוגים חייו בהתחקות אחר שרידי האימפריה שהותיר אחריו הורדוס. מאוחר יותר הסתבר לי שב-1970 חשף נצר את מבצר קיפרוס, ושם מצא את אמבט השיש הגדול המוצב בשנת 2013 בתערוכה. ככל שמחשבתי התרחקה מהורדוס, כך הלכה והתקרבה נפשי אל הארכיאולוג שהתחקה אחריו. חשבתי על נעליו המאובקות אשר חרשו כל גיא ותלם בסביבות ההרודיון. תהיתי על האיש אשר חלם ונשם מתוך ענוותו את ימיו הגדולים של הורדוס. צעד לאורך ארבעים שנה במדבר בעקבות ספריו של יוסף בן מתתיהו כדי למצוא לבסוף את הגביע הקדוש- קברו של הורדוס. מה נותר מוחשי ממורשתו של הארכיאולוג? איני יודע אם זכרו של ארכיאולוג יכול להיות מונצח באופן זמני במוזיאון ישראל. שהרי המדבריות היו לו לבית. הרכינה התמידית אל האדמה היא זקיפות המחשבה. הליטוף המאובק באצבע מהוססת על משטח האבן, רך הוא מהרים של נוצות..JPG "Corinthian capital, from Herod's palace in Jericho")
כבר כמה שנים שלמחייתי אני סופר צללים, כותב אוטוביוגרפיות עבור אנשים המספרים לי את סיפור חייהם.ייתכן והארכיאולוג הוא סופר הצללים של ההיסטוריה הסמויה מן העין. רק האבנים מלחשות לו את שהיה. עבורו האבנים הם יצורים חיים, רצוצים וחסרי ישע.
ברצוני להציע הצעה לזיכרון מורשתו של נצר אודות עיקשות הרוח וניצחונה בחומר. מעתה, אולי יש לקרוא להרודיון בשמו של נצר. הורדוס הרי הנציח את שמו טוב יותר מין האלים וכך זה ישמר לעולמי עולמים. עכשיו תורם של ההיסטוריונים לחקוק את שמו של פרופסור אהוד נצר על משטח אבן עתיקה לצד המלך שאהב. להשיבו אל הסביבה הטבעית שבה חצבו ידיו את המסע האחרון של הורדוס... ואת סופו שלו. כפי שכתב יוסף בן מתתיהו "זכר עולם לקרוביו ולאוהביו." ואולי בעוד 2000 שנה מהיום, יבואו אדוני הארץ החדשים וימשו מבטן האדמה את משטח האבן החקוקה.
הורדוס -מסעו האחרון של מלך יהודה
התערוכה תוצג עד ה-4.2.14 (החלה ב-13.2.2014)
מוזיאון ישראל, ירושלים
מסעו האחרון של (הורדוס) מלך יהודה.
הורדוס, אשר כינוהו 'הורדוס הגדול', הוכתר על ידי הרומאים בשנת 40' לפני הספירה למלך יהודה ושלט בה למשך 33 שנים. רהב המגלומניה האלוהית שאחזה בנפשו הפכהו לגדול הבנאים שידעה אי פעם הארץ. מפסגות חייו הטרופים בנה במתחם הר הבית את בית המקדש, שעליו כבר נכתב בתלמוד "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין יפה מימיו". במשך כל שנות כהונתו כמלך, השקיע מאמצים בבניית מקום קבורתו שבאתר ההרודיון. ההיסטוריון והמצביא יוסף בן מתתיהו תיאר את בניית ההרודיון: "וכאשר עשה הורודוס זכר עולם לקרוביו ואוהביו, לא זלזל גם בזכר עצמו: על כן בנה מבצר בהר הפונה אל ארץ ערב וקרא לו הרודיון על שמו." אחרי למעלה מ-2000 שנה, יהיה זה פרופסור אהוד נצר שיגלה את התגלית שהרעישה את העולם- ארון הקבורה של הורדוס. שלוש שנים אחרי שתכלית חייו הושגה, פרופ' נצר נפל אל מותו באתר הסמוך לקברו של הורדוס.
התערוכה במוזיאון ישראל: "הורדוס- מסעו האחרון של מלך יהודה" מבקשת להתחקות אחר מסלול ההלוויה של הורדוס מהחדר המלכותי בארמונו ביריחו, המשך במסע בירושלים ועד אחוזת הקבר בהרודיון, כשמעל הכול מוקדשת התערוכה לזכרו של פרופסור אהוד נצר. זוהי תערוכה ראשונה מסוגה בעולם על המלך הורדוס שמעלה סדקים הכרתיים כבר בכניסה אליה. מתחילים את המסע בתוך מעבר צר ועקלתוני כאשר על הקירות מודבק ברצף אחיד וארוך צילום של הרי יהודה. כעין להעניק את התחושה המדומה שאתה צועד במדבריות יהודה, באותן המדבריות בהן משל הורדוס. לא הצלחתי להבין מדוע לנסות ולהציג בצילום יפה ככל שיהיה את שרשת ההרים במדבר יהודה, הלוא במדבר יהודה אני יכול לצעוד מתי שאחפוץ. מה גם שצילום ברזולוציה גבוהה של מדבר יהודה מחליש את התחושה של מסע היסטורי ורב חושי.
כל 250 הממצאים הארכיאולוגים המופיעים בתערוכה נתגלו בעת האחרונה בהרודיון וביריחו. בכולם ניסיון להאיר באור חדש את ההשפעות הפוליטיות, האדריכליות והאסתטיות שהיו לשלטונו של הורדוס בין השנים 37 ועד 4 לפני הספירה. כך לפחות ניסחו זאת האוצרים.
כשהתבוננתי עמוקות בארונות קבורה מצמררים! (סרקופגים) מקבר הורדוס, או ציורי קיר מהפנטים מהרודיון, עלתה בי אותה תחושה חסרת שם. התבוננות בפריט ארכיאולוגי שנעקר מהמרחב ההיסטורי יוצרת שעטנז סינטטי לתודעה. אחד הפריטים בעלי העוצמה המופיעים בתערוכה הוא האמבט הפרטי של הורדוס. מבטך מחליק על שיפוליו אך הוא מותיר בך תחושת פנטום, כאיבר מקוטע המעמעם את ההקשר לבתי המרחץ המפוארים. השמש הים-תיכונית אינה קופחת מעלי במוזיאון הממוזג, עיניי אינן מביטות על המרחבים המדבריים, זה שהורדוס ראה באותן מדבריות ארגז החול הפרטי שממנו פיסל למונומנטים את רוחו הנצחית.
.JPG "Solid limestone urn (cremation vessel) fashioned on a lathe,")
מתחוור לנפש המביטה שמפעל הבניה של הורדוס אינו יכול להיכנס בשערי המוזיאון. מורשתו הענפה של הורדוס לא אמורה להתכווץ במלוא הדרה בחסות קירות המוזיאון. הערים והארמונות שבנה הורדוס ומקשטים את נופיה של הארץ, יישארו המוזיאון החי שהפך לנחלת הכלל. בזכות טירופו והפרנויה שמלכו בהורדוס, הותיר לנו המלך ערים שלמות הניצבות כעדות נצחית: קיסריה- עיר הנמל הקסומה שבנה הורדוס, אמת המים למרגלות ימה של קיסריה וההיפודרום הפלאי בקיסריה. המבצר העתיק מצדה, שהוכר כאתר מורשת עולמי על ידי ארגון אונסקו וכמובן, ההרודיון, שהפך לאתר לאומי מרהיב חושים. כל אלו יישארו לעד מפסגות היצירה ה"הורדוסית" הנטועות בנוף הקדומים של הארץ. כשכל היופי והעוצמה פרושים לפנינו מה לנו ולפרטים בודדים שהוצאו מהקשרם התרבותי, ההיסטורי והארכיאולוגי כאחד. כדי לחוות את התערוכה עלינו להשתמש בדמיון רב מדי ומאולץ, ככלי תיווך לסביבה הטבעית שמהם נמשו מהאדמה. אך בשימוש דמיון עז שכזה האין אנו שומטים את הקרקע לאיש שכונה גדול הבנאים בארץ ישראל?
אם בחר כל אחד מבין המוזיאונים היוקרתיים שבאירופה להנציח את מורשתו של הורדוס בסיוע הצבת אותם 250 פריטים אלו, או אז היה קורה נס. לשעתוק הייתה הצדקה שנגלית כחיזיון תעתועים."הורדוס צועד על אדמת אירופה." שכן כך יאמרו המבקרים.
את התערוכה אוצרים שניים מבכירי האוצרים לארכיאולוגיה במוזיאון ישראל -דודי מבורך, אוצר לתקופה ההלניסטית, הרומית והביזנטיתוסילביה רוזנברג, אוצרת בכירה לארכיאולוגיה קלאסית. אין בי טיפה מנהרות הידע השוצף בהם כדי להתעמת מול העובדות באשר למורשתו האדריכלית והתרבותית של הורדוס. אך יסוד מצפוני מספר אחרת, כי לא ניתן לנתק את הממצאים הארכיאולוגים מתוך המרחב ההיסטורי שמתוכו הם נוצרו, נקברו, ונתגלו מחדש. כשם שאותם ממצאים נחשפו בנבך האדמה, כך עליהם לשוב בחזרה ולהיקשר אל מכלול היצירה העל זמנית- ההרודיון או מבצר קיפרוס. להיטיב עם הרצף והתנופה העצומה של מראות ארץ ישראל בשלהי תקופת הבית השני.
עבודת השחזור והשימור היא מנקודות האור היפות שבתערוכה והיא מזכירה לי את מלאכתם של האנשים המחזירים אל הטבע חיות פצועות שנפלו בשבי. זו הייתה הרגשתי לגבי הממצאים הארכיאולוגים בתערוכה: כמו שברי היסטוריה שנפלו בשבי עד שנדמה ואיבדו חוט השדרה של מורשתם העתיקה. כדי להרגיש את עוצמות המסע האחרון של הורדוס יש להציב בחזרה את אוצרות הארכיאולוגיה שנמצאו בחמש השנים האחרונות, בדיוק באותו המקום שנתגלו. רק כך ישמר הרצף הטריטוריאלי של פאר האדריכלות במלוא עוזה.
חשבתי הרבה על פרופסור אהוד נצר אשר יותר מכל אדם אחר, ספוגים חייו בהתחקות אחר שרידי האימפריה שהותיר אחריו הורדוס. מאוחר יותר הסתבר לי שב-1970 חשף נצר את מבצר קיפרוס, ושם מצא את אמבט השיש הגדול המוצב בשנת 2013 בתערוכה. ככל שמחשבתי התרחקה מהורדוס, כך הלכה והתקרבה נפשי אל הארכיאולוג שהתחקה אחריו. חשבתי על נעליו המאובקות אשר חרשו כל גיא ותלם בסביבות ההרודיון. תהיתי על האיש אשר חלם ונשם מתוך ענוותו את ימיו הגדולים של הורדוס. צעד לאורך ארבעים שנה במדבר בעקבות ספריו של יוסף בן מתתיהו כדי למצוא לבסוף את הגביע הקדוש- קברו של הורדוס. מה נותר מוחשי ממורשתו של הארכיאולוג? איני יודע אם זכרו של ארכיאולוג יכול להיות מונצח באופן זמני במוזיאון ישראל. שהרי המדבריות היו לו לבית. הרכינה התמידית אל האדמה היא זקיפות המחשבה. הליטוף המאובק באצבע מהוססת על משטח האבן, רך הוא מהרים של נוצות.
כבר כמה שנים שלמחייתי אני סופר צללים, כותב אוטוביוגרפיות עבור אנשים המספרים לי את סיפור חייהם.ייתכן והארכיאולוג הוא סופר הצללים של ההיסטוריה הסמויה מן העין. רק האבנים מלחשות לו את שהיה. עבורו האבנים הם יצורים חיים, רצוצים וחסרי ישע.
ברצוני להציע הצעה לזיכרון מורשתו של נצר אודות עיקשות הרוח וניצחונה בחומר. מעתה, אולי יש לקרוא להרודיון בשמו של נצר. הורד
וס הרי הנציח את שמו טוב יותר מין האלים וכך זה ישמר לעולמי עולמים. עכשיו תורם של ההיסטוריונים לחקוק את שמו של פרופסור אהוד נצר על משטח אבן עתיקה לצד המלך שאהב. להשיבו אל הסביבה הטבעית שבה חצבו ידיו את המסע האחרון של הורדוס... ואת סופו שלו. כפי שכתב יוסף בן מתתיהו "זכר עולם לקרוביו ולאוהביו." ואולי בעוד 2000 שנה מהיום, יבואו אדוני הארץ החדשים וימשו מבטן האדמה את משטח האבן החקוקה.
הורדוס -מסעו האחרון של מלך יהודה
התערוכה תוצג עד ה-4.2.14 (החלה ב-13.2.2014)
מוזיאון ישראל, ירושלים
