האושיות התרבותיות של אורלי דביר

אלי אשד משוחח עם הציירת הצעירה אורלי דביר ערב פתיחת תערוכתה החדשה בסביון  (החל מ-16.5 ברחוב התיכון 20 , בית משפחת אור) .

אורלי דביר, ציירת צעירה בוגרת בצלאל, יוצרת לאחרונה סדרה מקיפה של דמויות שניתן לכנותן - האייקונים של התרבות התל אביבית . דביר נעה בין מגוון טכניקות ולרוב עוסקת בנושאים מהסביבה המוכרת לה אך יוצרת סביבם עולם כמו פנטסטי . עד כה יצרה כשבעים עבודות מקצועיות שנמכרו .

עבודותיה נמכרו לאספנים ולאוספים מקצועיים רבים , ביניהם של בנק לאומי ואוספים אחרים

אורלי דביר החלה לצייר מגיל צעיר ביותר. היא תוצר של תרבות חוברות הקומיקס שעליהם גדלה, המשולבת באהבה גדולה לאמנות הלא פיגורטיבית של המאה ה-19 . מצעירותה היא מרבה לצייר ולשלב סצינות שונות לחלוטין. סצנות שלכאורה אינן מתחברות . שילובים מעניינים אלה מוסיפים עוצמה ליצירותיה.

דביר ידועה כמי שלוקחת דימויים מתחומי הטכנולוגיה, הצילום והקולנוע ומשלבת אותם בנופים תיאטרליים השאובים ממקומות אחרים .כך למשל בציור "עקבה" , העיר הירדנית, לקחה דביר תמונות שצוירו על פי צילומים שלקחה בעת נהיגה ושילבה אותם בדימוי של פיצוץ מסרט ידוע של הבמאי האיטלקי אנטוניוני -נקודת סבריצקי ( 1970), הנחשב לאחד מהאסונות הקופתיים הגדולים של הקולנוע .

דביר מציירת מקומות קיימים כאילת בישראל ועקבה בירדן אך משלבת אותם באירועים הלקוחים ממחוזות דמיוניים. כך למקומות האמתיים הכניסה מרכיב פנטסטי וסוריאליסטי , שילוב המהווה אלמנט חשוב ביצירתה של דביר .הדמויות ביצירתה הן לכאורה ריאליסטיות, אמתיות ומדויקות עד כמה שאפשר אך יש בהם בכולן היבט פנטסטי – אייקוני . למעשה המדובר בדמויות הגדולות מהחיים שמייצגות תפיסה מסויימת מאוד של המציאות שאינה ריאליסטית אלא סוליפיסטית . משל הרקע והנוף והסובב אינו אלא חלק מדמיון , אליו חודרת הדמות העומדת במרכז התמונה, ואותה דביר קולטת היטב במכחולה.

את סדרת הפורטרטים אותה יוצרת דביר בתקופה זו ניתן לכנות, "אושיות התרבות התל אביבית ", דמויות תל אביביות ידועות שאת כולן היא מציינת כ"גדולות מהחיים " דהיינו כל אחת מהם תרמה ליצירה ולתרבות בדרך בולטת כל שהיא. כל אחת מהן גם מעוררת מחלוקת או עניין בצורה מיוחדת ,דבר ההופך אותה לדעתה לאייקון ולכן ראוי לציור בדומה לדמויות מהעבר כמו המשורר ביאליק ,הרקדן והבמאי ברוך אגדתי ואחרים שהונצחו בידה על בד הציור. בין הדמויות האלו ניתן לראות למשל את מבקר הספרות והעורך גבריאל מוקד ,את המשורר רועי צ'יקי ארד , את שחקן התיאטרון יוסי גרבר, את הזמר "המוכתר " ( גילוי נאות גם כותב שורות אלו אלי אשר מצוייר במסגרת סדרה זאת ) ועוד דמויות נוספות.כולן מבטאות את גישתה של דביר לגבי השילוב בין הריאליסטי והפנטסטי שעימו היא מגדירה את הדמות המצוירת.

כשאני מנסה לברר לגבי גבולות הסדרה וכמות הציורים המיועדת בסדרה זו, מציינת דביר כי בסדרה יהיו דמויות ככל שידרש. מבחינתי אני יכולה להמשיך את הסדרה הזאת לנצח. יש הרבה דמויות שהן לדעתי אושיות תרבותיות שאני רוצה להנציח אותם במיכחול, אומרת דביר.

אלי אשד: כשאת מתבוננת על עשייתך, אלו יצירות מיוחדות היית רוצה לציין ?אורלי דביר: ישנן שלוש עבודות שקיבלו תגובות רבות ואינם בבעלותי עוד.

הציור הראשון הוא של זאב . ציור שקיבל תגובות רבות הן בגלל הטכניקה שבו הוא מצוייר ,טכניקה אקספרסיבית , והן בשל הדימוי עצמו, דימוי מאיים ,ובמובן מסויים חסר התחשבות בצופה ציור שאינו מנומס והוא משאיר רושם חזק תמיד על הצופים בו .

הציור השני מושפע מן המחזה חלום ליל קיץ של שייקספיר ,ציור זה הינו קטן במידותיו(30*30) ,הוא מצוייר בטכניקה פיגורטיבית בעל אופי אימפרסיוניסטי ורישומי מהיר. 

ציור נוסף גדל מימדים - "מריה" , (אורכו כ-2.4 מטר)  ,עבודה זו ארכה חחודשיים , ומצויירת בטכניקה קלאסית בעלת שכבות (גלזרות) .העבודה מרשימה בדרך ביצועה. אני זוכרת שהזמנתי חברים לראות את העבודה ואחד החברים בכה מהתרגשות כאשר נעמד מול העבודה .

היו כמובן גם ציורים שקיבלתי עליהם ביקורות ותגובות אחרות .

עם זאת נראה שהפרויקט השאפתני ביותר של דביר עד כה הוא פרוייקט האושיות התל אביביות שלה שבו היא מתכוונת להעביר אל בד הציור שורה של דמויות של יוצרים בולטים בתל אביב ולהעביר אל הבד משהו מנשמתם ומיצירתם. משימה קשה ביותר . כברת דרך כבר אחריה.