אספן של חלומות: על בן ציון זלמן

אלי אשד פוגש את האספן בן ציון זלמן בגלריה מיתאמי Mitami שהקים במושב קדימה, לשיחה על היווצרות האוסף המיוחד והנרחב  וייחודו.

בימים אלו מוצגת בגלריה מיתאמי MITAMI שבישוב "קדימה " (הרצל 25 פינת הפלמ"ח), , תערוכתו של האמן דניאל אמראל Daniel Amaral Oyarvide  מאורוגוואי. דניאל משתייך לשורה הראשונה של   אמני אורוגוואי ומהטובים שבהם. על פי פרסומי הגלריה הוא " צייר רב ניסיון אשר יצירותיו כולן ארוזות במעטפת אנרגטית ותוכנן מיסטיקה. הוא שואב את השראתו משלושת סיפרי היסוד, הברית הישנה, כלומר התנ'ך, הבריתהחדשה והקוראן, בכל ציוריו מסתתרות נוסחאות מתמטיות ו/או מסרים סימבולים של חוכמה ושלום הכתובים בשלושת סיפרי המופת." דניאל אמראל הוצג לראשונה בישראל לפני כעשור באוניברסיטת תל אביב, במסגרת ארועי יום העצמאות של אורוגוואי בתערוכה שהתקיימה בחסות השגרירות והכילה יצירות מהאוספים של בעל הגלריה בן ציון זלמן.

תערוכה זו תהייה פתוחה עד ה-11.4.2013 , אך ראיתי בביקור בה הזדמנות לסקור את הגלריה שבה מוצגת תערוכה זאת, ובמיוחד את האיש שעומד מאחוריה , מגדולי המומחים בעולם לאמנות נאיבית ואמנות דרום אמריקנית וכן אמנות האי האיטי.

בן ציון זלמן ,לשעבר בעל משרד ביטוח אספן אמנות ומומחה עולמי לתחום האמנות הנאיבית הדרום-אמריקאית חולש על אוסף פרטי ענק של יצירות אמנות שאיסופו התפרס על פני למעלה משלושה עשורים, ולוקט משלוש יבשות, קרוב ל-2000 יצירות , של 295 אמנים שונים , במגוון גדול במיוחד של סגנונות, כשבמרכזו אוסף עשיר במיוחד המוקדש לאמנות הנאיבית מדרום-אמריקה תחום שבו זלמן הוא מומחה ברמה עולמית. על זלמן אהוב במיוחד אוסף איכותי של יצירות אמנות מהאי האיטי שממנו יש באוספיו כ- 236 יצירות של 69 אמנים שונים.

זלמן הקדיש קרוב לארבעים שנה שנים מחייו לאיסוף וליקוט אוסף אמנות מדהים של ציורים ופסלים, אמנות אחרת בינלאומית יפיפייה, צבעונית, תוססת, חמה ואיכותית. וזאת בדגש מיוחד על אמני האיטי שלהם חולק זלמן חיבה מיוחדת.

האמנות הנאיבית שאותה אוסף בן ציון מתאפיינת בדרך כלל בסוג של פשטות ובתיאור של סצינות קלות להבנה ולקליטה , לרוב פולקלוריסטיות מלוות באידיאליזציה ובצבעוניות שופעת.

לדבריו, לאחר בקשות רבות לחלוק את אוצרו עם הציבור, חלקים מהאוסף הזה מוצגים כעת לראשונה בגלריה שאותה הקים זלמן במיוחד לצורך כך ביישובו "קדימה ". הגלריה מיועדת גם בכדי לשמש כמרכז תרבותי להרצאות, כנסים ולמפגשים בתחומי התרבות השונים.

בן ציון זלמן כרך את גורלו עם היבשת הדרומית עוד בשנות השישים של המאה שעברה , לאחר שיצא למסע הרפתקאות בעולם. בדרום-אמריקה הוא נשבה בקסמה של האמנות הלטינית, הצבעונית והעשירה,באמנים ,ובציורים שסיפרו את מאורעות הכפר, וכך הפך הטיול הקצר לנדודי קבע ביבשת, עד השנים הראשונות של המאה הנוכחית כאשר החליט לחזור סופית למדינת ישראל לאחר שנוכח באנטישמיות הגוברת בביתו השני ונצואלה כתוצאה מפעילותו הגוברת של הנשיא הוגו צ'אבאס שנפטר לאחרונה לאחר שגרם נזקים ליחסי יהודים ונוצרים בוונצואלה ,וליחסי ישראל ונצואלה.

ב-2012 בן ציון זלמן פירסם ספר אוטוביוגראפי בשם "אדיוס צ'אבס " שבו הוא מתאר את חייו מתקופת התבגרותו בתל אביב הקטנה של שנות הארבעים של המאה העשרים ובעיקר את המפגש הגורלי שלו עם יבשת דרום אמריקה, שם חי שמונה-עשרה שנים ססגוניות, בוונצואלה. ב-1983 שב ארצה עם משפחתו ... מכאן חילק את זמנו בין ישראל ויבשת דרום אמריקה עודעשרים שנה עד ל2002 עם עלייתו של הוגו צ'אבס לנשיאות שם שהביאה להתמוטטותם של עסקי היהודים והישראלים בונצואלה.

אך ספר זה עלול לאכזב אכזבה מרה את חובבי האמנות שכן דווקא על תחום עשיר זה בחייו זלמן עובר בקיצור רב מאוד לאורך הספר.

(זלמן כבר פירסם ב-2006 קובץ שירים בשם "מסרים מן הסוג האישי " מלווה באיורים של ידידו האמן מאורגוואי נלסון רומרו שבו סיכם קריירה של כתיבת שירה במשך כחמישים שנה ).

להלן ראיון מקיף עם בן ציון זלמן על אוסף האמנות הדרום אמריקנית הענק שלו ועל הגלריה שלו.

בן ציון זלמן: בשנת 1965 הובילני גורלי לדרום-אמריקה. הגעתי אליה באקראי לאחר מסע ארוך בן שישה חודשים שבו חרשתי את אירופה ואת ארצות-הברית, כפי שהתרמילאים המודרניים של היום משוטטים במזרח. הנסיבות השאירוני בוונצואלה שם הטלתי "עוגן זמני "שנמשך 18 שנה , שם הקמתי את ביתי והתגוררתי עד 1983, שנה שבה שבתי הביתה. עקב עסקיי המשכתי לשוטט בעולם, בעיקר בדרום-אמריקה שהייתה לי לבית שני. וכך במשך 19 שנה היו לי מגורים מתחלפים שם וכאן. מאז ומתמיד אהבתי אמנות, אך באמריקה הלטינית התוודעתי לאמנות שונה, צבעונית ועשירה, תמימה, לא מתוחכמת וסיפורית. ציורים שסיפרו את מאורעות הכפר. נשביתי בקסמם.

איך הגעת לתחום איסוף האמנות ?

בן ציון : זה התחיל בונצואלה שבה תחום סחר העתיקות משגשג מאוד.חבר קרוב שלי,בשם איבן טנצר יהודי ממוצא צ'כי בעל גלריה בשם "קונטיני " שהיה אחד מגדולי המבינים באמנות שהיכרתי בחיי החל לייבא מאירופה ציורים מקוריים וממנו "נדבקתי" לעניין.

המפגש עימו ועם עולם האמנות היה אקראי לחלוטין . יום אחד כשאישתי לקחה את בני לרופא שיניים היא ראתה שיש ממול למרפאה גלריה קטנה שמשכה את תשומת ליבה. היא התעכבה ליד חלון הראוה שם הוצגו ציורים בצבעים עשירים ומרהיבים אשר מגנטו אותה אליהם. בשובה הביתה סיפרה לי על התרשמותה מהגלריה ואמרה לי "אתה חייב לבוא ולראות אותה בעצמך". הקשבתי לעצתה. בפעם הבאה כשנלקח בני לרופא השיניים באתי עימם גם אני. אלא שכשאישתי נכנסה עם בני לטיפול השיניים אני נכנסתי לגלריה.שם למדתי להכיר את בעל הגלריה איבן טנצר והוא הפך מיידית לידיד קרוב. ומעבר לכך מורי ורבי בענייני אמנות. בשום קורס ומאף אדם מאז ועד היום לא למדתי את מה שהצלחתי ללמוד מהאיש הזה. עד שאישתי חזרה עם בני מטיפול השיניים אני רכשתי שלושה ציורים מקסימים מהאיטי. זאת הייתה תחילת אוסף האמנות שלנו שהגיע מאז למימדים יוצאי דופן בכמות ובאיכות. הידידות ביננו פתחה בפני את הצוהר לעולם האמנות והאספנות. מאז אותו היום הייתי מבקר לפחות פעם בשבוע בגלריה "קונטיני" ותמיד מביא איתי בשובי הביתה עוד ועוד ציורים ,עוד ועוד ידע ותובנות ,וכמובן הנאה פורצת גבולות.

איבן טנצר נהג לטוס מידי פעם לאירופה ולהביא משם ציורים אימפרסיוניסטיים ובעיקר נאיביים. תופעה שנחשבה אז ליוצאת דופן בקראקאס היות שרוב האספנים מוונצואלה נטו לרכוש יצירות אמנות דרום אמריקאיות שהיו מוכרות להם.במשך הזמן הצליח טנצר לטפח חוג של אספנים שנפגשו בגלריה בסופי השבוע ,ודנו ביחד בנושאי אמנות. בן ציון מצא את מקומו בחוג והחל לרכוש עבודות של ציירים אירופיים ודרום אמריקאיים ולהעמיק את ידיעותיו בתחום. רכישותיו הראו על מגמה לנטורליזם וריאליזם, תוצאה של נטייתו האישית.

האיטי

אלי: איך הגעת לנושא שמרתק אותך של אמנות האי האיטי ?

בן ציון זלמן: הציורים הראשונים שרכשתי לאוספי ב-1978 אצל איבן טנצר היו של אמנות האיטי נושא שהוא היה בו מומחה בעל שם. במיוחד משכו את עיניי הצבעים מלאי החיים והאופטימיים אשר לא רמזו כהוא זה על העוני הנורא השורר במציאות באי.

ביקרתי בהאיטי לראשונה בשנות השמונים.זאת ארץ יפהפייה עם היסטוריה עשירה ואין ספור אגדות עם. מצאתי שמעבר להיסטוריה ,לאגדות ולכאב יש משהו שמביא את העם הזה לגבהים יוצאי דופן ביצירתיות שלו בתחומי האמנות , צבעים, צבעים ועוד צבעים!. לדעתי האמנות ההאיטיאנית היא מופת ,כך למשל הגדיר אותה הסופר האמריקני סלדן רודמן בספרו "הנס של האמנות האיטיאנית " ששמו מדבר בעד עצמו . וזאת כתוצאה מהבידוד הממושך שנכפה עליה שגם הביא לכך שישתמרו בה קסם ואותנטיות שאין למצוא אותם בשום מקום אחר. לדעתי התבוננות מעמיקה על היסודות הבסיסיים של האמנות ההאיטיאנית מגלה שהיא השלכה ישירה של רזי הוודו אשר הגיעו לכאן לאורך השנים על-ידי עבדים שחורים, שהובאו מהחוף האפריקני המערבי.

העוני והסבל הוא מנת חלקם של מרבית התושבים שם אך עם זאת למרבית הפלא שם גם יש אופטימיות וחדוות חיים ושם תמצא התמזגות של צליל וצבע ליצירות יוצאות דופן .שם איש לא ממהר לשום מקום ,יש להם זמן בשפע ומפליא לראות את תושבי המקום ,שמחזיק בתואר המפוקפק של המדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי ,ובוודאי לאחר רעידת האדמה הנוראית שאותה ספגו לפני מספר שנים והחריבה את האי . תושביו עדיין מחייכים ומסבירי פנים כאילו כל צרות ותחלואי העולם פסחו עליהם. הוקסמתי מהם. האמנות הנאיבית של האיטי כבשה את ליבי. מצאתי ביצירות מהאיטי עושר עצום של צבעים ונרטיבים משכרים את העין. ניתן כמעט לשמוע את קולות הטקסים, את היומיום, את השמחה, הייאוש והתקווה ואי אפשר שלא ללכת שבי אחר האותנטיות של אותם ציירים, שמסורת תרגום הנפש לצורות ולצבעים טבועה בהם מלידה. היה זה שם בהאיטי שהחל להתגבש אוסף האמנות הנאיבית שלי.

בהמשך, הגעתי להאיטי כדי לבחון, לספוג ולהבין, לא שבעתי! להפך, רציתי עוד, הרבה יותר.האמנות הנאיבית של האיטי התפתחה מאוד בעשרות השנים האחרונות תדע אין מדינה בעולם כמו האיטי שיש בה כל כך הרבה אמנים. ויש להם אספנים נלהבים רבים .ז'קלין קנדי המנוחה הייתה אספנית נלהבת של אמנות מהאיטי.

לימים עלה בדעתי רעיון להסריט סרט קצר על האמנות המקומית של האיטי שכישפה אותי ממש לא פחות מכל טקס וודו. ב-1980 פניתי בנושא לשגרירות האיטי בקראקס בירת ונצואלה שבה חייתי אז וזו הפנתה אותי למשרד התרבות והתיירות בפורט אוף פרינס –בירת האיטי. תחילה השיבו את פני ריקם בטענה המנומקת היטב כי עד עתה כל שוחרי האמנות אשר קיבלו את תמיכת השלטון לפרסום האמנות המקומית כשלו במשימתם. מאחר שהתמקדו בעוני במקום ביופי, ולכך אין הם מוכנים לתת את ידם ובוודאי לא את תמיכתם.

אבל התעקשתי. האישור היה חשוב כיוון שהאיטי נאנקה תחת שלטון רודני ממושך של בני משפחת דובלייאר הרודנית והאכזרית. אנשי המשטרה החשאית של בייבי דוואלייאר ארבו בכל פינה ולאנשים נשקפה סכנה אמיתית מידיהם. הצלחתי לבסוף לשכנע אותם כי האמנות בלבד עומדת לנגד עיני והם נתנו את אישורם לפרויקט שלי. יצאתי למשימה עם ידיד צלם מקצועי. היגענו לפורט אוף פרינס בהאיטי שם השלטונות קיבלו אותנו בסבר פנים יפות סיפקו לנו רכב צמוד ועימו נהג וגם זוג אנשי "טונטון מקוט " אנשי המשטרה החשאית הידועים לשמצה של האיטי אז. הם ליוו אותנו לכל מקום עקבו אחרינו אבל גם הגנו עלינו במקומות מסוכנים. התחייבתי לתת להם עותק מהסרט כשיושלם.

אמנם שמעתי סיפורים רבים על אכזריותם של אנשי ה"טונטון מקוט " אבל עבורי הם היו ידידותיים מאוד ולעזר רב במסע באי. הם לקחו אותי לכל פינה נידחת ופתחו בפני דלתות ובתים שלא הייתי יכול להגיע אליהם בגפי. הם הובילו אותנו בבטחה לכל מקום שבו רצינו לבקר החל בבקתות עלובות במקומות נידחים בין ההרים ,שם חיו ויצרו כוהני דת מגדולי הציירים של האיטי. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת לנוע בין הכפרים, בשווקים, בבקתות, לחוש את האנשים, את הפשטות, לראות עד כמה עוני מביש לא פוגם באופטימיות, בחדוות החיים, בצבעים. שם הכול מצויר. גזעי העצים, האוטובוסים, קירות הבקתות, הכול. כל מקום חשוף מצויר. זו מנגינה בלתי פוסקת של ערגה המחדדת את כל החושים. הגענו לבקתות עלובות ובודדות בלב צמחייה עבותה, רחוקות מכל כפר או שכן.. בבקתה אחת כזו חי לו בצניעות הצייר כוהן הדת האגדי אנדרה פייאר. רעדתי מהתרגשות כאשר לחצנו ידיים. האיש שציוריו נמכרים באלפי דולרים חי בפשטות, כאשר כל מעייניו וכספו מיועדים להיטיב עם צאן מרעיתו. אכן יש לנו מה ללמוד מאנשים כאלה.

בין היתר ביקרנו גם בטקסי וודו אותנטיים (שאינם מיועדים לתיירים), במוקדי וודו אפלים ונסתרים אשר רגל אדם זר-אם הוא שפוי לא תעז לפקוד חוויה מרשימה ומופלאה ביותר אשר ממחישה את הקשר שבין הציור לרוח.

שבוע שלם הסתובבנו ,התרשמנו וצילמנו .עמדתי בהבטחתי לשלטונות לא להבליט את העוני ,אף שהייתה זאת כמעט משימה בלתי אפשרית.שהרי העוני הנורא זועק מכל פינה וקשה להתעלם ממנו בסרט,אך לפחות נמנענו מלהדגיש אותו בצורה מכוונת.

שם הסרט הוא ' האיטי שרי' (האיטי אהובתי) אורכו כ-45 דקות הסרט מספר את סיפור האמנות המופלאה של האי,כיום הוא נמצא על תקליטור,זה הסרט היחיד שעשיתי, הוא הוקרן במספר ארועים אמנותיים הקשורים להאיטי בקרקאס ונצואלה. יום אחד אני מקווה להעלות אותו ברשת.

משפחת פיסארו

אלי מה כולל בדיוק האוסף שלך?

בן ציון : האוסף כולל כאלפיים יצירות מקוריות של כ300 אמנים שונים , כאשר כ-780 מהן נאיביות, השאר משתייכות לזרמים שונים, רובם המכריע פיגורטיביים.מאמנות האיטיאנית יש סה'כ 236 יצירות של 69 אמנים שונים, מהם יצירות של כ-21 ציירים מדור שני אשר אינם    עוד בין החיים ויצירותיהם קשות מאוד להשגה בדרך כלל ובפרט עכשיו לאחר שרובן הושמדו ברעידה האחרונה. היהלומים שבכתר האוסף הם נכון לעכשיו 65 יצירות מקוריות של בני משפחת פיסארו לדורותיה (5 דורות,14 ציירים). בהן 2 יחידות של הידוע מכולם אבי המשפחה האמן קאמיל פיסארו ( 1830-1903) אמן אימפרסיוניסטי דגול שהיה גם יהודי בעל השקפות אנרכיסטיות שהיום ידוע כמעט כמו מונה ורנואר. אך כאמור האוסף כולל גם ציורים של חמשת בניו של פיסארו של כלותיו הציירות של נכדיו, של נינתו ושל בנות נינתו. סך הכל 13 אמנים מבני משפחת פיסארו מחמש דורות של המשפחה.

פיסארו היה מקביל לפיטר ברויגל האב בכך שחלק גדול מצאצאיו המשיכו בדרכו כאמנים כשכולם שומרים על סגנונו וכיום גם נינתו ובנותיה ממשיכות לצייר בסגנונו הנאיבי המיוחד. רוב בני המשפחה הם אמנים סוחרי אמנות או היסטוריונים של האמנות. אני עוסק כרגע בכתיבה על משפחת פיסארו לדורותיה, מעין משקל נגד ל"כולם היו בניו" של פיטר ברויגל,  זה יארך קצת זמן כיון שזה עתה התחלתי בכך ובהתחשב בעובדה שהעבודה במחשב איננה משאת נפשי היום יומית, הרי כאן הסיבה.

להערכתי סיפור המשפחה הזו מעניין לפחות כמו משפחת האמנים של ברויגל (אם לא יותר) 15 ציירים הקשורים זה בזה אשר מציירים באופן רצוף מאז 183 שנים, עד היום ועוד ידם נטויה, מה עוד וברשותינו אוסף מושלם של כל בני המשפחה שציירו, 65 ציורים מקוריים אשר לדעתי ועל פי הצהרת המשפחה הוא האוסף הרציני ביותר בארץ מסוגו, אולי היחיד מסוגו . ונדיר גם מחוצה לה.

אורגוואי

בשנים האחרונות צמח בין בן ציון ואישתו קשר הדוק במיוחד עם אמני אורגוואי ואוספו כולל תמונות רבות של אמנים מאורגוואי . כמו דניאל אמראל ורובוטו קדאנס ששניהם הציגו תערוכות בארץ וגם אמנים אחרים. אמן בולט במיוחד באוסף הוא נלסון רומרו מאורגוואי אחד מגדולי האמנים של אורגוואי וגדול הרשמים מבינהם ומטובי הרשמים בעולם כולו.

בן ציון : המדובר באמן נוצרי אך בעל עניין עמוק בנושאים יהודיים ,עניין שמשך אותי ליצירתו . במשך השנים התיידדתי עם אמן זה ויש ביננו ידידות קרובה ודו סתרית .בדרך כלל רומרו השתקן מטבעו הוא זה שמצייר ואני זה שמדבר. שתיקתו כרעם היא. שנינו אימצנו לעצמנו נושא הקרוב לליבנו היהדות וארץ ישראל. ציוריו ( שמהם יש באוספי לא פחות מ-340 פריטים ) מלאי עוצמה ורוח סמלים ואגדות. נלסון אינו יהודי אך בקיאותו ביהדות היא עמוקה ויסודית והוא מצייר ציורים רבים על נושאים יהודיים בהם ציורים על פי התנ"ך למשל מגדל בבל עקידת יצחק דוד וגולית ולצידם רישומים המתארים חגים ומועדים משתה פורים קבלת שבת וכו'. לא יאומן אבל האמן מאורגוואי מרבה לעסוק בעיירה היהודית של מזרח אירופה נושא שמעולם לא יכול היה להכירו והוא מרבה לתאר ביצירותיו את הכליזמרים ריקודים חסידיים כנר על הגג פוגרום בעיירה ועוד סצינות רבות אחרות של הווי העיירה היהודית ועם סמלים יהודיים שונים כמו מנורת שבעת הקנים ,פמוטי שבת ,ספרי תורה גביעי קידוש ,וכו' שאתה תמה מה לאיש מאורגוואי ולהם. הם מושתתים כנראה על עקרונות שונים בקבלה אבל מזכירים ציורים נוצריים עתיקים מחד ואת ציוריו של שאגאל מקור השראה ברור מאוד מאידך.

רומרו גם אייר את קובץ השירים שאותו פירסם בן ציון.

יש באוסף גם סצנות מלאות חן מחיי היום יום בארגנטינה, של הצייר אדוארדו אונגר.
ציורים עם הצצה חטופה אל המסתורין של 'אחורי הקלעים' על ידי הצייר קרלוס פרטאגודו מעצב במות התיאטרון המפורסמות של עיר האורות, בואנוס איירס.
עבודות נדירות של ברונו אפלה, סטפולה, יאן בלט, מקס רפלר. אקוורלים נדירים של אלקסיס מוסה, הצייר הקולומביאני (במקור) אשר יצר בצרפת במאה ה-19, שמנים יחידים באיכותם של הצייר צ'ארלס ל'פברה מהמאה ה-19.כשבעים ציורים של האמן הנאיבי הגרמני הנרי דיקמן פועל רכבת לשעבר גידם יד ימינו שציוריו מתארים סצינות שונות מחיי היום יום בעיר ושלושים מציוריו באוסף מוקדשים לנושא היין. : אנדרה בוקה צייר נאיבי צרפתי המתאר נופים כפריים , תומאס גלמבוש, קטרינה הנק, ז'אן פוס, איוון רבוזין, פרננד בואלוז', ולארד,נאדיה בקר ברונה אפלה ,יאן באלט , פליקס וארלה , אליז מקלט ,פרל הסינג ועוד רבים מהשורה הראשונה..כולם שייכים לאמנות הנאיבית מהנאיבים הפרימיטיבים של סוף המאה ה19 ועד לאמנים הנאיבים המודרנים אלה גם אלה משובבים את העין בתומם ובצבעיהם המרהיבים ,האימפרסיוניסטים הפיגורטיביים .כולם מרגשים ומייצרים השתאות והחסרת פעימה.

האוסף של בן ציון כולל בעיקר ציורים ריאליסטיים פיגורטיביים וכמעט אין אצלו ציורים מופשטים.

אלי :למה דווקא האמנות הנאיבית ?מה מושך אותה אליך במיוחד?

בן ציון: כי היא באה מהלב והיא משמשת מראה ללב. זה מתחיל בתמימות, ממשיך בצבעים ובחדוות החיים, אין שם התחכמות אך יש שם סיפורי חיים המתקבלים כמות שהם.כמי ששוטט שנים רבות מאוד במקומות הללו בדרום אמריקה, הכרתי את אורח חייהם של האנשים הטובים האלה, את פשטותם, תמימותם נכונות הנתינה שלהם ואמונם בזולת, באופן טבעי נקלט בי הגרעין שהלך והתפתח והפך כמעט לאובססיה, אהבתי להיות בתוכם, לשוחח להתרשם ובעיקר להקשיב לחוכמת החיים שלהם.ובעיני האמנות הנאיבית מייצגת את כל זה.

אלי : למה החלטת לנטוש את ונצואלה ?

בן ציון :זה היה בשנת 2003. היגעתי למסקנה שוונצואלה תחת שלטונו של הוגו צ'אבס השתנתה ללא הכר ואיני יכול לחיות בה יותר.אותו קולונל צ'אבס שכשל לפני שנים בשל ניסיון הפיכה צבאית שהנהיג הצליח כעת לתפוס את הגה השלטון בבחירות דמוקרטיות. הוא התגלה כפטפטן מתלהם ,וזרע זרעי אנטישמיות בארץ שלא ידעה אנטישמיות מהי. בשיטתיות שהזכירה ימים אפלים התחיל להטיף לשנאת ישראל והפך לידידם הקרוב ובן בריתם של כל שונאי ישראל ראיתי בשידור טלוויזיה תמונות מקארקאס הבירה של בתי עסק שהיכרתי ,חלקם של מכרים שעל חלונות הראווה שלהן צוירו צלבי קרס וכתובות נאצה כמו "יהודים החוצה".

שאלתי את עצמי האם "ליל בדולח " חדש מתוכנן עבור יהודי ונצואלה ? עבורי ונצואלה חדלה להיות מקום בטוח לחיות בו. היא הפכה למקום עוין. כתוצאה פרק חיים בן שלושים ושבע שנים טובות וברוכות בארץ זאת היגיע לקיצו .אמרתי "אדיוס צ'אבס" והסתלקתי משם לישראל לתמיד. וכאן הקמנו גלריה לאמנות.

מה גרם לך להקים את הגלריה ?

בן ציון: הגלריה "מיתמי " היא חלום ישן שלנו. לי ולאישתי תמיד היה רצון להציג את האוסף שלנו לפני הציבור הרחב אבל רק לאחר שהעסקים שלנו בוונצואלה נקטעו בפתאומיות כתוצאה מעליית צ'אבאס לשלטון ועלינו ארצה החלטנו להתחייב לעניין. הגלריה הוקמה בתחילת 2010 במרתף של ביתנו החדש בקדימה

החלטנו להקים אותה ב"קדימה" לשם עברנו בעקבות בננו שעבר לגור בישוב עם משפחתו.

בישוב בן ציון התראיין לפרוייקט שורשים של בית הספר "ניצני השרון ", שבו תלמידים ראיינו וחקרו תושבים מבוגרים מהישוב. בן ציון סיפר על עצמו ותוך כדי כך גילה שאביו יעקב זלמן נשלח בשנת 1936 על ידי אירגון "ההגנה " לשמור ב"קדימה " של פעם ששם התגוררו אז 35 משפחות בלבד שכללו כ106 נפשות. בידיו של בן ציון ישנם מסמכים ישנים העוסקים באביו והמשימה שנשלח אליה בקדימה הישנה הכוללים מכתב מועד המושבה "קדימה" שבו הם מרימים על נס את מסירותו ונאמנותו לתפקידו של אביו כשומר.

בן ציון : גיליתי שבני משפחתי תמיד היו כאן ב"קדימה". "והנה  חזרנו לקדימה ויש פה כבר דור רביעי אנחנו הבן והנכדים ".

הוא מספר שהתרגש מההתלהבות של הילדים ב"ניצני השרון" לחקר הנושא המיוחד והתלהב מהעניין שגילו הילדים בהרצאה של אמן שהיגיע לספר על עיסוקו .התובנות של הילדים מהציורים לדבריו הציתו אצלו את הרעיון לפתוח את הבית שלו ואת אוסף האמנות לו למבוגרים ולילדים.

עד היום הוצגו בגלריה זאת תערוכות של ציורים ופסלים דרום אמריקאים של האמנים נלסון רומרו - רוברטו קדאנס ודניאל אמראל וכן של האמנית הלן פרנסיס .

בן ציון : זהו מקום יפה להפליא ספוג השראה תרבותית ורוח טובה מהלכת בין כתליו ,ומציג אמנות יפה פרי ליקוט עקבי של שנים רבות ברחבי העולם,תמונות מעולמות דמיוניים וחלומות בלתי מושגים שבתוך המסגרות.וכעת אותן חלומות מ יבשת רחוקה מועמדים כולם לרשות הציבור הרחב.

ספרי בן ציון זלמן :

קובץ שירה.

בן-ציון זלמן    מסרים מן הסוג האישי / איורים - רומרו נלסון.    [ישראל] :   מקור לאמנות ישראלית,   2006

אסופת שירי אהבה ספר שהוא רטרוספקטיבה של שירת המשורר אוגד שירים שמסכמים תקופת יצירה של כמעט 50 שנה.

בן ציון זלמן :בספר השירה שלי 'מסרים מן הסוג האישי' אין כל קשר לאמנות, או לתרבות של האיטי, כולו עסוק באמנות האהבה, הציורים של נלסון רומרו לא צויירו במיוחד עבור הספר אך מתוקף היותנו חברים קרובים ועקב העובדה שברשותינו כ-340 יצירות שלו, ביקשתי וקיבלתי רשות להשתמש בציורים.

בן ציון זלמן , אדיוס צ'אבס ; [עריכה - לאה רוס]. הרצליה : ב. זלמן,   2012.
תקציר : הספר מגולל באופן סיפורי, שוטף, שנון ומרתק את סיפור חייהם של 4 דורות  על גלי תהפוכות החיים, בשלוש יבשות,  והחיבה הגדולה לאמנות... " -- מן המעטפת האחורית.

בן ציון זלמן על אמנות נאיבית :

האמנות הנאיבית - מקוריות, פשטות ותמימות

אורית לוטרינגר "בן ציון זלמן :הריאליזם שמאחורי הנאיביות "
מגזין "מכירה פומבית :מגזין ישראלי לאספנות ולאמנות גליון מספר 50 ינואר 2006 ע' 8-15.

אורית לוטרינגר "העוני לא חייב לפגוע באופטימיות "

ראו גם

מאמרים של אלי אשד על האיטי