ראיון עם ברתנא במסגרת הביאנלה השביעית בברלין, פברואר 2012
בששי הקרוב ה25 למאי תיפתח תערוכת יחיד של יעל ברתנא בביתן של הלנה רובינשטיין בתל אביב. לפני מספר חודשים פגשה הילי פרלסון את ברתנא בברלין וראיינה אותה עבור המגזין לאמנות הברלינאי SLEEK.
לא קל היה למצוא זמן לנהל את הראיון עם יעל ברתנא. טרילוגית הסרטים "ואירופה תוכה בתדהמה" הוצגה במוזיאונים ברחבי אירופה וצפון אמריקה אחד אחרי השני. ברתנא, שליוותה חלק ניכר מהפתיחות בשיחות אומן, חילקה את מעט הזמן שבילתה בעיר מגוריה שבברלין בין בת זוגתה ותינוקן המשותף לבין אירגון הכנס הראשון של התנועה החצי-פיקטיבית Jewish Renaissance Movement in Poland .
התנועה, שהתהוותה מתועדת בטרילוגית הסרטים, קוראת לשובם של 3.300.000 יהודים לפולין. זהו לפחות "סיפור הכיסוי" של העבודה המורכבת והמאתגרת. התהוות התנועה, פעולותיה הראשונות לבניית יישוב יהודי בפולין והרצח הטרגי (והבלתי-נמנע ?) של מנהיג התנועה יוצרים הקבלה חדה ולעיתים חסרת רחמים לחברה הישראלית והערכים הציונים שגיבשו אותה, לעומת המציאות הפוליטית היומיומית בישראל של הכיבוש.
"אבל הסרטים עוסקים בו-זמנית גם בשיח הפוליטי באירופה כיום לגבי הגירה וזרים, ופן נוסף הוא ההסתכלות על אסתטיקה של פרופגנדה ומניפולציה פוליטית" ברתנא מוסיפה. אכן, הסרטים - העשויים למופת ניתן לציין - משחקים עם דימויים ושפה חזותית הנעים בין סטלין לריפנשטל. "דאגתי שיהיה משהו לעצבן את כולם!" היא צוחקת. מה שברתנא מביעה בבדיחות הדעת הוא דווקא תיאור קולע של מורכבותה של העבודה. העוצמה של הטרילוגיה טמונה בהחלט ברושם העמוק שהיא מותירה על הצופה (כן, גם תדהמה כמתואר בשם התערוכה) ובמגוון הרחב של קריאות ופירושים סובייקטיביים שכל צופה מעניק לה : "ברוסיה הצופים התרעמו על השימוש באסתטיקה סטליניסטית, והפולנים לעומת זאת בעיקר הזדהו עם מות המנהיג. מסתבר שהדמות של הגיבור הצעיר שמת בטרם עת, הקדוש המעונה, זה משהו שמושרש מאד עמוק בזהות הלאומית הפולנית", ברתנא מתארת. "בישראל, אני יכולה לתאר לעצמי מה חלק מהתגובות תהיינה."
ברתנא היא האמנית הלא-פולניה הראשונה לייצג את פולין בביאנלה ה-54 של ונציה, ב-2011, והטרילוגיה נולדה מהזמנה שהאמנית קיבלה (ודחתה לראשונה) מפולין. ב-2006 היא נעתרה להזמנה והביקור הוביל ליצירת העבודה בת שלושת החלקים ובהמשך הכנס. "לכל מקום שהביאו אותי ובכול עיר שביקרנו, קטנה ככל שתהיה, תמיד הראו לי "פה היה הרובע היהודי." אז התחלתי לדמיין איך המקומות האלו יראו אם לא. אם לא היה הריק הזה. היכולת לדמיין איך דברים יכולים להיראות היא חלק מאד מרכזי וחיוני ליכולת לשנות דברים, או להפסיק לפעול מתוך פחד משינוי."
השאיפה בעבודתה של ברתנא היא לפעול על הגבול שבין פיקציה למציאות על מנת למצוא את המקום בו השימוש ברובד פיקטיבי מאפשר הגיה של מציאות אחרת – או לפחות איתגור של המצב הנתון. "בכנס הראשון של התנועה בברלין נשתמש במסמך בדיוני שמנהיג התנועה הותיר אחריו. נקודת ההתחלה היא פיקטיבית לכאורה, אבל הדיונים במהלך שלושת הימים של הקונגרס יהיו מאד מציאותיים" ברתנא מתארת. "נדון בשאלות של של זהות לאומית, ישראל במזרח התיכון, הגירה ובעיות חברתיות באירופה ובפולין. זה אולי מגאלומני מצידי ונאיבי באחת, אבל אני רוצה למצוא את המקום בו אומנות יכולה להשפיע."
הכותבת הילי פרלסון מתגוררת בברלין מאז 1999, כותבת על אומנות למגזינים שונים, עורכת משנה במגזין SLEEK SLEEK-MAG.COM ואחת ממייסדות המגזין האינטרנטי META META-MAGAZINE.COM