בעקבות תערוכת היחיד "רפסודה" בגלריית RAW ART.jpg "שחר סיוון")
זו תערוכת היחיד הראשונה בה מציג שחר סיוון היקף כה נרחב של פסליו. כל הפסלים המוצגים בתערוכה הם מהשנתיים האחרונות. הפסלים שעשויים מעץ "צומחים" מתוך משטח מתכת ענק שמכסה כמעט את כל הגלריה. שחר מתנסה בחומרים שונים ומתעמק בהם עד לרמה של למידה מדעית של מבנה האטומים של החומר.
הדמויות
שחר מספר כי ההשראה לרב הדמויות לקוחות מתוך החיים שלו, לרב אלו חברים או בני משפחה. שאר הדמויות לקוחות מתולדות האמנות – הרבה איקונות נוצריות כמו מריה וישו הטוב, ישו שחור וכו'. לפעמים דמויות אמיתיות ומיתוסים מתערבבים כמו ישו הטוב שהתחיל מרישום של עופר ללוש לטענתו של שחר – המנטור שלו. יש גם את דמות "המוות" שחר: "לא כמשהו שגומר את החיים רק כאזכור – לדעת איפה אנחנו , הייתי צריך אותו, כמו בסרטיו של ברגמן."
החומר כאלמנט כימי
כל הפסלים עוברים בסטודיו של שחר סוג של הטבלה – מעין טקס דתי פגאני בו הוא עוטף את הפסלים בניילון נצמד כמו מומיות ומורח את העץ בחומרים שונים – כל פעם בתרכובת שונה: טרפנטין ,נפט ,שמן פשתן, שמן שרוף ,דלק וחומר נגד תולעים (מה שגם שומר על העץ מלהיאכל על ידי תולעים ושאר מזיקים). את החמר הוא משאיר לא שרוף וצובע בתרכובת של שמן מנועים וצבעי מים.
אחת ההשראות לפעולה זו הייתה סרטון של פסל שבטי אפריקאי משנות ה70 שבסוף תהליך העבודה היה זורק את צלחת האוכל שלו על הפסל שוחט תרנגולת שתדמם עליו ואז שופך שמן.
שחר:" פסל חדש נוצר בעולם כמו ילד – יש צורך להאכיל אותו כדי שיהיו לו כוחות להתקיים בעולם".
היצירה כטקס מאגי
כמו פינוקיו גם פסליו של שחר מקבלים חיים מתוך העץ ולכל דמות יש סיפור. שחר: "אני אף פעם לא יודע מה יצא, תמיד יש הפתעות, יכול להיות פתאום מסמר שישבור לי את המסור ואז יווצר חור – החור נהפך לעין – וכך נולדת דמות , אני יושב בסטודיו מתבונן בה ומתחיל לספר את הסיפור שלה. הדמויות נהפכות לטוטמים עם כוחות שונים שבאים לענות על צורך מסוים אם זה לתקן או להשלים משהו שחסר כמו: פאם פאטאל, המוות, מתווה לבן זוג, טוטם עצמי, אבא, עצמי שחור וכו'. אני יוצר לפעמים פסלים מתנה לאנשים שאני אוהב שיתנו כוחות כמו לזוגיות או פריון. קשה לי הרעיון שאני צריך למכור אותם , הם חלק ממני, הייתי מעדיף להשכיר עוד חללים כדי שיהיה להם מקום.
פעולת האמנות כניסוי מדעי
אני מנסר עם מסור שרשרת שזה מרגיע אותי למרות שזה קשה פיזית , אני מרגיש שאני בא לעבודה - לובש מסכה כפפות וסרבל- זה רועש, מהיר ומסריח ובאותו רגע יש תחושה שאתה מנותק מהעולם. הרישומים לעומת זאת הם תמיד מהתבוננות אבל אני תמיד מחפש את המקום הלא ספציפי, כך שמשהו בדמות יהיה כללי ויוכל להדהד גם באנשים אחרים והיא תישאר כמו התרחשות בחלל שהיא אוסף של קווים ומולקולות. פעמים רבות הרישומים נהפכים מתווה לפסל, יש תחריטים שהם שלב בייניים בין הרישום לפיסול . אני צריך שהעבודה תהייה אינסטינקטיבית פיזית ומהירה ויש בזה משהו אלכימי – כמו חמין שאתה אף פעם לא יודע איך זה יצא.
במובן הכימי היה חסר לי איזון לעץ ואז נוצרה ריצפת המתכת שהיא כמו הקדירה שמכילה את הכל. ריצפת המתכת יוצרת בידוד כמו ניסוי מעבדתי – וזו הרפסודה – עולם אוטונומי שמנותק מהעולם החיצוני. רציתי להריץ איזה סוג של ניסוי – אספתי פרגמנטים והמעבדה היא הגלריה והתנאים הם בידוד הניסוי ודחיסה של הדמויות באותו חלל. כמו בשיר של אריאל על הרפסודה – שכבר נהייה צפוף ומישהו צריך לקפוץ , אני בודק כאן את המתח הזה.
.jpg "שחר סיוון")
בתערוכה יש גם סוגים אחרים של ניסוי – כשחלק מהעבודות הן מחוץ לרצפת המתכת מוצגות בצורה גלריסטית על הקיר או על מדף כמו מוזיאון ארכיאולוגי, הכל ניסיונות שלי עם האוצרת. נוצרות כל מיני שאלות בניסוי - כמו יחסי גודל, כבדות מול דינמיות."
שחר הוא ממקימי גלריית "האגף" בחיפה אשר משתתפת כרגע בתערוכה "חיפה-ירושלים-תל אביב" - מודלים לשיתוף פעולה בעולם האמנות. הפעילות של שחר ביום יום היא מאוד חברתית ומקומית, הוא מגדיר את עצמו כפטריוט חיפאי. כאמן לעומת זאת הוא לא מבין אמנות חברתית , לטענתו היא מצמצמת במקום להרחיב בעולם שהכל זז ומשתנה ממילא והרבה יותר מעניין בעיניו לשאול שאלות שהן מעבר לזמן ומקום.
לפרטים אודות התערוכה לחץ כאן
