באתי עד לכאן להסתנוור קצת

המלצות לתערוכות אמנות בפריז

לפריז אני נוסעת פעם בשנה, משתדלת בחורף כשהכל רומנטי יותר, אפור וצלול, כדי לספוג קצת מהתרבות האירופאית והגאה והרבה קפה טוב. מלבד המקומות המוכרים ישנן כמה פינות מעניינות שאותן אני משתדלת לגלות, אחת מהן היא

LA MAISON ROUGE
 Who's afraid of red, yellow and blue neon ?
אוצר: David Rosenberg

גלריה זו – נמצאת לא רחוק ממרכז פומפידו והיא אחת הגלריות המרשימות בעיר. הגלריה הוקמה ב- 2003 בחלל תעשייתי גדול, ומציגה 6 תערוכות בשנה, בארבעה חללי תצוגה שונים, ומרווחים מאוד.
התערוכות נאצרות על ידי אוצרים עצמאיים, ומספקות מבט מרתק על אמנות עכשווית. התערוכות המוצגות כאן נחשבות למילה האחרונה בשדה העיצוב המקומי.
התערוכה הנוכחית מתפתחת על ציר הזמן. בטקסט התערוכה מסופר שהשימוש הראשון במנורת ניאון ב-1912 היה באחד מרחובות פריז. 
השימוש באמנות במנורות ניאון החל משנות ה-30 על ידי האמנים: Gyula Koice  ו Lucio Fontana , מאוחר יותר השימוש במנורות ניאון נעשה נפוץ יותר, כך ניתן לראות בעבודה של  Barnett Newman  "מי מפחד מאדום, צהוב וכחול ?".
בתערוכה מוצגת גם עבודה של סיגלית לנדאו - סידרה של דיפטיכונים של תנורים ביתיים קטנים המפנים אותנו בחזרה לביתנו באמצעות  משחקי מילים.
בהמשך ישנן עבודות המתייחסות גם לחומריות של הניאון לשבירות והצורה הקבועה שלו שאינה נלקחת כמובן מאליו עוד.
התערוכה מתחילה בהנהון מנומס ומוכר ומתפתחת באופן מאוד מעניין ומפתיע- העבודות המוצגות בהמשך פחות קנוניות ויותר מעיזות , מומלץ מאוד.
עד 20.5.12
 
 
כצלמת, אחד המקומות שאני תמיד עוברת ולא משנה מה מציגים שם זה המרכז האירופאי לצילום. לבד מהעובדה שהוא ממוקם צמוד לרחוב RIVOLI  בשכונת הMarais ליד הרבה בתי קפה מעולים, יש שם לרוב גם תערוכות מאוד מעניינות.

MAISON EUROPEENNE DE
LA PHOTOGRAPHIE
מרכז הצילום בפריז

המרכז שוכן אמנם במבנה משנת 1706 אך הוא מוקדש כל כולו למודרניזם ולאמנות עכשוית, ובפרט לאמנות השביעית שצצה בו, הלוא היא אמנות הצילום. במוזיאון שברובע הרביעי מוצגות תערוכות קבע, וכן תערוכות מתחלפות המציגות רטרוספקטיבות למיטב הצלמים האירופאיים ושאר צלמים בינלאומיים. 
 
אחת התערוכות שמוצגת בו כעת, היא של Youssef Nabil.
החל מ 1990 בונה  Nabil גוף גדול של עבודות המכיל צילומי חברים, סלבריטיז וצילומים שלו עצמו, אותם הוא מצלם בשחור לבן ולאחר מכן צובע אותם ידנית בצבעים.
העבודות מקבלות מראה של סרטים מצריים מעוטרים באבק כוכבים שפג תוקפם.
Nabil בוחר כ-60 עבודות ביניהן צילום פורטרט לא מיופייף של קתרין דנב, מרינה אברמוביץ, מודלים מתוך סרטים מצריים, ודימויים שלו עצמו. התחושה בתערוכה היא של עבודות שמחברות את העבר עם הווה מאוד אישי של האמן.
פתוח לקהל עד ה-25.3.12 . הכניסה לצלמים מקצועיים חינם וביום רביעי אחה"צ כניסה חופשית לכולם.

Jeu de paume
Berenice Abbott

והמקום שאני מתכננת את בואי לפריז לפי התערוכות שבו הוא jeu de paume, מוזיאון לצילום בקצה גני הטולרי וליד השוקו הטעים של אנג'לינה. כשבאים לתערוכה בjeu de paume  ורואים קבוצות של פעוטות משוחחים ליד עבודות נצבט הלב לנוכח חברה בה אמנות ותרבות היא חלק בלתי נפרד מחינוך. המוזיאון מרכז בעיקר חומר מצולם, מכסה את כל תקופות וכל צורות האמנות, החל מאמנים מבוססים כמו ריצ'רד וודון ולי מילר, ועד לאמנות של כשרונות עולים וחדשים. הבניין נמצא בז'ה דה פום, מגרש טניס שנבנה ב-1861 עבור נפוליאון השלישי, והוסב למוזיאון רק בשנת ה-1909. במהלך מלחמת העולם השנייה תכולתו של המוזיאון והאוספים בו נגנבו ע"י הנאצים. רק ב-2004 שופץ המקום שוב, והפך למה שהוא היום – אחד המוזיאון המפורסמים בפריז. ראוי לציון שהמוזיאון הוא אחד היחידים בעולם המציג גם תערוכת אינטרנט, כחלק מהמניספט של לאמץ את כל הפרקטיקות וסוגי האמנות.

Berenice Abbott , אחת מגדולי הצלמים האמריקאיים (1898-1991),הגיעה לפריז ב-1921, צילמה את קוקטו, ג'ויס ודושאמפ, פגשה את אג'ה והפכה לחלק מהמילייה האמנותי באותה תקופה. למדה את אמנות הצילום ממאן ריי ואחר כך פתחה סטודיו משלה כאשר היא מתמחה בצילומי פורטרטים. ב 1929 חוזרת לניו יורק  ומצלמת את הפרויקט changing new york , לאור המשבר הכלכלי שעברה המדינה. abbott   בילתה את רוב הקריירה שלה במחקר על גבולות וטבעו של הצילום הדוקומנטרי והצילום הראליסטי. בתערוכה מוצגים כל תחומי עבודתה. התערוכה מכילה מעל 120 עבודות, מדהימות ברובן והדבר המעניין הוא לראות קווים לדמותה של אישה עצמאית, חזקה, סקרנית ומצליחה בתקופה בה עדיין קריירה של אישה זה לא דבר מקובל כלל. התערוכה מוצגת עד 29 באפריל, כמו כן מוצגת במוזיאון תערוכה של Ai Weiwei.