על האמנותי שברוחניות - ראיון עם ד"ר דורית קדר

ראיון בעקבות תערוכת יחיד והוצאתו לאור של ספרה החדש של קדר "ספר השלום הבין דתי".

הספר יוצא בימים אלו באנגלית ובסינית בחסות מוזיאון דתות העולם, טייפה, טייוואן במקביל לתערוכת יחיד שהתקיימה במקום. הספר והתערוכה הינם תוצר של 40 שנות לימוד פילוסופיה ותיאולוגיה. מגמות מטפיזיות מדתות שונות מיוצגות על ידי סדרות של עבודות אמנות.

קדר מבהירה קווים מנחים של הספר :"בדרך כלל דתות מבוססות על אמונה מרכזית המשותפת לקולקטיב של מאמינים, טקסים המשויכים לאמונה כמו גם גוף של מצוות ואיסורים החלים על הכול. לצד הקנון התקף כלפי כל המאמינים, קיימות מגמות, המהוות חלק מהדת ובכל אופן שונות ממנה. מגמות מטפיזיות אלה מושתתות יותר על האמונה האישית. הן מאפשרות גישה ישירה לאל, לאו דווקא באמצעות גוף החוקים הקולקטיבי. הפן האישי מהווה בעצם תחליף לאופי הקולקטיבי של הדת. באורח פרדוקסאלי דווקא הסובייקטיביות המאפיינת את המגמות המטפיזיות יוצרת מכנה משותף וזאת מכיוון שהארכיטיפ האנושי, בסופו של דבר, חוצה גבולות של זמן וחלל. לכן החסידות היסודית, הסופים המוסלמים, הזן בודהיסטים או הפרנציסקאנים הנוצרים קרובים ברעיונותיהם ובעיקר ברגשותיהם כלפי האלוהות. הדגש במגמות אלה הוא על בניית מעין מקדש של הלב המבסס בעיקר את רגש החמלה לכל היצורים. החמלה היא זו שבונה ויוצרת תקשורת הנובעת מתחושה עמוקה של שותפות גורל עלי אדמות.

מאיפה התחיל הרעיון לספר?
רעיון  הספר החל לפני יותר מארבעים שנה, כאשר התחלתי ללמוד פילוסופיה ותיאולוגיה באוניברסיטה בג'נבה שוויץ. הוא החל להתממש לפני כחמש עשרה שנה והתחנה הראשונה שלו הייתה בממרכז הערבי יהודי, מכללת  בית ברל. התוודעתי לקיום המרכז על ידי דוד נגר שהיה ממונה על תלמידים ערביים במדרשה. נגר ואנוכי הצענו לראש המרכז דאז , מחמוד מפרע, שותפות בהקמת פרויקט לסובלנות המבוסס על על טקסט וסדרות של ציורים של שלוש הדתות הקשורות לאברהם: יהדות, נצרות ואסלם. מכאן התחיל המרוץ הגדול לחיפוש אחר תמיכה מדינית, תרבותית ודתית בפרויקט. מסע מפרך שנתקל בהרבה דעות קדומות, דלתות סגורות, חשדנות והיעדר אמון. בהדרגה בהתמדה ובספיגת כישלונות בדרך, הספר רקם עור וחיות. הפרויקט התעבה במשך השנים וכלל מגמות מטפיזיות המשויכות לדתות אחרות כגון זן בודהיזם, טנטרה הודית , פילוסופיה טולטקית ואמונות שבטיות. התערוכות נדדו והוצגו ביום הסליחות של האפיפיור ברומא, תחת חסות האו"ם והממשלה האיטלקית והממשל האנדלוסי, במרכז לפיוס, לונדון , בדרום אנגליה ובטייפה, טייוואן.

מי המוציא לאור של הספר?
הספר מוצא לאור על ידי מוזיאון הדתות בטייוואן בתמיכתו הרוחנית של Museum of World Religion, Taipei, Taiwanובתמיכתו הרוחנית של הDharma Master Hsin Tao, Head of Ling Jiou Mountain Buddhist Society. 

כיצד הגיעו אלייך ממוזיאון בטייוואן?

המוזיאון לא הגיע אליי אלא אני זו שפניתי אליו באמצעות נציגנו בטייוואן, רפאל גמזו. הפרויקט מושתת על שלוש סדרות זן בודהיסטיות. מכיוון שרוח הזן שוררת בספר חשתי שדווקא שם יוכלו האנשים להתחבר לפרויקט מסוג זה שאינו נוטה להגדיר או לערוך הפרדות בין דתות ותרבויות. זן בודהיזם מלמד כיצד להתגבר על הפרדות מלאכותיות ולחוות את המהות ועיקרם של דברים. מנהל המוזיאון , פרופסור Chiang Shao-Ying  והצוות שלו הרימו את הכפפה , שיתפו פעולה עם נציגות ישראל בטייוואן וחגגו 60 שנה לישראל עם תערוכה ששיקפה את רוח הספר. בתוך החלל הגדול אף נבנה אזור מיוחד לתפילה שבו עבודות מייצגות של כל הדתות הוצגו על הקירות  וזאת כדי לשקף שכל הדרכים , בסופו של דבר, מובילות אל האינסוף.

מה המטרה במחקר שלך בכל זרם?

 הרעיון העיקרי הנו להעצים את הסובלנות הבין דתית. כל מגמה מלמדת תובנה אחרת בעוד שהחוט המקשר בין המגמות הוא מהותה וטיבה של הסובלנות.
 
איך את מתרגמת את הרעיון לצבע קו וצורה?
התרגום בין הרעיון לשפה החזותית משתנה על פי רוח הסדרות. הסדרה היהודית אינה מצוירת על ידי מגע יד אלא באמצעות ציור מרחוק באמצעות ספריי צבע והיא בעיקר מופשטת. הסדרה הנוצרית המבוססת על אלוהות המופשטת המגולמת באדם בשר וחי כוללת אפיונים מופשטים ופיגורטיביים כאחד. הסדרה המוסלמית מבוססת על שני מוטיבים בלבד – קליגרפיה וצמחייה. הפרחים והצמחים עצמם נדלים מרפואה עממית ערבית. סדרות הזן בודהיסטיות כמו גם הסדרה הטנטרית יותר חידתיות .הן מתגלות אט אט באמצעות האתגר לאחד בין מורכבות לפשטות. הסדרות האינדיאנית והשבטית מגולמות בעיקר על ידי בעלי חיים  כדי לקרב את הצופה לאחרות ולדומה בינינו לבין בעלי החיים.
 
האם יש שלב בו את חוקרת את תולדות האמנות של הנושא?
לא ספציפית, אבל כנראה ששלב זה מצוי בתוכי ללא מאמצים מודעים. בעצם מילדותי אני חשופה לדתות ולאמנות. יתר על כן אני לומדת תולדות אמנות ללא הפסקה של ממש מזה שנות השמונים.

מנדלות
בסדרה מורכבת זו שיתפתי את האמנית איילת פינטו. היא בנוייה על עקרון המנדלה ההינדית אשר מהווה דיאגראמה לדרך רוחנית. הפריפריה של המנדלה מצביעה על תהפוכות רגשיות . פנים המנדלה מסמל את המסע להבנה. מרכז המנדלה – הריק - מסמל את היכולת לחוות את העולם כמות שהוא, מבלי להשתעבד להתניה תרבותית בזמן ולל מסוים.

איך את בוחרת בכל סדרה את המדיום והחומר ? 

המדיום כמובן מתקשר. ספריי אקריל קל יותר לשימוש בסדרה היהודית שבה אני נמנעת ממגע. לעומתה הסדרה האפריקאית בנויה על ציור פיסולי, על חומרים קונקרטיים, כדי לבטא את רעיון החיבור לטבע. עם זאת מאוד רציתי להביע את הקשר הזורם בין הסדרות. על כן רב העבודות מצוירות על לוחות עץ. הלוחות מעניקות לי תחושה של פשטות וראשוניות. הפסלים מחמר, אף הם, מעבירים תחושה של ראשוניות, העדר קישוטיות או תחכום יתר.
 
למה היה לך חשוב הניגוד הזה בין מורכבות הרעיון לפשטות הציור? 

האתגר הגדול ביותר שניצב מולי כל יום מחדש הנו לגעת בסופיות של תופעה טבעית חולפת לאור אינסוף התופעות החולפות.  אני רוצה לגעת בחומר המשתנה ודרכו לחוש את עקרון ההשתנות עצמו.
 
מה הציור תורם לך מעבר לרעיון?

אני הייתי רוצה שרעיון יהיה מגולם בתיאוריה ובדימוי כדי שגם האינטלקט וגם הרגש של הצופה ישתתפו בחוויה של ההבנה והתחושה. טקסט מפעיל את האינטלקט אך טקסט המחובר לדימוי עשוי להפעיל את התגובה הטבעית והרגשית לעולם הדימויים אצל הצופה.
 

האם ההגבלה בפרקטיקה יכולה להרחיב את המחשבה?

 הרעיון הוא למצוא כל פעם למורכבות את הדרך הפשוטה שתואמת לה לרגע זה.

יש שתי סדרות של בעלי חיים , אינדיאנית ואפריקאית, יש לך קשר מיוחד לעלי חיים?

כן בהחלט, מאז שהייתי ילדה קטנה באפריקה, היה לי קשר עם בעלי חיים. אני אוהבת את הטבע מאוד ומרותקת ממגוון הצורות הצבעים התנועה והחיות  שיש לבעלי חיים. בשבילי הם כמו שילוב של יאן ויאנג מהפילוסופיה הסינית, מצד אחד יש להם ויטאליות ועוצמה ומצד שני שקט ורוגע.

מה מבדיל בין שתי הסדרות של בעלי החיים?

כל סדרה מושתתת על בעלי החיים המאפיינים את המיתוסים השונים. למדתי אגדות טולטקיות וסיפורי עם מהיבשת השחורה והעשירה. בסדרה האינדיאנית הציורים של בעלי החיים הם בצורה של עיגול והם קטנים, בסדרה האפריקאית לעומת זאת כמו גודל היבשה כך גודל הציורים וכמו העושר של התרבות האפריקאית כך גם העושר של פרטים בציור, במיוחד הכוח של החיות בציור.

האם הגודל שנתת לחיות האפריקאיות גם קשור למקום של אפריקה בחיים שלך?

יתכן שגודלן של היצירות מצביע על העושר הגנטי ותרבותי של יבשת אפריקה על המקצב, הצבעים, הטקסטורות והריחות אליהם נחשפתי בילדותי.

הסדרה הערבית

כפי שציינתי קודם הסדרה הערבית כוללת אך ורק קליגרפיה ומוטיבים צמחיים.
הקליגרפיה נעשתה על ידי אמן הקליגרפיה מסחנין – סעיד אל נהרי. בקשתי ממנו לכתוב פסוקים מסוימים שמצאתי בקוראן. כל הפסוקים המוצגים בספר דנים בסובלנות.

מהיבט זה הסדרה מתקשרת לתובנות הסופיות העמוקות.
 

לסיכום, מה את יכולה לאמר על הקו המקשר בין הסדרות והזרמים שונים שחקרת?

כל המגמות המוצגות בספר, אם בטקסט ואם בדימוי, יוצאות מתוך נקודת ההנחה שהאלוהות, מקור הבריאה, אינה ניתנת להגדרה, לתיחום או לניכוס. הספר הוא הזמנה למסע רוחני ואמנותי אל המרחב הלא מוכר, אותו מרחב קדום של הטבע בו מתמוססים הגבולות הידועים ומוכרים לנו. במקום זה נוכל לחזק את הסובלנות ואת תחושת שותפות הגורל.

 למאמר באנגלית לחץ כאן