לקראת תערוכת היחיד החדשה של יונתן הירשפלד ( Rawart 16.2-31.3.2012 ) שוחחתי עם יונתן בסטודיו שלו בתל אביב. אותו סטודיו שאני רגיל לראות עמוס לעייפה פונה מעשרות העבודות שנשלחו לתערוכה, ומעבודות נוספות המוצגות, או עומדות להישלח לתערוכות נוספות בהן הוא מציג ממש בימים אלה (מוזיאון רמת גן, מוזיאון חיפה, הגלריה האוניברסיטאית של האוניברסיטה הפתוחה ועוד) .
קודם לשיחתנו עיינתי בכמה מאמרים שנכתבו אודותיו בעבר. הנה כמה ציטוטים מהם : ..."אמנותו של יונתן הירשפלד היא התשובה העברית לאסכולת "דלות החומר", עליה השלום. בעוד שזו האחרונה העלתה על נס-הדיקט את התבטלותה מאירופה (זו של הפאר, המיתוס והשגב), יונתן הירשפלד דבק בעטיניה של סבתא-אירופה ואינו חדל לינוק את תפארתה, גם אם דלו העטינים ובלו מזוקן"(גדעון עפרת, קינת ההיכלות) . יונתן הירשפלד הוא צייר המתענג על הציור......אך בה בעת, לציוריו יש תמיד הקשר שכלתני וחקרני, המבקש לפענח ....." (אירנה גורדון , "אקטיאון, אקטיאון"). "דווקא מתוך הריסות המקדשים של הדעת והתרבות המערביות, אין לנו מנוס אלא לשוב ולצאת למסע בנתיב האמונה, זו שתשתיתה אינסופית, לא ידועה ולא שכלתנית, ואשר קטביו הם האימה והתקווה." (גדעון עפרת, על חורבות המזבח) . "מיתוסים שנמצאים בשורש האמנות שלי.....שבהם הטבע הוא צבע, ההחמצה היא עוצמה והייסורים יפים" (יונתן הירשפלד, כתם ריק מדם). "הירשפלד, אחד הרשמים הבולטים בשנים האחרונות, .....הציורים הקטנים בעט מתקשרים הן למסורת של איור וקישוט ספרי קודש והן לקונוטציות של ספרי קודש מחוללים"(סמדר שפי, פגישה לא משפחתית, הארץ 6.1.2012).
על התערוכה אומר לי יונתן "זה אולי נשמע מוזר, שנה אחרי תערוכת יחיד במוזיאון רמת גן ועם לפחות עוד שלוש תערוכות יחיד בשנים האחרונות להגיד את זה ,אבל למעשה, במובן מאד אמיתי זוהי תערוכת היחיד הראשונה שלי. התערוכה בחנינא הישנה הייתה רק של עבודות קטנות, ברמת גן היה רק ציור אחד, גדול, אבל רק אחד, ולמעשה זו הפעם הראשונה שאני יכול להעמיד "משפט קוהרנטי" כמו שאומרת נוגה דוידסון שאצרה את התערוכה בכישרון וברגישות גדולה. המפגש שלי עם נוגה ועם רו-ארט, היווה פשוט ברכה עבורי. אני לא מאמין שהייתי יכול לעשות את התהליך המופלא שעשיתי לקראת התערוכה הזאת בגלריה אחרת ועם אוצרת אחרת. נוגה הייתה קשובה כשצריך אבל מאידך בהחלט גם עקשנית כשהיה צורך. היא למדנית ומעמיקה רצינית ומכבדת, ואני מרגיש בר מזל על ההיכרות הזו.
על משפט הנושא של התערוכה - "הטרגדיה בחיים האתיים", אומר לנו יונתן "המשפט הזה-המלווה את התערוכה- הוא משפט על האמונה שלי בציור, באמנות, על הדרך הארוכה שעשיתי מאז שסיימתי את בצלאל ב 2004.
שם התערוכה לקוח מביטוי של הגל, שניסח לראשונה את המודרניות כבעיה פילוסופית: לא כלכלית, לא מדינית לא סוציולוגית, לא תעשייתית. האדם מחפש גאולה רוחנית,בתוך הניכור הענק שמייצרת ההכרה המודרנית.
האמנות שלי הולכת על הקו הדק של רומנטיקה נוסח המאה התשע עשרה,ואירוניה טראגית מרירה של הפוסט מודרנית. להיות צייר זה להיות גיבור טראגי שנלחם למרות שגורלו המר ידוע לו מראש. כי למלחמה עצמה יש ערך,למאבק עצמו, החיפוש אחר גבולות ההכרה-הוא כבר חצייתו של הגבול הזה-בפרפראזה על וויליאם ג'יימס. "
אמנות בעיני היא סוג של שיח פילוסופי. השבוע התפרסמו נתונים שהדהימו אותי, כ-141,000 ילדים בגילאי 4-12 צופים באח הגדול .(כ-83,000 בגילאי 4-9) . בעולם של ריאליטי רדוד בהזרקה ישירה, עם מי בדיוק מתקיים השיח הזה ? אני שואל את יונתן.
"טוב, זה לב העניין". אומר יונתן "המאבק פה הוא על צלם האדם: אם האדם הוא מי שמוכן למכור את הפרטיות שלו,את האינטימיות שלו, את הזכות להיות לבד, להרהר, בשביל הזכות להיות בטלוויזיה, כלומר לא להיות "סובייקט" אלא המושא למבטם של אחרים,הרי שברור שהאדם כדברי מישל פוקו "ירד מעל במת ההיסטוריה" . אבל אם האדם הוא מי שמוכן להתייגע, למשל בפיצוח כתב החידה האינטלקטואלי של אמנות, אם הוא מי שמוכן להתרגש מכתם של צבע שמונח כראוי, אם הוא תיבת תהודה רוחנית שניתן לפרוט עליה ולאשר לה באמצעות היפה שהיא נשגבת-הרי יש תקווה להכל.
"בעידן שאיש אינו מאמין עוד בקיומה של הנפש, של הנשגב, אין האמנות משמשת כפי ששימשה את המצרים העתיקים כדי לגעת בעולם שמעבר". זהו ציטוט מדברים שכתב יונתן בעבר . כשאני שואל את יונתן: עד כמה האמנות שמשמשת עבורך ככלי לניסיון לגעת בעולם שמעבר, מצטט יונתן כתשובה, מדבריו של וויליאם ג'יימס:"ישנו מצב רוח, והוא ידוע רק לאנשים דתיים ולא לאחרים,---במצב רוח זה, הדבר שמפניו יגורנו יותר מכל נעשה לנו לנווה בטחון, שעת מיתתנו המוסרית נהפכה ליום לידתנו הרוחנית" (וויליאם ג'יימס, החוויה הדתית לסוגיה" ,מיותר לציין כי במילה "דתי" מתכוון ג'יימס למשהו אחר מהאופן שבה משתמשת הישראליות במילה זו...).
תערוכתו של יונתן הירשפלד "הטרגדיה בחיים האתיים" היא תערוכת היחיד הראשונה עבור אחד האמנים החדשים אשר הצטרפו לאחרונה לגלריה. הירשפלד מתחקה אחר עולם דימויים אירופאי אנכרוניסטי, כהודאה על חוסר היכולת שלו להתייחס בצורה ישירה אל המציאות הישראלית במאה העשרים ואחת. הוא מודה בהיותו חקיין של המציאות, המכיר בכך שהתוצאה הסופית אינה יותר מאשר ייצוג.
כאדם שנולד לתוך תרבות פוסט מודרנית ציניקנית, גלובאלית וצרכנית, הירשפלד עוסק בהגדרה על דרך השלילה. פנייתו לעבר מחוזות רומנטיים מלאי פאתוס נובעת מתוך אמונתו כי גם אם אינו יכול לתאר את המציאות כמו שהיא , ישנו ערך רוחני בצורה האסתטית, אשר יכול ליצור חוויה רוחנית (חילונית) אצל הצופה.
הוא אמנם משתמש באופני מבע מיושנים כביכול כגון קישוטיות יתרה, הרואיות ודרמה, אולם זאת לשם תיאור עולם שעבר דה- מיסטיפיקציה, עולם של חול מוחלט, המרוקן מהמשמעות הדתית שעבודותיו מתחקות אחריה.
יונתן הירשפלד, נולד 1979, חי ועובד בתל אביב. אמן, אוצר וכותב.
השלים את לימודי התואר הראשון באמנות בבצלאל בשנת 2004 ואת התואר השני בתוכנית הבין תחומית לאומנויות בשיתוף מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ב2011. פרסם מאמרים בכתב העת "אודיסיאה". ממקימי הגלריה השיתופית "חנינא".
מאמרים ופרטים על תערוכות קודמות ועל עבודותיו של יונתן הירשפלד ניתן לראות בקישור - יונתן הירשפלד.
לפרטים נוספים אודות התערוכה לחץ כאן
