כשעבר יגאל עוזרי מישראל לניו יורק לפני למעלה מ-20 שנה כבר היה עוזרי צייר מוכר בישראל. מאז יגאל עוזרי התפרסם מאוד בארה"ב ובעולם, אך עדיין שום דבר אינו מובן מאליו עבורו והוא מלא התלהבות, כבתחילת דרכו. התלהבות מהעיר הגדולה, מהטבע, מהמודליסטיות, מכל תערוכה חדשה, ספר, מאמר, ביקור בסטודיו, או מסתם חיבוק.
מאת: רפי קורצברג
המתח בין העולם התחרותי והנוקשה, לכמיהה לחופש חסר גבולות .
את מבטו על העולם עושה יגאל עוזרי מתוך הנעליים שלנו. נעליהם של ההולכים בתלם והמתחרים על מקומם בעולם בעל קצב גובר, ותחרות אכזרית הכפופה לכללים נוקשים. הטובים ביותר חייבים להיות מודעים לכללים ואין כיגאל עוזרי מי שמכיר את הכללים בתחומו. הכללים של ה"אולד מסטרז". הכללים של הציירים המובילים את הציור האמריקני בדור האחרון, וכללי דקויות הציור והרישום הריאליסטי. עבודותיו של יגאל עוזרי הן הישג מרשים הניתן להשגה רק תוך הפנמה מוחלטת של מערכות כללים מורכבות ונוקשות. אך למעשה עבודותיו מקיימות מתח מתמיד בין הכללים הנוקשים המהווים את סביבת העבודה שלו, לחיות, לרוח ולרגש הניבטים באמצעותם. מתח בין הלל לטבע ולמרחבים לפחד ולהימנעות מהם. בין עבודת סטודיו עירונית לכמיהה מפוחדת למקום האחר. בין עבודה דיגיטלית מתוחכמת לפחד ולרתיעה מהסביבה הטכנולוגית העוטפת אותנו ( "אני בן אדם שלא יודע לפתוח מחשב. אני לא כותב אימיילים".יגאל עוזרי ) בין הרצון לצייר טבע ויונים מהפחד ממשק כנפיהן ("פחד שמקורו מהשובך של סבי,בשכונה בחולון". עוזרי). יגאל מעריץ את המודליסטיות שלו בשל יכולתן לחיות ולהתנהג אחרת ממנו (ומאיתנו) . כמודל הוא בוחר בדרך כלל אנשים שחיים אחרת ממנו ושוהים במוקדי הפחדים שלו . פרסיליה , מודליסטית הנושא לסדרת הציורים "בראשית" היא בחורה שחיה חיים משוחררים וחסרי כל כללים בטבע במשך ארבע שנים .יגאל עוזרי מלא השתאות כשהוא מספר לי על כך, "אתה מאמין שדבר כזה יכול להיות" ? יגאל מקנא במודליסטיות שלו, המחפשות בחופשיות משוחררת את מקומן, ומשרות תחושה של היעדר זמן ומרחב, ושל עולם חסר אילוצים ככסף. ליזי ג'אגר למשל, בתם של מייק ג'אגר וג'רי הול הגיעה לצילומים ביום קפוא עם בתה, והחלה לעשן בטבע . בהתנהגותה העצמאית והמשוחררת עטפה את הסצנה הקפואה בתערובת של עשן לבן ושלג, ובדרכה המיוחדת הביאה באיזשהו מקום לסצנה נוכחות מסויימת של אביה ואמה. פרט לצילומים אמנותיים יגאל אינו יוצא כלל מהעיר. "תמיד פחדתי מהטבע, ועבורי העשיה האמנותית בטבע היא מימוש פנטזיה".
לא מביים . מתבונן בריאליטי שואו.
יגאל עוזרי לא מביים את פרטי הסצנות שהוא מצלם או מצייר. הוא מביא את הרעיון הכללי ומתבונן בהתפתחות ההתרחשות כמי שמתבונן בריאליטי שואו. המודליסטיות מביאות את הסצנה למקומות בלתי צפויים. מבחינת יגאל עוזרי המודליסטיות כה שונות ממנו כך שהוא בעצמו מתבונן בסצנה בסקרנות. גם במקרים שבהם הוא רוצה להנחות את הסצנה היא מתפתחת לעיתים למחוזות בלתי צפויים. נקודת המוצא של יגאל אינה מתוך צילום אלא מתוך סרט. עוזרי מצלם עבודות וידאו ומתוכן הוא צד ודולה את התמונות שהוא מעבד ומצייר. תהליך העבודה של עוזרי מתחיל בסרט. מהסרט הוא שואב את החיות של הסצנה ומעבירה לציור השמן ולתוצאה הסופית שהיא חיה יותר מאשר בצילום.
להכניע את הנייר
אנו רגילים לקבל כמובן מאליו כי נייר אינו מתאים לציורי שמן . ציירים נרתעים ממנו. יגאל עוזרי נוהג לצייר בעיקר על נייר, מכניע אותו ומגייס את תכונת הספיגה שלו בכדי להגיע למקומות אליהם לא ניתן להגיע באמצעות הקנווס. כך מושגת תחושת הטיפול באור, הרושם הזהה בהתבוננות הן מקרוב והן מרחוק והעומק התלת מימדי והמוחשיות עד כדי תחושה של ריח הנידף מהסצנה. הישגיו בשימוש בנייר הביאה את עוזרי להערכה מצד אמנים מובילים כצ'ק לוסט והרמן ניטש, והביאה את עבודותיו לאוספי נייר חשובים כגון אלברטינה בוינה, אוסף נייר מהמובילים בעולם הכולל היום 12 עבודות של עוזרי. המומחיות של עוזרי בטיפול בנייר הביאה את עוזרי להישגים גם בתחום הדפסי הנייר בצבע (עם סדנת ההדפס בכברי)
ממופשט לפיגורטיבי
על ימי לימודיו אומר יגאל "היינו דור של רפרודוקציות, למדנו אבל ראינו בעיקר רפרודוקציות בשחור לבן. לא הצלחנו להתרגש כפי שיכולים תלמידים בחו"ל היכולים ללכת למקומות כמו המטרופולין והפראדו". עיקר השיח האמנותי בארץ בתקופה זו התייחס למופשט. האמנות הריאליסטית לא תפסה מקום מרכזי באמנות הישראלית.
היחס למופשט נמצא לדעתו של עוזרי גם באופי ובמהות של היהדות. כנסיה היא כולה פיגורטיבית . בית כנסת הוא מופשט במהותו. באופן טבעי גם אמן יהודי פורץ דרך כרותקו עסק במופשט. בגיל 32 נחשף עוזרי לראשונה ליצירות מופת במטרופוליטן ונדהם. תדהמה זו שינתה את חייו והוליכה אותו לכיוון הריאליסטי ולבחירה בניו יורק שהיתה לדבריו המקום המתאים עבורו, וגם המוביל בתחום .
מקומו של הציור הריאליסטי במאה ה-21
שאלת מקומו של הציור הריאלסטי המוקפד במאה ה-21 מופיעה שוב ושוב בשיח האמנותי העכשווי. צפייה ביצירותיו של יגאל עוזרי מבהירה כמה מהחיזוקים לרלוונטיות של הציור הריאליסטי, היום, לא פחות מבעבר. עמידה בקצב ובתחרותיות המחוייבת מהחיים המודרניים דורשת מכולנו עמידה במערכות מוגדרות ותובעניות של כללים, ציפיות, דרישות וקצב חיים בלתי אפשרי. בתוך מערכת אילוצים תובענית זו אנו מחפשים דרך לביטוי אישי תוך מימוש זהות אישית ומרחב ריגשי אישי. זו בדיוק דרכם של הציירים הריאליסטיים המקבלים על עצמם מערכות כללים נוקשות ולכאורה מיושנות, ומתוך נוקשות הכללים מחפשים את הביטוי אישי . ביטוי אישי זה, יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות. צודקים האומרים כי קשה יותר למצוא ביטוי מתוך מערכת כללים כה מגבילה, אך זו בעצם ההתמודדות של כולנו. היום יותר מבעבר.
לפרטים אודות התערוכה
למאמר נוסף אודות יגאל עוזרי
לפרטים על גלריית זימאק
