אמנות שאילת השאלות של אמני הזכוכית הצ'כיים

התרומה הפרדוקסאלית של הקומוניזם, שווקים מפותחים וטבע מרהיב הביאו ליצירת אמנות זכוכית צ'כית ייחודית, הקוראת תיגר על ז'אנר הזכוכית הדקורטיבית.

ארטפורטל מבקר בתערוכת "החופש ליצור", ומשוחח עם דירקטורית התערוכה והגלריה, אורית אפרת מושקוביץ.

לא קומוניסטים

על חלל התצוגה המרכזי משקיפה עבודת הזכוכית האופטית הגדולה בעולם, מגן דוד שהוזמן במיוחד לתערוכה זו. היוצר, ואצלב ציגלר, הספיק כבר להציג תערוכת יחיד בגלריית ליטבק, מאז פתיחתה בסוף 2009. בשעות אחר-הצהריים המוקדמות, המפגש בין האור לזכוכית יוצר קשתות המתפזרות בחלל התצוגה הרווי צבעוניות. לדבריה של אורית, הצבעוניות היא אחד המאפיינים המרכזיים של התערוכה. בגלריה ישנן שישים עבודות של אמנים שיצרו בתקופת השלטון הקומוניסטי בצ'כיה, המציגים יצירות עכשוויות. מגן הדוד יוצר שיקוף משולש של היצירה, הצופה והחלל. ההשתקפות בתוך משהו היא מושג שלא הובן בעולם הקומוניסטי. כמו ביצירות האחרות בתערוכה, ניתן לראות כי האמן משתמש בעבודה ככלי להעלאת שאלות. אורית מספרת כי "באופן אבסורדי הקומוניזם קידם את אמנות הזכוכית. הקומוניסטים לא הבינו את האמנות הזאת. הם העבירו לזה תקציבים. הפוך מכל תחומי האמנות האחרים. ומה שמעניין הוא שאמנים מתחומי יצירה אחרים עברו ליצור בזכוכית".

היצירות נבחרו תוך הקפדה על קו סגנוני אחיד, אך ניתן למצוא עושר רב של נושאים, ושתי אסכולות: פיסול בזכוכית יצוקה וציור על זכוכית. לדבריה של אורית "בתערוכה הנוכחית מוצג מרחב חזותי רחב ועשיר, הממחיש דימויים צורניים מגוונים וממקד נקודות מבט שונות בסדרות של האמנים. כל האמנים שמציגים בתערוכה החלו לעבוד לפני או בזמן תקופת הקומוניזם. ניתן לראות שבקרב אמנים ותיקים יותר שהחלו לעבוד לפני תקופה זו דוגמת ליבינסקי ובריכטובה הנושאים שהעסיקו אותם באמנות היו כלל אירופאים בהתאם לשיח העכשווי באותה התקופה בעוד שאמנים צעירים יותר אשר החלו לעבוד אחרי עליית הקומוניזם עבדו בבידוד ויחסית לא היו פתוחים לעולם ולכן הנושאים לא תואמים מגמות כלל עולמיות ונושאים פעמים רבות רבדים של משמעויות לגביי המצב הפוליטי בארצם. בשני המקרים מאז שנות ה-90 הם חזרו לעבוד בקונטקסט גלובלי ולמרות שהטכניקות שבן הם משתמשים הן עדיין אותן הטכניקות הם הצליחו להמציא עצמם מחדש בטכניקות אלה".

מפלצות ים, "זכוכית מכוערת" ופגרי סוסים

ברחבי החלל מוצגות יצירות רבות המושפעות מהטבע. עבודותיו של יארוסלב מאטוש מנהלות דיון עם הסביבה, תוך שילובם של חוטי מתכת בזכוכית, ויצירותיה של ולדימירה קלומפאר עוסקות בתכונות של טבע ברחבי העולם. חלק מהאמנים בחרו להתמקד ביצירתם בים. כל עבודותיה של זורה פאלובה נסובות סביב הים, וירומיר ריבאק מפסל יצורי ים במגוון צבעים, שאת חלקם יצר בעצמו. לדבריו, "אני לא יוצר מרצון, אני יוצר מכוח. כמו שאני נושם, אני חייב". עבודותיהם של אמנים אחרים עוסקות באובייקטים פחות פיגורטיביים. יאן אקסנר יוצר פסלים אקספרסיביים דמויי חלום, באמצעות צורות גיאומטריות מדויקות, ודאנה זאמצ'ניקובה מציגה קומפוזיציות מורכבות המאפשרות לצופה לדמיין חלק מהסיטואציה.

אמנים אחרים מציגים נופך דרמטי וטראגי יותר. ולדימיר קופצקי וייז'ינה ז'רטובה שייכים לאסכולת ה"זכוכית המכוערת" (ugly glass). קופצקי, אבי הז'אנר, טען: "אתם לא תגידו לי שזכוכית היא לא אמנות כי היא יפה". לצורך כך הוא מקלף מהזכוכית את קסמה המיידי. בעבודותיו הוא עורם את הזכוכית במקבצי לוחות וגושים, שעליהם ניגר הצבע במבנים קרומיים ובטפטופים. בניגוד ליצירתו של קופצקי, עבודותיו של ז'רטובה הן מאוד אסתטיות. סטניסלב ליבנסקי מציג בעבודותיו אלמנטים של מוות, אך היצירות הקודרות ביותר מקובצות בחדר נפרד, והן כולן פרי עבודתו של ואצלב מכץ'. הפסלים מציגים שני נושאים בלבד: ראשי סוסים מתים וראשים של מתאגרפים. אורית מספרת כי "זהו אמן שעברו עליו חיים קשים ורואים את זה".

210,000 מבקרים

אמנות הזכוכית היא ז'אנר חדש יחסית, ולכן עולה השאלה מה מקומה בעולם האמנות. לדברי אורית, "יש להתייחס לסצנת האמנות העכשווית כאמנות שיש בה זרמים רבים. אמנות הזכוכית העכשווית היא אחד מן הזרמים החדשים יחסית בתחום האמנות העכשווית וכמו בכל תחום ניתן למצוא את מובילי התחום, את השמות המוכרים יותר, את אלו שמצויים באוספים חשובים ומציגים במוזיאונים המובילים כגון ליבנסקי וצ'יהולי שיצירותיהם מוצגות במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובמוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ועוד." אורית מספרת כי בארץ ניתן לראות התעניינות גוברת באמנות הזכוכית: "מדיית הזכוכית היא מדיה יחסית חדשה בישראל וגלריה ליטבק פעלה רבות החל מסוף שנת 2009 על מנת לחשוף את הזכוכית העכשווית לציבור. מאז פתיחת הגלריה ביקרו בה למעלה מ- 210,000 איש ומכאן ניתן להסיק שאמנות זו קיבלה מקום של כבוד בקרב הקהילה המקומית. לא ניתן עדיין להשוות זאת למדיות אחרות מכיוון שהתנועה המשמעותית של סטודיו הזכוכית החלה את דרכה רק לפני 50 שנה ואנו גאים להיות חלק מתהליך ההתפתחות של התחום".

לאחר כשנתיים מפתיחת הגלריה, מעניין לדעת מהן ההעדפות של הקהל הישראלי. לדברי אורית, "הקהל הישראלי באופן כללי מתחבר יותר לאמנות פיגורטיבית מאשר לאמנות קונספטואלית (רעיונית). למרות זאת, מאחר והגלריה מחויבת לתחום זה אנו מציגים קשת רחבה של פיסול וציור בזכוכית על מנת לאפשר לקהל למצוא את הנושאים שאליהם הוא הכי מתחבר. תערוכות קבוצתיות גם בדרך כלל מעוררות עניין רב בקרב הקהל מאחר ויש מרחב חזותי עשיר וכן שמות מוכרים (כמו בכל תחום אחר) מהווים מוקד משיכה". אורית גם מספרת כי ישנן תוכניות רבות בגלריה לשנה הקרבה "הגלריה מחויבת לאמנות הזכוכית העכשווית ורואה את עצמה כחלק מסצנת האמנות הבינלאומית בישראל ובעולם. בימים אלו נסגרת תכנית התערוכות לשנת 2012-13 והמידע ייחשף בהדרגה בעתיד הקרוב. בין היתר מתוכננת תערוכת בוטיק של יוליוס וילנד והשתתפות בתערוכה בינלאומית בשיקגו שבארה"ב".

התערוכה תוצג בגלריית ליטבק עד לתאריך ה-31.12.11.

הגלרייה פתוחה בימים ב' וד' (10:00-18:00), ג' וה' (12:00-20:00) ו' (9:00-14:00) וש' (17:00-21:00).

טלפון: 03-6959496.