ערן שקין –"עזרה טובה קשה למצוא..."

עשייה ואמירה חברתית

הכסאות בסטודיו של ערן שקין הם יציקות עופרת המצפות ומחברות קטעי קרטון, שמקצתם נרכשו מקבצני רחוב. שקין נהג לרכוש מקבצני רחוב את אותם שלטים ממש שהציגו במקור בקשות לעזרה ולתרומה ויצק מהם כסאות . כך שביקור בסטודיו מתחיל בישיבה על כסא-פסל , לא נוח מדי (למעשה ממש לא נוח ,אבל אל תספרו לשקין). לכסאות ערן קורא Homeless office chairs . אמירה חברתית/הומוריסטית זו, מובילה לניואנסים החברתיים, המשולבים בעבודות רבות. כך למשל, נושא שעסק בו ערן לאחרונה הוא עוזרות הבית, שאנו רגילים לראותן כחפץ או רהיט בעל נוכחות זמנית בבית, או לא לראותן כלל . האמנות עבור ערן שקין, היא אמצעי טבעי להשפיע באמצעותו , אמצעי לגעת .

על מימדים וטקסטורה

בשנים האחרונות טוענים שאמנות העשויה ביד תיעלם . יש אנשים שבעולם של חשיפה המונית באמצעים אלקטרוניים ,מוזר בעיניהם להכניס אנשים לגלריה . כמה כבר יוכלו להכנס? לדעתו של ערן שקין על אף המגבלות הפיזיות אין תחליף למגע האישי. אם נכנסים אנשים וזה נוגע בהם, זה מפיץ את האמנות בצורה עוצמתית שאין לה תחליף.

יש שוני לדעתו ממבט פיזי לצפייה אלקטרונית וחשוב לבוא לגלריה ולראות את העבודות. מימדי העבודה למשל, הם חלק בלתי נפרד ממנה . בעולם הדיגיטלי המימד הולך לאיבוד ,ואין שום יכולת לחוש את הטקסטורה ."אני אף פעם לא מרוצה מצילום" אומר ערן "ויש לי הרבה אכזבות מתערוכות של אמנים שהכרתי היכרות ראשונית מצילום. תערוכות שחיכיתי להן ובתערוכה זה נראה לי שטוח או אחר, על אף שבצילום זה נראה טוב. למשל במבט על עבודה של טרנר כל ריבוע של 5 סמ"ר הוא עולם ומלואו ,לעומת זאת כשאתה עומד מול עבודות של אמני פופ רבים אתה לא מקבל עוד אינפורמציה פרט למימדים .שם אני יכול אולי להסתפק במסך . לכן אני חושב שהציור אף פעם לא ימות" .

על פרספיקטבה (למעשה , על היעדרה) ועל חוקיות (ולמעשה , על היעדרה)

"תמיד הייתי קשור יותר לאמנות המזרח בשטיחות העבודה ,באמנות המזרח אין פרספקטיבה ואין עומק . תחשוב על חיתוכי עץ יפנים , ציורים סיניים . זה כמו הכתב שלהם . אצלי אפילו הבריכות שטוחות . פרספקטיבה היא המצאה של הרנסנס . בעקבות השימוש בה הציור לא הפך להיות יותר מפותח הוא הפך להיות מדעי יותר .ומדע זה לא משהו שאני מתעסק בו . אני קשור יותר לעולם הרוח מאשר לעולם המדע" .

אגב שיחתנו על היעדר חוקיות בעבודתו אומר ערן :"אני מרגיש קשר עז למשל לעולם ה-outsider art . אמנים שמעולם לא נחשפו להשכלה אמנותית מסודרת ועבדו לפי מערכות חוקים שהם בנו לעצמם, למשל Henry Darger ,אמן שחי בשיקגו והתגלה אחר מותו.

זרם ה-outsider art תופס תאוצה אדירה בעשרות השנים האחרונות ויש ירידים, גלריות ואספנים העוסקים בכך . במשך שנים רבות זה נדחק הצידה אך היום יש פלורליזם המאפשר מקום להכל . לאמן כזה קשה יותר, מאחר ואם יש חוקים המוכרים לך, לפיהם אתה עובד ולפיהם אתה גם נשפט. ברגע שאין חוקים אתה חייב ליצור אותם לעצמך .ואז אתה כצופה - או שאתה נכנס לעולם שלו או שלא "

לא התאפקתי ושאלתי – האם ייתכן שגם בעולם ה"דודות" קורים דברים נפלאים ?

ערן :בודאי.

סיפרתי לערן שלפני מספר ימים שאלתי שאלה זו אמן צעיר שענה לי בהחלטיות שלא , ואף הוסיף שהוא חש כי "דודות" ,נשים וגברים המגיעים לעולם האמנות בגיל מאוחר, בדרך כלל מוגבלים . הם פועלים מתחת לתקרת זכוכית שהם לא מצליחים לפרוץ.

ערן נשאר איתן בתשובתו - החוקים של עולם האמנות לא חלים עליהם . הם לא צריכים לפרוץ שום תקרה .זה כמו סבתא שלי. היא עשתה דברים נפלאים כי הם היו חלק ממנה . סבתא שלי עברה את השואה . ציוריה היו אבסטרקטיים גיאומטריים ,זה לא אופייני ל-outsider-art ,שציוריהם בד"כ בעלי יסודות פיגורטיביים או נאיביים. היה בציוריה נסיון לסדר. עבודותיה השרו תחושה כפי שמשרים ציוריו של מורנדי (Giorgio Morandi) תחושה של זמן שנעצר ,כאילו הזמן לא קיים.

ש :אז למה אני בעצם לא קונה ציורים של סבתא שלך?

ערן (מחייך) :כי לא ראית אותם .

כששוחחנו על הנסיון לסדר בציורים של יוצרת שעברה את עולם השואה . סיפרתי לערן על דר' איזי מורגנשטיין במאי צרפתי המומחה לאמנותו של מארק רותקו . איזי טוען שעולמו של רותקו מאפיין הסתכלות של יוצרים יהודים .יוצרים הרואים עצמם כגורם הלא מאורגן , המנסים ,לעיתים ללא הצלחה ,להתאים עצמם לסדר העולמי).יצחק בשביס זינגר,וודי אלן ואחרים) .

ערן מדגיש את אהבתו לרותקו ובעניין הנסיון להשתלבות בעולם המאורגן הוא אומר בדרכו הישירה והפשוטה, "ככה אני מרגיש בעולם".

שאלה : זה אישי או יהודי ?

ערן : אני יהודי. אז אולי גם וגם.

על הטכניקה

ערן שקין עובד כשהבדים מונחים לא מתוחים על הרצפה. הוא מרבה לעבוד על גגות במשך תקופות ארוכות הנמשכות חדשים ושנים ,כשהעבודות חשופות להשפעות מזג האויר . בניו-יורק, הוא אומר, "לעיתים הייתי חופר מתחת לשלג כדי להגיע לבדים שהיו על הגג". התקופות הארוכות שבמהלכן הציורים נוצרים , יוצרים תחושה של גנן העושה עבודת אדמה ונותן לציור לגדול מעצמו "אני רק מכוון אותו" . " יש לי תחושה שהציורים המוצלחים כאילו צמחו מעצמם" . רוב הציורים עברו תהליך כזה בו הטקסטורות נוצרות על ידי ערן ובמקביל מושפעות מהסביבה גם באופן טבעי . המקריות בתהליך מכוונת אבל לתהליך יש חשיבות רבה . חלק מהסדרות נוצרות במשך שנים וחלקן במשך חדשים. ערן מוצא את עצמו עובד בסדרות . "כשאתה מנסה למצות נושא אתה מתקיף אותו מכל מני כיוונים . באף עבודה אין את כל המכלול וכל עבודה מוסיפה נדבך- זוית ראיה . זו הסיבה שאני אוהב להציג סדרות. הצגת סדרה היא כמו בניה של תמונה תלת מימדית מחתכים שטוחים המתחברים למכלול המעניק לה את המימד המיוחד. "אני אף פעם לא מפסיק לחקור , אף פעם לא מרוצה ". אומר ערן .זו הסיבה שהוא לא מחזיק ציורים שלו בביתו . "גיליתי שזה מכניס אותי לאי שקט ולהמשיך לרצות לשאול את עצמי , לשנות". העבודה בסגנון זה כשהבדים חשופים לפגעי מזג האויר מחייבת אותו לדבריו לעבוד עם פיגמנטים וחומרים באיכות ללא פשרות , הן לגבי צבעי השמן והן לגבי פיגמנטים , הורניש והחמרים האחרים.

פיגורטיבי או אבסטרקטי

שיחה על סדרת העיזים הובילה אותנו לשיחה על המימשק בין המימד הפיגורטיבי למימד האבסטרקטי . "העזים אף פעם לא היו עיזים עבורי . באותה מידה שציירתי עיזים הייתי יכול לצייר חיצים או סימנים אחרים" . שלא כמו בכבשים של קדישמן הכרוכים בסימליות (עקדה וסמלים נוספים) ההתייחסות הבסיסית של ערן היתה תמיד למימד האבסטרקטי ."לא התעסקתי בסמלים . ההתייחסות לעז באה אח"כ . העז היא מעין קשר למציאות . בעבודות אבסטרקטיות אין במה להיאחז .אם יש לנו במה להיאחז זה פותר את התמונה . כשהעבודה אבסטרקטית יותר אז אתה חושב יותר, הפתרון לא קל ומיידי . אם הכיוון מוליך לטקסטורה המחשבה היא איך היא נוצרה ,למה נוצרה ,מאיפה מגיעה בחירת הגוונים , היכן יש שקיפות והיכן לא , איפה יש קו מתחת לורניש , הדברים האלה מקבלים משמעות רבה יותר.

העין מטבעה מחפשת את הפיגורטיביות . אם אתה לוקח בד ומניח עליו שתי נקודות כולם יגידו מיד שאלה עיניים"

מה עוד זה יכול להיות?

ערן: "זה יכול להיות גם שתי נקודות."

בציור יש המון קשר לפיזיות , מאידך בציור גם הריאליסטי ביותר יש תמיד אבסטרקט.

כשנשאל שקין לגבי המרכיב הפיגורטיבי בציורים האבסטרקטיים שלו אומר ערן ." הציור מונח על הרצפה בנוכחות המתייחסת לכוח המשיכה . הפיגמנט נוחת עליו , מה יותר פיזי וחזק מזה ? זה הדבר הכי פיגורטיבי שיש".

עוד על אמנות

"האמנות נמצאת אצלי במקום הראשון. עד היום מאיה נוטרת לי שבירח הדבש בפאריז כל הזמן הרצתי אותה לתערוכות נידחות ".

כבר עברו 15 שנה , היא לא שכחה ?

ערן : "ממש לא".

חלק ניכר מדרכו של ערן שקין היא אוטודידקטית . כבר בגיל 19 הציג בגלריה גבעון . כששמעו שהוא מתחיל לעבוד עם נעמי גבעון נפגשו איתו גבי קלזמר מבצלאל ורפי לביא מהמדרשה וניסו לשכנע אותו ללמוד אצלם . ערן פחד מההשפעה ובחר בדרך אישית. "בסך הכל זה הוכיח את עצמו. זה התאים לי כי אני מאוד אינדיבידואליסט".

ערן שקין לא מרבה לעשות מפגשי אמן ומפגשי שיח גלריה . על אחד המפגשים מספר ערן כי פעם הגיעה קבוצה מהמדרשה ששאלה ללא הרף שאלות כמו איך מגיעים להציג במוזיאון ? איך יוצרים קשר עם גלריה ? "הרגשתי כמו יועץ קריירה" . הם לא שאלו אף שאלה על העבודות עצמן . זה היה מאוד מאכזב מאחר וציפיתי למפגש מעשיר. החברה הצעירים מאוד קרייריסטים בעיני רבים מהם אמן הוא כמו כוכב פופ . אני לא פוסל את החשיבה על קריירה, אבל אסור שזה יבוא על חשבון העושר הפנימי והעבודה הפנימית . קריירה לא יכולה להיות מטרה יחידה .

על תערוכות

תערוכות הן כמו מדרגות . בעשיית תערוכה אני מרגיש שאני מתחיל התחלה חדשה . על אף שלעיתים הדברים לא ממש חופפים ובזמן התערוכה כבר התחלתי עשייה אחרת.

על אספנים ורוכשים אומר ערן :"אספנים טובים פועלים מהבטן ולא מהראש הם מאוד אמוציונאליים. בחירותיהם לא פחות טובות משל הטובים באוצרים .עבודה צריך להרגיש אם אתה לא מרגיש עבודה אין לך מה לקחת אותה " .